האם היתה זו השביתה הראשונה בחשיבותה בהיסטוריה?

23/02/2018 ב- 04:03 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על האם היתה זו השביתה הראשונה בחשיבותה בהיסטוריה?

בספר התשיעי ב'תולדות רומא' דיווח טיטוס ליוויוס על שביתת עובדים שהתרחשה ברומא בשנת 309 לפנה"ס, ונחשבת כאחת הקדומות ביותר על פי התיעוד ההיסטורי.

בעת העתיקה פעלה בעיר תזמורת של חלילנים שמתפקידם היה לנגן מוסיקה טקסית במהלך העלאת הקרבנות ובעת הלוויות. בהמשלה לזמננו היא שימשה כתזמורת צבאית בטקסים לאומיים. מתוקף האופי הדתי של התזמורת סעדו נגניה על חשבון הציבור במקדש יופיטר. במרוצת הזמן, עם התפתחות חיי המותרות, נעשתה לאופנה שכירת שירותיהם עבור נגינה מבדרת בחגיגות פרטיות. ועם הגידול בביקוש להם התרבה גם מספרם מאד, והחלו לראותם כנגנים שכירים ולא כעובדי שירות המדינה. זו היתה הסיבה בשנה ההיא לשלילת הארוחה היומית שלהם במקדש. גם איש לא חשב שיזדקקו לה כל כך. מסוגלים היו להרשות לעצמם לסעוד במקומות אחרים. את הרעת תנאי העסקתם ואת העלבון הכרוך בדבר לא יכלו לשאת הנגנים. הם התמרמרו מאד, וכאיש אחד נטלו את החלילים שלהם וצעדו מחוץ לרומא אל טיבור (טיבולי כיום).

לנוכח הסתלקותם הבלתי צפויה היו הרומאים מוכי תדהמה. לעיניהם זו נראתה כהפיכה, ולא בגלל המחסור המורגש בצלילי מוסיקה, אלא מפני שאי אפשר להקריב אף קרבן ללא תפילה המלווה בנגינה, ומבלי העלאת קרבנות שום מערכה צבאית אינה יכולה להיפתח, וגם לא כניסתם לתפקיד של הקונסולים. לפיכך, רומא היתה באותה עת במצב של שיתוק, במידה מסוימת.

הסנאט הרומי הכיר מיד בחומרת המצב ושיגר שליחים אל הטיבורים, ששידלו אותם לשלח את החלילנים בחזרה אל עירם. הטיבורים הבטיחו לעשות ככל שיוכלו למענם, קראו לשובתים להיאסף והפצירו בהם לשוב אל רומא. ברם, החלילנים סירבו למאמצי התיווך הללו, והבהירו פה אחד: אם תוחזרנה להם הארוחות במקדש הם יחזרו – ואם לא תוחזרנה הם יישארו בטיבור ולא ילכו לשום מקום משם.

אף שהשביתה נראתה חמורה ביותר בעיני הטיבורים, הם היו מאמינים אדוקים באמונות קדם ולא העזו להשתמש בכוח נגד החלילנים. היתה להם הילה של חצי-קדושים. על מנת לשמוע עצה מועילה התכנסה המועצה המקומית לדון בסוגיה, ובדיון ציין אזרח אחד כי הנגנים ידועים לשמצה בחיבתם ליין, וחולשתם זו עשויה לספק את הפתרון לקושי שנוצר. המועצה נמשכה לרעיון והחליטה לפעול לפיו.

בחג שאך זה בא והגיע הזמינו אזרחי טיבור העשירים את החלילנים לקיים מופעים מוסיקליים וסיפקו להם יין ביד כה נדיבה עד שאיבדו הכרתם. הטיבורים העמיסו אותם חיש קל על עגלות והסיעון אל רומא בחשכת הליל, ובעודם שרויים בשינה עמוקה הושארו הנגנים בכיכר העיר, ומוביליהם חזרו אל טיבור.

שמחה גדולה היתה לתושבי רומא למחרת בבוקר כשמצאו את החלילנים שלהם בחזרה בעיר. הם הפצירו בם שלא לנטוש אותם שנית, השיבו להם את הפריבילגיה לאכול את ארוחותיהם במקדש, וגם העניקו לנגנים ולבאים אחריהם את הזכות לחגוג את ניצחונם זה בתהלוכה חגיגית ברומא ב-13 ביוני מדי שנה.

יותר מאלפיים ומאתיים שנה אחר כך, בזמן שלטונו של בניטו מוסוליני, לא היו איגודים מקצועיים באיטליה וחל איסור חמור לקיים שביתות. ולכן במקום שביתה, הפועלים האיטלקיים המשיכו לעבוד, אך לאט. העבודה האיטית הייתה גרועה כמו שביתה, אולם לא יכלו להאשימם בדבר מפני שלא עצרו את העבודה. על כן, קרויה שביתת האטה בשם שביתה איטלקית.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.