מה הייתי שואל את אליהו הנביא?

15/03/2018 ב- 04:38 | פורסם במעולם המקרא | סגור לתגובות על מה הייתי שואל את אליהו הנביא?

פרק י"ז בספר מלכים א' הינו אחד המשונים בכל המקרא וגם מן המרתקים ביותר. משום מקום ומעבר לקצווי הזמן מופיע על בימת התנ"ך אליהו הנביא כשהוא כבר במלוא הדרו. מה עשה לפני כן איש אינו יודע. דורות של מלומדים השאירו למענו מכתב תחת גביע היין השמור לו בסדר פסח וביקשו שיספר מעט על עצמו. אולם, אצלם לא בא לשתות אף פעם, כמי שיודע כי נכנס יין ויצא סודו.

כבר בפסוקים הראשונים בפרק מתרברב אליהו הנביא בשם ה' כי אם ירצה השם ירד גשם ואם לא ירצה – לא ירד. ולהתפארותו לא היה שום תוקף מטאורולוגי בדעת העם, למעט עדות נוספת עבורנו שמתמיד היתה הארץ שחונה. כל אחד יכול היה אז לטעון כי שלשום לא ירד גשם כשכך הוחלט משמיים ואתמול ירד כי התפילה לאלוהים נענתה. אך בפרק הבא כבר יחטא אליהו החזאי בתחזית מזג אוויר שהתממשה בדיעבד כסיפור המבול, שבע השנים הרעות במצרים, ואל טל ואל מטר בהר הגלבוע. לתחזיתו, הבצורת תסתיים כשיתעמת עם המלך אחאב, וכך אומנם קרה.

בינתיים נס על נפשו אליהו ומצא מחבוא ליד נחל, ועורבים מאולפים שהתמחו בגניבה הביאו לו פת לחם ורצועת בשר מדי בוקר וערב. ובכל ספרי המקרא איש אינו טורח לציין מהו מקור הבשר הזה. האם הוא טרף? מי הכשיר אותו? סיכויים רבים שאליהו הנביא הגווע השחית מצוות רבות כדי לשרוד בחיים.

לבסוף התייבש הנחל, ובמעשה שהקדים את נס פך השמן, וכנראה שזהו מקורו, ממלא ה' דרך קבע את צפחת השמן וכד הקמח בבית האלמנה שאצלה פנה אליהו להסתתר. ופתאום מת בנה, ושלוש פעמים, יום אחר יום מן הסתם, ניסה אליהו הנביא לעורר אותו מן המתים, וביום השלישי הצליח להשיבו אל החיים. אחרי כן יטענו הנוצרים כי גם ישו, שעלה השמימה כמו אליהו, חזר לחיים אחרי שלושה ימים. למעשה, את סוג הניסים של אליהו הנביא איננו פוגשים שוב בכתבי היהודים עד שהם מופיעים מחדש בבשורות הנוצריות. מה שמעניין הוא שהנוצרים הקדומים ביקשו לשלול תהיות מאנשים כמוני, וקבעו כבר בעת ההיא שאליהו הנביא אנלוגי ליוחנן המטביל ולא למשיחם. הם הרגישו כי יצרו בסיפוריהם את ישו דומה יותר מדי לאליהו.

מה שארצה לשאול את אליהו הנביא כיצד תפש כבר אז כי פרפטום מובילה מפרה את חוקי הטבע. הוא ידע שלא יוכל להחיות את עצמו אילו יתפוס אותו אחאב וימיתו, כשם שהברון מינכהאוזן לא יכול להיחלץ מתוך הבוץ תוך משיכת שיערו, ועל מנת להחיות את הילד המת צריך היה להשקיע הרבה אנרגיה. ואילו אצל הנוצרים נוגדת תחיית ישו את כל אשר ידוע לנו על תרמודינמיקה. זה אינו משנה בכלל אם מתים קמים לתחייה. אין עסקינן בחץ הזמן של הביולוגיה, שהיא שונה מגלקסיה לגלקסיה ואינה תקפה בכל מקום. מה שחשוב הוא שבתנ"ך אין התחייה מפרה את תורת הפיסיקה שהיא שרירה ביקום כולו, ובברית החדשה היא פורעת את כל הגבולות. תמיד מספרים לנו על היוונים החכמים, שבהשפעתם חוברו הבשורות החדשות, והנה אנו מבחינים בפעם המי יודע כמה שהתנ"ך של היהודים הולם את תצפיותינו המודרניות על הטבע, ואילו אצל היוונים הקדמונים היה מדובר בפילוסופיה ערטילאית שאין לה קשר עם המציאות.

ראו גם: התוקף המדעי של סיפור הבריאה

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.