פילוסופיה בגרוש: 215-220

28/02/2018 ב- 04:34 | פורסם בפילוסופיה בגרוש | סגור לתגובות על פילוסופיה בגרוש: 215-220

הלקט העשרים ותשעה של דברים חשובים, חשובים פחות ובלתי חשובים, שאספתי במשך השנים:

215. סמואל פירס, המזכיר לדיור ופיתוח עירוני, היה השר השחור היחיד בממשל רייגן. ב-18 ביוני 1981 ערך הנשיא קבלת פנים בבית הלבן לראשי ערים בארה"ב ולחץ את ידי כל אחד מהם שהיה שם. כשהגיע תורו של פירס התעניין בו רונלד רייגן בנימוס: "מה שלומך, אדוני ראש העיר? אני שמח לפגוש אותך". וממנו המשיך הלאה.

216. קשה להגדיר כיום את משלח ידו של פיניאס ברנום, אלא אם נעשה כמותו ונשתמש בכינוי שקרא לעצמו "נסיך הנוכלים". לעסקי האמרגנות נכנס כשרכש ישישה שחורה בשם ג'וייס הת' והציג אותה כמי שהיתה האומנת של הנשיא ג'ורג' ו'ושינגטון ועתה היא בת 161 שנה. בשנת 1841 פתח בניו-יורק מוזיאון שהתמחה בהצגת אוסף מוזרויות סנסציוניות אנושיות ולא אנושיות, ובכללן לווייתן לבן ענקי, האשה המזוקנת המקורית, וזוג תאומים סיאמיים שעוררו מחלוקת. התערוכה זכתה לפופולריות רבה, וכשזרם המבקרים גבר, והציבור השתהה זמן רב מדי מול האטרקציות, נמנע מאחרים להיכנס גם כן אל המוזיאון. ברנום הבין שיש לו בעיה בשל ההצלחה הגדולה. והוא רצה למכור יותר ויותר כרטיסים. הרי רצה להרוויח עוד כסף. מוכרח היה למצוא פתרון שיביא את המבקרים להקדים יציאתם מן המוזיאון. על כן, הציב שלטים שנשאו את הכתובת "אל המעבר המיוחד". המבקרים שהיו נרגשים מהאפשרות לצפות בחיה מוזרה נוספת, מיוחדת ביותר, הלכו בעקבות השלטים ומצאו עצמם ברחוב.

217. מפרסומי הדלפות לכלי התקשורת נודע כי לא רק שיחידה 8200 לאיסוף מודיעין שיתפה פעולה עם הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב, אלא שבמקרה אחד מסרו הקצינים הישראליים לסוכנות האמריקנית כלי ריגול טכנולוגי תמים לכאורה שישמש לצרכיה, ובדיעבד התברר כי שימש לריגול אחר שיטות הפעולה של הסוכנות. ישראל טענה, על פי ההדלפה, כי הדבר נעשה בטעות. בכיר במודיעין האמריקני הגיב על כך באומרו: אל דאגה, חברים, גם אנחנו עושים טעויות.

218. קרב מרתון בו ניצחו מעט יוונים את הפרסים מפורסם בימינו בגלל סיפורו של השליח פידיפידס שרץ 42 קילומטרים ממרתון עד אתונה כדי לבשר לתושבי העיר: ניצחנו! ואז צנח מאפיסת כוחות ומת. אלא שלפי הרודוטוס לא קרה כדבר הזה. לדבריו, הוא בכלל רץ אל ספרטה לפני שהתרחש הקרב כדי לבקש עזרה וחזר ממנה בידיים ריקות. עוד מספר הרודוטוס כי מדי שבתו לשולחן ציווה דריווש ה-1 מלך פרס על אחד מנערי השרת שלו לשורר באוזנו שלוש פעמים: "הוד מלכותך, זכור את האתונאים", לבל ישכח לרגע את עלבון התבוסה הצורב שהנחיל לו האויב.

219. לואי ה-11 מלך צרפת האמין במזל הרע ופחד מאד שיפקוד אותו. הוא מעולם לא העז ללבוש שוב בגד שהיה לגופו בעת שהגיעה לאוזנו ידיעה רעה, ולא שב לרכוב על סוס שעליו רכב ברגע ההוא, ואף הורה לברא חלק מן היער בו שהה כשהובאה אליו הידיעה על מותו של יילוד. היער נכרת ללא הועיל. חמישה משמונת ילדיו מתו בינקותם.

220. ב-30 במרץ 1921 הגיע ו'ינסטון צ'רצ'יל לארץ-ישראל מתוקף תפקידו כשר המושבות של בריטניה. במסגרת ביקורו החליט לסור גם לתל-אביב כדי להתרשם ממנה. הואיל ורחובות העיר הצעירה היו נעדרים אילנות כמעט כליל ולא היתה שהות לטעת אותם, הורה מאיר דיזנגוף לכרות עצים בשדות מקווה ישראל הסמוכים ולתקוע אותם כפי שהם לאורך הדרך שבה ייסע צ'רצ'יל במטרה לעורר בו רושם. כאשר התקרבה מכוניתו של השר ותזמורת הגימנסיה פצחה בנגינה, החל הקהל להידחק וילדים סקרנים טיפסו על העצים כדי לחזות באורח הנכבד עד שכמה מהם קרסו בזה אחר זה וחשפו את גזעיהם הכרותים. ראש העיר דיזנגוף לא ידע את נפשו מרוב מבוכה, ואילו צ'רצ'יל לא יכול היה להתאפק מלצחוק ואמר לו בלשון שמשתמעת לשתי פנים: הקפידו להעמיק שורשים, שכן בלעדיהם לא יצמח פה דבר.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.