מדוע עופרי האנטילוקפרה מטילים את מימיהם בפי אימם?

02/03/2018 ב- 04:56 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על מדוע עופרי האנטילוקפרה מטילים את מימיהם בפי אימם?

כשאך נולד העופר, בעודו מתנודד לראשונה על רגליו, מנסה הוא לעמוד מתחת לאמו, שולח ראשו מעלה ומגשש בגופה, בבית השחי ובמקומות אחרים, לפני שמוצא את העטין וסוכר את פיו סביב הפטמה. האנטילוקפרה עומדת דוממת עד שהפה עוזב את פטמתה. עתה היא מלחכת את פי הטבעת ואת פתח השתן שלו. העופר מנמיך את כתפיו ומרים את אחוריו, עומד לו זקוף כשרגליו האחוריות פרושות זו מזו, ואז מפריש את שתנו ואת גלליו לתוך פיה של האם, והיא קולטת זאת מתוך ציפייה.

הדאגה האימהית אצל אנטילוקפרה (Antilocapra americana) נמשכת בשלושת השבועות הראשונים לחייו של העופר. במהלך הזמן הזה מסתתר העופר ואמו חוזרת אליו במרווחים של שלוש שעות. כשהיא מתקרבת מקפץ העופר, רץ אליה ותוחב את פיו היישר לפטמה. אין עוד חיפוש מהוסס עכשיו. העופר למד היכן מצוי המשקה והוא לא מבזבז זמן להגיע אליו. האם עדיין עומדת בסבלנות בעוד הצאצא יונק לרוויה, ואחרי כן תשוב ללחך את פי הטבעת שלו.

היתרון המיידי לקליטת הפרשותיו מצוי בכך שהעופר נותר חסר ריח ולכן יכול להתחבא ביעילות. כך גם לא מתעורר הצורך להעבירו למקום אחר מעת לעת ובכך להסתכן בחשיפתו. יתרון נסתר הוא שכך האם יכולה לספק הגנה חיסונית המתאימה לעופר. אם לעופר יש זיהום בדרכי השתן או במערכת העיכול, החיידקים שגורמים לזיהום יופרשו בשתן או בגללים. אזורים מיוחדים במעי האם הנקראים 'הלוחיות על שם פייר' יזהו ויבודדו את החיידקים, ויפתחו נוגדנים כנגדם. נוגדנים אלה ינדדו לבלוטות ההנקה ומשם לחלב. בדרך עקיפה זו יכולה האם לייצר את הנוגדנים שהעופר זקוק להם. אותו תהליך מתרחש גם אצל יונקים אחרים, כולל בני אדם, וזו אחת מן הסיבות הרבות לכך שהנקה טבעית עדיפה על תחליף של חלב אם. המגע האוהב והתכוף של האם האנושית מספיק כדי שתהליך ההעברה יפעל כיאות.

נשאלת השאלה איך התפתח קומפלקס כזה של התנהגות אם-עולל?

התהליך הקדום של ליחוך אחוריו של העופר מתקיים אצל הרבה אמהות של יונקים ודי בו כדי לייצר את הנוגדנים. ואז הוא הטיל את מימיו… ברור מאליו שישרוד אם טורפים לא יריחו את שתנו. אבל כיצד התקבעה הסכמת האם לקלוט את מימיו? צריך שגם לה יהיה יתרון. המחשבה הראשונה שעולה על הדעת שמן השתן היא משיגה מלחים החיוניים לבריאותה. יתרון מאוחר שהיא תשיג יהא כאשר צאצאיה ישרדו ויעבירו את הגנים שלה הלאה בדורות הבאים. אולם, לא די בכך. כדי שתסגל לעצמה התנהגות כזאת מוכרחה האנטילוקפרה לשפר את סיכוייה שלה לשרוד. למשל, עלה בדעתי כי אם יש לה דחף מובנה אפילו להתאבד למען צאצאיה כאשר הם מתגלים, הרי השתן שלהם עלול לחושפם. מי שיש לה מוטציה לקלוט את שתנם תשרוד, מפני שהדחף יישאר רדום.

 

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.