מטעמים מן הקונספירציה הצרפתית

25/03/2018 ב- 01:17 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על מטעמים מן הקונספירציה הצרפתית

כמעט שאינני מכיר אנשים מצרפת. משונה לתת על כך את הדעת מפני שאני מדבר אל הרבה מהם בקיץ התל-אביבי, ויש ביניהם לא רק יהודים מארצות ערב שהשתקעו באירופה אלא גם ערבים. על בואם טיפין טיפין לישראל איש אינו אומר מילה, וכנראה לא יודע. אני הוא נושא הבשורה הזו לעת עתה. מה הם חושבים עלינו עדיין אין בפי תשובה. חשדן אחד מהם ששוחחתי איתו בקצרה התעניין לדעת אם נשלחתי לחוף הים מטעם המודיעין. נו, יחד עם הכרישים והשחפים שעוקבים אחר כל מוסלמי בעולם.

התכתבתי עם בשלנית מצרפת, ערביה במוצאה, על תבשילים שהיא מוציאה לאור בבלוג שלה בשפה האנגלית. שיחותינו הראשונות תוחמו לאוכל בלבד, ובאיזו פעם אחת הסתקרנה לדעת מיהו אני. התחזיתי בפניה לערבי שמתגורר בישראל. הבהרתי שאני חי עם היהודים בשלום והצרות הפלשתיניות אולי מעניינות מוסלמים בארצות רחוקות, אך כאן אצלנו קודם כל דואגים אנו לעצמנו. היא כיבדה את עמדתי וסיפרה מה דעתה.

על העובדה שבוצעו פיגועים רצחניים על אדמת צרפת כביום שלשום אין ויכוח. על האמת שכל אחד מאמין בה עדיין מתדיינים. באופן לא מפתיע, המוסלמים של צרפת נחלקים לשלושה מחנות שונים בגודלם: א. אלה שמשוכנעים כי אחיהם לדת אחראים למעשי הטרור והם אמביוולנטיים, אדישים, מבולבלים, מוצאים עילות שונות כמו יחס מחפיר מן הרשויות לאורך שנים, או מגנים בקול רפה את הפעולה, תלוי לפי מצב רוחם בכל יום. די בסכסוך שכנים עם נוצרים כדי שישנו את דעתם מפה לשם. ב. אלה שששים אלי קרב ומבטיחים כי זוהי רק יריית הפתיחה. ג. אלה שחיים בהכחשה עצמית מכל מיני סיבות, ואחת מהן הבושה, ולפיכך מפנים אצבע מאשימה כלפי מעורבות של זרים בכל תקרית ותקרית.

הבשלנית משתייכת לקבוצת המכחישים, והנטייה הראשונית היא להלום בה על התכחשותה הבלתי ראויה, או להתעלם ממנה בגין דבקותה בקונספירציה מופרכת. למי יש סבלנות בחיי הדחק שלנו להידבר עם אנשים כמותה ולטהרה מן החרפה שהטילה עוגן בתפישת המציאות ולופתת אותה להגיד דברים שאינה מאמינה להם באמת.

אני בחרתי להתעלם ממנה, אך מסיבה אחרת שהבריות אינן נותנות עליה את הדעת. דווקא התעודדתי מהכחשתה. הבלגתי לגבי השטויות שהוציאה מפיה ואשר קשרו את שירות המודיעין הצרפתי לכל אירוע מזוויע, והתמקדתי בעיקר: אי-רצונה להזדהות עם המרצחים. מן הסיבה הזאת נעשיתי מעודד, מן התקווה שירבו כמותה, שקולם יגבר אחרי שיאחזו באמת, ואולי דרך כך יעלה יפה הלחץ החברתי הפנימי לרסן פשעי דת נוספים על אדמת צרפת.

קיבלתי ממנה מתכון הכנה לתבשיל שטעמתי ממנו בעבר בהנאה רבה. התקשיתי בהכנתו, והיא הודתה שגם במטבחה הצלחתו שנויה במחלוקת. זהו אוכל של יהודים, הסבירה לי, ואתה אמרת שיש לך קשר טוב איתם, אז מצא מישהו מהם שיסייע לך. הצטערתי אז שהמצאתי לעצמי לאום שאינני שייך אליו. אני חושב שפספסתי אפשרות להידברות עם הצד השני, שתמיד קיימת, שתמיד ניתן לשתף פעולה איתו בדברים מסוימים. כולנו בני אדם. כולנו במובן מסוים דומים זה לזה. כשמדברים על טעמים, אסור שנשכח את טעם האכזבה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.