מגוחך עד דמע: המשמר היהודי של הנאצים בניו-יורק

01/03/2018 ב- 06:16 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על מגוחך עד דמע: המשמר היהודי של הנאצים בניו-יורק

בהקשר של יחסי יהודים-נאצים מפרך עד מאד למצוא סצנות קומיות מפני שהטרגדיה האדירה מכולן היתה צפויה כל כך, בדיעבד. ולמרות זאת, נשמרה בתיעוד פיסת היסטוריה יוצאת דופן שלא רק משעשעת עד כדי חיוך רגעי אלא ממש מצחיקה עד דמעות אם מדמיינים אותה כהלכה.

הרמן אלוורט (Hermann Ahlwardt) הוא גיבור הפרשה המשונה. ב-21 בדצמבר 1846 נולד בפרוסיה, ולאחר ששימש כמורה התמנה למנהל בית ספר עממי בברלין בשנת 1881. חוסר יכולתו לנהל את ענייניו הכספיים הסב לו קשיים כלכליים שמהם ניסה להיחלץ באמצעות הלוואות. בניגוד למסיתים אנטישמיים הוא לא תלה את בעיותיו "בבעיה היהודית". להיפך, חבריו היהודים, עורכי דין במקצועם, היו אלה שחילצו אותו מן התסבוכות, ואף נהג לטעון אז כי הוא ידיד היהודים. במכתב מ-25 בינואר 1885 הוא רשם: "אנטישמיות אינה הגיונית. מתמיד גיניתי אותה ואמשיך לגנות אי-סובלנות דתית עד נשימתי האחרונה".

אחרי שלא הצליח להשתחל מעלה בשורות המפלגה השמרנית, שעקרונותיה תאמו את דעתו החיובית על יהודים, החליט לנסות מזלו בשדה הפוליטי הנגדי והצטרף לתנועה אנטישמית מטעמי תועלתנות בלבד. בן לילה הפך עורו והחל לפרסם פמפלטים ארסיים בגנות היהודים. בשנת 1890 פרסם את החוברת 'המאבק הנואש של העמים האריים ביהודים'. שנה אחר כך פרסם את 'שבועת היהודי' ושנה אחרי כן פרסם את 'טקטיקה יהודית'. בגין פרסומים כוזבים אלה נידון לארבעה חודשי מאסר.

בית הכלא לא מסוגל היה להרתיע אותו. הוא כבר היה חדור-מטרה. בשנת 1892 פרסם את הספרון 'רובי היהודים' שבו הצהיר כי יצרנית הנשק Ludwig Loewe & Company בבעלות לודוויג לווה (לוי) היהודי עשתה יד אחת עם ארגון 'אליאנס' היהודי-צרפתי במכירת רובים פגומים לצבא הגרמני כדי שגרמניה תובס במלחמתה הבאה עם צרפת. בעת ההיא לודוויג לווה היה חבר הרייכסטאג והקנצלר לאו פון קפריבי יצא להגנתו וטען שההצהרה של אלוורט חייבת להיות מופרכת. גם מנהיגי כל המפלגות ברייכסטאג גינו את הטקטיקות הבזויות שלו לצבור פופולריות דרך שנאה וגרסו שתפגענה בביטחון החיילים במנהיגיהם. חרף זאת, עלו מניותיו בציבור בהתמדה, וב-5 בדצמבר 1892 השיג אלוורט את מטרתו הגדולה ונבחר לרייכסטאג. ארבעה ימים לאחר מכן נידון לחמישה חודשי מאסר בגין סיפורי הבדים על הרובים הפגומים שנדחו מכל וכל. בית הכלא, כאמור, לא הרתיע אותו. הוא החל לקיים אספות בהשתתפות קהל רב כדי להפיץ את עלילותיו האנטישמיות, ולאחר הבחירות של 1893 שוב חזר לרייכסטאג. בכל אותן השנים תבע שימוש בכוח כנגד היהודים. לדידו, לא היה פתרון אחר. ככל שנודע לשמצה בקרב חוגים שפויים, כך זכה לתהילה רבה עוד יותר בליבות הקיצוניים, וביטחונו העצמי כה גבר עד שהסיק מהי שליחותו עלי אדמות.

בשנת 1895 הפליג לאמריקה כדי להפיץ בה את משנתו הכוחנית. אל ניו-יורק הגיע כשהוא נפוח מחשיבות עצמית, אליל בעיניו שלו, אך לא התקבל באהדה ונאלץ לבקש את חסות המשטרה כדי שתגן עליו בשעה שהוא משמיץ יהודים באולמות מעוטי קהל. חרף הסכנה הפחותה לשלום חייו נעתר מפקד משטרת העיר תאודור רוזוולט לתחנוניו והעמיד לרשותו כיתת שומרי ראש בת ארבעים שוטרים, כולם יהודים גברתנים, על מנת להגחיך את המטיף האנטישמי. אלוורט לא נשאר תקופה ממושכת בחברת השוטרים היהודים שהקיפוהו כל העת בזמן שהסית נגדם. במהרה תפש שהוא עושה צחוק מעצמו בספרו שהיהודים הינם מסוכנים כאשר הם מגנים עליו מפני זעם ההמון הנוצרי, וכך שב חפוי ראש ומבויש בחזרה לביתו. את הלקח המר למד והגביל את פעילותו לתחומי מולדתו.

לסיפור יש המשך מבדח. בשנת 1938, בימים שהנאצים רדפו את היהודים, הגיעה משלחת רשמית של השלטון הנאצי אל העיר ניו-יורק. ראש העיר פיורלו לה גוארדיה ומפקד משטרת העיר לואיס ולנטיין טיכסו עצה ביניהם והחליטו למנות כוח מיוחד כדי להגן על המבקרים הלא רצויים ועל הקונסוליה הגרמנית בניו-יורק מפני מפגינים מתלהמים. חברי חוליית המשמר נמנו על 'אגודת שומרים של משטרת ניו-יורק', ארגון סולידריות שכל חבריו יהודים. כפי הנראה, קיבל לה גוארדיה את השראתו ממעשהו של רוזוולט, וכך נעו להם חברי המשלחת הנאצית בחוצות העיר כשיהודים מסוככים עליהם בגופם אל מול גידופי ההמונים.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.