קומי רוני בלילות

30/03/2018 ב- 09:21 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על קומי רוני בלילות

חלק ניכר מכתביי אינו מובא לידיעת הקורא מפני שאין בו עניין לציבור. מה שמעניין או שחשוב מתפרסם בתיבה הלבנה. אני כותב למגירה פרוזה ושירה דלות-איכות, זיכרונות שהולכים ומשתכחים ממני, ומחשבות שחולפות במוחי באותם רגעים. מרבית הספרות היפה שאני כותב מוצאת דרכה אל הסל וחסל. אני שומר בעיקר יצירות נעדרות פאר שיש להן ערך סנטימנטלי; שירי אהבה, למשל. את רשמי הזיכרונות אני מחזיק קרוב לליבי ומוצא עצמי משתמש בהם לפעמים. ואילו כמעט את כל רישומי המחשבות אני משליך כבר באותו יום או למחרת מפני שאני משוכנע כי לא אפיק מהם שום תועלת.

אני כותב את מחשבותיי אלו מפני שלוש סיבות שרק אחת מתממשת בכל פעם: האחת, מרגע שהמחשבה נכתבת במלואה חדל אני להוגיע את מוחי בה ומתפנה להרהר על דברים אחרים. השנייה, הכתיבה מסייעת להכניס סדר באותה מחשבה. השלישית, כשמחשבתי מצויה בפני שוקת שבורה מסייעת הכתיבה לעיתים לתקנה. דברים שנחבאים בלא-מודע פורצים החוצה דרך הכתיבה, משום מה.

הכתיבה שלי היא רציפה, בדרך כלל. אני לא מתעכב איך לרשום כל דבר שהוא, אלא עוקב אחר הפלט של המחשבות. כאשר אינני מרוצה מן הניסוח וחושש כי בקריאה מאוחרת לא אבין במה דברים היו אמורים, אני כותב מחדש את המשפט או הפסקה שכתבתי לפני כן בדרך אחרת. יש לציין כי כתיבת מחשבותיי מופיעה לה בהתפרצויות ולא בדרך קבע. עשויים לחלוף שבועות מבלי שאכתוב אפילו מחשבה יחידה, ופתאום אמצא עצמי כותב ביממה אחת כמעט תריסר. לפעמים, כך לא קורה בגלל שאין לי צורך נפשי לחשוב על דברים. ולפעמים לא קורה דבר שמצריך מחשבה.

לשם המחשה אביא תיעוד של מחשבה משנת 2004, בטרם נולד הבלוג הזה, מפני שיש מאחוריה סיפור מעניין. ככל הנראה, היא לא היתה ראויה להישמר, אולם באיזושהי דרך נמשך הדף ונקרע, וכשהגיעה השעה לארגן מצבור של דפים שנוספו בחודשים האחרונים, החלטתי מתוך סקרנות לשמור את הפיסה שנותרה בידי עד שאמצא את האחרת או האחרות, שמא חשובה דיה המחשבה כדי שאשמור אותה. רק לאחרונה גיליתי קרע נוסף ובשל אובדן תקווה שיימצא גם הקרע האחרון, השלמתי ככל יכולתי משפטים חתוכים:

מתמיד ניחנתי בשיגעון גדלות מלווה בחן. להשוות את האינטליגנציה שלי לרמב"ם – זה אבסורד! הייתי אומר, ומספר שהוא לא ידע לקבוע מיהי האשה המושלמת, ואילו אני יכול גם יכול. ישבתי עם שני יהודים צרפתיים ויהודיה צרפתיה על שלוש כוסות בירה ובקבוק אורנג'דה ושוחחתי עימם באנגלית העילגת שלי. אתם לא אמורים לשתות יין? חקרתי אותה. ישראלי בן עדתה חלף לידנו וקרא לעברה בעברית קלוקלת: חיוכית של מיליון דולר! תיקנתיו שיש לומר לצרפתים: "מיליון נפוליונים". והיא עודנה מחייכת אליי. הסביר לי הצרפתי הממושקף שהיא אינה מבינה עברית ואינה מבינה אנגלית, והיא מחייכת מפני שעדיין לא הבנתי זאת. והצרפתי השני מיד קבע: אשה ששותקת היא האשה המושלמת!

אני יודע מה מספרים: הישראליות כה שחוקות מחייהן עד שהן מחכות כל היום ללילה כדי להירדם מחדש. אך שבוע העבודה בצרפת הוא קצר, ולזוגות האוהבים יש יותר מדי פנאי בסופי השבוע. אחרי שהיא החלה לדבר לפתע בעברית, כי שלושתם היתלו בי, שאלה אותי פתאום: ומי אתה חושב היא האשה המושלמת? את, עניתי מיד! כמה נדוש הייתי מרוב בלבול, וכבר לא יכולתי לזכות בה. הבהירה תוך סירוק שיערה בחדר המיטות שלה שהיא מחפשת מישהו לבלות עימו, אבל זה לא יהיה אני.

נזכרתי בשעה המעיקה ההיא כשכתבתי לידידת נפש באזור זמן אחר, הרחק מכאן: האשה המושלמת היא זו שאינה מעירה בלילות את בעלה ואינה סוחטת ממנו כספים. היא התגרשה, ובמילים הללו ניחמתי איתה, כי לא היתה זו ולא היתה זו. במענה כתבה לי: ואולי זו הבעיה שלי עם גברים. תנו לי רק לישון ואומר תודה.

ואין זה משונה, יש להגיד. כבר מחבר מגילת איכה קרא לאשה: קומי לרונן בלילה, מפני שוודאי היתה נוחרת בשנתה במקום לענג אותו בשירים ובריקודים. מי כתב את המגילה? תעלומה! וחרף זאת התיימר רבנו משה בן מיימון להכיר את תאוותיו של האלמוני ולספר לנו בשקר נוסף מבית מדרשו שהכוונה היא שיר-שירית; ששוב עסקינן באיזו תפילה של בני עם ישראל לאלוהיו. אז למה להשתמש במשפטים הללו? מדוע תמיד מדובר ביחסי גבר ואשה? מעולם לא פקפקתי באהבתם לאלוהים, אך ברי לי כי לא יכלו להבינה ולכן היו מוכרחים להמשילה לאהבה שכן הכירוה. מחבר מגילת איכה שטוף הזימה השתגע בלילות מפני שרעייתו כל הלילה ישנה. יש שיאמרו: לוואי עלינו!

נשים נוטות להקיץ בלילות, והן מעירות תמיד את הגברים שלצידן הם ישנים כדי שגם יתענו מכך שבורא עולם שכח להגדיל אצלן את השלפוחית למידת אקסטרא לארג'. ואם עייפים דיים ולא הצליחו להתעורר אז הן תתנגשנה בכל מיני חפצים בחדר, תרעשנה בדרכים משונות, ולעיתים תיזכרנה בנעימה של דוריס דיי ותזמזמנה אותה בחשכת הליל. כל גרוש ששאלתיו מה היה השינוי הגדול, ענה: אפשר לישון בלילות.

רווקים משועממים בלילות שואלים פלוניות לעת מצוא: ערה? ואשה נשואה שואלת: התעוררת, יקירי? אני מצטערת. ולכו תדעו לאן זה יתפתח מכאן אם יאזור אומץ ויענה לה… המלצתי החד-משמעית: לא לענות בשום מחיר!

בבוקר היא מתעוררת אפופה, לובשת על מערומיה את החלוק הארוך שאבדה לו החגורה, ומתיישבת על ברכיו. בניגוד ללילה הוא ערני ביום, והיא מושכת עצמה ממנו באיטיות וחוזרת אליו עם כוס קפה, עדיין עם החלוק הזה שנפתח כל הזמן ולגמרי משגע אותו. היא רוצה כסף לאיזו מטרה, והוא מתחמק מבקשתה ושולח אליה ידיים ארוכות, והיא שוב מתחמקת מהן. הולכת לה לשבת במקום אחר, והוא מיד אחריה. לבסוף הוא שואל אותה היכן החגורה של החלוק כדי שתקשור אותו כבר. אתה רואה! היא אומרת. אני צריכה את הכסף. אפילו חגורה לחלוק אין לי.

איכה ישבה בדד… נפתחת המגילה. והרבה נשואים שואלים: מה רע בכך? מה רע שנהיה קצת לבד? זוהי מגילה על חורבן: לבד נהיה אם ייחרב ביתנו, לבד, לבד.

אמש קראתי את מגילת איכה, אותה קוראים רק בט' באב. ועשיתי זאת מתוך נקודת מבט של גבר המקונן על אובדן אשתו, הוא המחבר שכתב אותה. ואני אומר לכם, ללא כחל וסרק, זה מה שעמד בפני מחבר המגילה: הפרידה מאהובתו. לכן התלבש עליו פרצוף איכה. כל השאר הן פרשנויות רמב"מיות שהצליחו לתעתע דורות שלמים של אבלי ציון. הוא מתאבל על אשתו, ואנו מתבלבלים עם ירושלים. הוא מסביר איך עזבה אותו, ואנו מצביעים על אשמתנו בפני השמיים. אם בשיר השירים מסופר על יחסי אהבה, במגילת איכה עסקינן ביחסי שנאה של הבעל עם עצמו. במקום שתשורר לו בלילות, אשתו ישנה. במקום שתנעים את זמנו, ברחה לו. ועכשיו היא אבודה מבחינתו. אם יש אשה מושלמת, זו היתה רעיית מחבר המגילה. כך הוא מתאר אותה, ואלמלא היתה כזו, בטוחני שלא היה מצליח להציג אותה בסגנון הזה.

כה הרבה יצירות פאר נתחברו כהד לאובדן אהובה. ואני תמיד שואל עצמי: נניח שאחבר לכבוד האשה המושלמת את הסיפור המושלם ביותר, האם כשתקרא אותו תשוב לזרועותיי? כשאמצא אותה ותיפרד ממני – אנסה.

עד כאן הדגמה של מחשבתי אחרי עיון במגילת איכה, ואין לי מושג כעת מאיזו סיבה הרהרתי פתאום על "האשה המושלמת" ומדוע היה לי צורך להעלות זאת על הכתב. ככל הנראה, התרחש דבר כלשהו חריג שלכד את תשומת ליבי. אם כי בימים ההם לא חיפשתי אחר "האשה המושלמת" מפני שכבר ידעתי כי איננה קיימת באמת.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: