כיצד נסביר את קשריו הלבביים של לואיס קרול עם ילדות?

21/02/2018 ב- 05:21 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על כיצד נסביר את קשריו הלבביים של לואיס קרול עם ילדות?
תגים:

באופן בלתי הוגן נכרך שמו של לואיס קרול בחשד לפדופיליה מבלי שחיינו בזמנו, ולא יודעים מה חשו באמת מכריו כלפיו או כלפי רוח התקופה, ומבלי שזכינו להכירו במציאות וללמוד באופן בלתי אמצעי על האינטראקציות שהיו לו עם הנפשות הפועלות. אולם, בני אדם מעצם סקרנותם לא יחדלו לנתח את יצירותיו, ובאופן טבעי ינסו לפענח את מחברן כדי להשליך ממנו עליהן. מה שמשונה הוא שאיש אינו בודק כמעט לעולם כיצד הכתבים משליכים בחזרה על מחשבות כותבם, מפני שההשפעה היא דו-צדדית אם כי אסימטרית, כמובן.

פדופיליה במובן הטיפוסי של חולניותה היא תשוקה מינית של אדם מבוגר אל ילדות שהכרחי בעיניו שתיראנה כבנות גילן. אסור לייחס אותה רק למופרעות מפלצתית של הנפש שרואה בגוף של ילדה קטנה כאובייקט מיני טהור שיש לחלל כדי להגיע לסיפוק. הפרעה נפשית חמורה כזאת היא נדירה ביותר. הרבה פדופילים מן הסוג הטיפוסי הזה הם אנשים נורמטיביים מכל בחינה אחרת, אך משהו בנפשם הינו מעורער וגורם להם להתרחק מכל משיכה אל בגירה. הואיל ועודנו זקוק לקשר כלשהו של זכר ונקבה, מבקש פדופיל כזה לקיים אותו עם כל מי שאינה נראית בגירה בעיניו. מתהווה אצלו משיכה יצרית אל החזות הילדותית של בנות קטנות. אצל אדם נורמלי קיימת גם משיכה שהוטבעה באבולוציה אל החזות הזאת ונועדה לגונן על הילדה מכל משמר במערכת יחסים של אב לבתו. אצל הפדופיל סטתה המשיכה הזאת אל אפיק מיני מתוך רצון לממשה במערכת יחסים של גבר לאשה. הסיפוק שירגיש יהא דומה לסיפוק שחש כל גבר במערכת יחסים של זוגיות. הוא יחשוב שהיא מתקיימת מדרך הטבע. לפדופיל כזה ישנה נטייה לא לראות בילדות את קרבנותיו. לעיתים יטען כי הוא הקרבן שלהן והן פיתוהו.

פדופיליה שכיחה יותר מופיעה אצל גברים שבתוך תוכם מתקיים יצר מיני אל נשים בגירות ויש להם משיכה פנימית להתקשרות עימן, אך משהו בנפשם כה מעורער ואינו מתיר להם לטוות את הקשר הזה. ואותו משהו מעורער דוחק אותם להתייחס אל הילדות הללו כבגירות, אם בדמיון שיגעוני ואם במעשים תוך כדי הלבשתן בלבוש פתייני של מבוגרות. בתודעתם עשויות הילדות להיחשב כקרבנות אך לא בגללם, מפני שהם בעצמם חשים כקרבנות של המציאות. בגלל הפן האקטיבי של עשייתם לא יוכלו לטעון בפני עצמם שהילדות פיתו אותם. הם רואים ביחסים הללו כגזירת גורל. על פי סברה עיקשת, לואיס קרול היה פדופיל מן הסוג הזה. הוא גם תיעד את הילדות בעירום מלא. תמונותיהן הושמדו, אך אם נניח שהציב את הילדות באותן פוזות שצילמן עם בגדים חושפניים, הרי שמוכרח היה להיות להן אופי ארוטי אף בעיניים של בריות בריאות בשכלן.

להבדיל מן השתיים הקודמות, התבטאות היצר המיני של זכר מבוגר אל נקבה בגובה 175 ס"מ ובמשקל 70 ק"ג איננה יכולה להיחשב כסטייה פדופילית אפילו אם היא בת שנתיים, בהקצנה מכוונת. במוח האנושי נראית נקבה כזאת כבשלה לרבייה. היא מושכת אותו כפרפר אל פרח. נהוג להגיד על פרי כי הוא בשל כאשר הוא כשיר לאכילה, אולם מן ההיבט המיני, מי שמייצג את הבשלות בחייו של הצמח הוא הפרח כי בתוכו מתממשת מצוות פרו ורבו. ממנו באים לטעום, ובטעות ממשילים תשוקה מינית שאין לה שובע אל אשה שמתאווים לאכול אותה כפרי בשל, אלא שיש לתקן ולומר כפרח בשל כי עסקינן במיניות ולא בקולינריה. הפרי שהתבשל הוא תוצאת המעשה, משול לוולד האנושי שהתבגר, וממנו אוכלים כדי לסייע בהפצת תאי המין שלו. הפעילות המינית אינה מתבצעת בו.

טוב הדבר שקיים חוק האוסר על מבוגרים מגע מיני עם קטינות. בניגוד לעבר, הולכות בנותינו ונראות מפותחות בהרבה בהשוואה לאמהותיהן כשהיו בגילן, אך מבחינה נפשית כשירותן לפעילות מינית עודנה בוסרית בצעירותן. מתמקדים הרבה בפער השנים בין הזכר והנקבה, ולכן נעשים סלחניים כאשר בן 19 מקיים יחסי אישות עם בת 15, אולם אצלה לא נמצא יכולת הבדלה תודעתית בגיל הזה, ודין בן 19 כדין בן 29 לראייתה. תוצרי ההורמונים שלה פועלים באופן רוחבי ובלתי ממוקד ולא באופן צר ומובחן. היא אינה מסוגלת ליצור הפרדה בין שני דברים ברורים כעין אלה, ולא מפני שחל טשטוש במרחב שביניהם, אלא בגלל שהם מתעוותים בראייתה ונוגעים זה בזה. לפיכך, בת 15 משתוללת מזעם על הוריה כשהם אוסרים עליה להיפגש עם בחור שמבוגר ממנה בהרבה שנים. לדידה, אין גיל לאהבה, ובזה היא צודקת. צריך להפחית מן המשמעות שאנו נותנים לפער הגילים. אין לזה הצדקה ביולוגית. אולם, היא אינה מודעת כי בגילה אין בה בשלות נפשית להתקשרות מינית, וכאן צריכים המבוגרים להתערב ולהחליט בשבילה. עם זאת, מוכרחים לומר כי עולם המושגים של בן 19 ובת 15 הם דומים, ומזו הסיבה סובלנית החברה המודרנית ביחס לקשר רומנטי אצל הצעירים הללו, וכאשר מתפרצת בליבם אהבה רק ערכים מדכאים ימנעו ממנה לממש את תאוותם. בקהילה שמרנית היא עלולה לקפח את חייה.

אם ישנה סיבה להתנגד לקשר בין בת 15 לבן 29 הרי היא זו: בן 29 צבר כבר בחייו את הפרקטיקה להפעלת מניפולציות עליה שבן 19 לא למד אותן על בוריין ולעיתים טרם התוודע אליהן. כך מוצאים אנו נערות בנות 15 שמגוננות בחירוף נפש על בני 29 כאילו היו תינוקות שנתונים להשגחתן, ואפילו בורחות מן המשפחות שלהן כדי לגור עימם. לא בגלל ההתאהבות בהם ולא משום מרי הנעורים פועלות הן בצורה הזו, אלא מתוך דבקות באמונתן שעליהן להקדיש עצמן למלאכה הזו, כילדות קטנות השומרות על בובת הפלסטיק שלהן. טעות היא לסבור שהן מפתחות תלות בבני 29. הן משוכנעות שהללו פיתחו תלות בהן, והן עמלות מתוך דאגה אליהם. זוהי מהות המניפולציה הרגשית שפוקדת אותן.

האינסטינקט האימהי נזרע כבר ברחם, מן הזמנים שאבותינו היו יונקים ירודים שתוחלת חייהם היתה קצרה. משום כך נתקשה מאד למצוא בנים בגיל הרך שמשחקים עם בובה אשר לה פני תינוק. לא משום כישרונותיהם ההנדסיים הם משחקים באבני לגו, אלא בגלל היעדר כישורים טיפוליים. על כן, רואים אנו אחים שמקנאים באחיותיהן הקטנות מהם כשהן עוזרות לאם לטפל באח הקטן יותר במשפחה. אחיהם הגדולים אינם מסוגלים לדבר ומשתגעים מקנאה. בלית ברירה, הם מקדישים עצמם למשחק באבני לגו וכתוצאת לוואי מתפתחים אצלם כישורים הנדסיים. למעשה, עד שנתן החמישית משחקות הבנות גם כן בלגו, ומגיל זה הן מתחילות לקבל סיפוק רב יותר ממשחק טיפולי וזונחות את אבני הפלסטיק.

נשאלת השאלה האם לואיס קרול רצה להפעיל מניפולציות על ילדות קטנות מתוך צורך כלשהו, מנקם קטנוני במין הנשי שחשש להוציא אל הפועל כנגד מבוגרות ועד אולי אפילו הפגת השעמום. בגילן הצעיר כבר היו מסוגלות להיות דאגניות ולחקור בשלומו, אם חפץ בכך, אך הן אינן יכולות להיות בשום צורה עקביות באשר לדאגתן אליו, כיוון שדברים חדשים מעסיקים כל העת את מוחן, והן מרפות מיד מהתעסקות בדברים הקודמים. לפיכך, את הדאגנות הזאת לא יכול היה לואיס קרול לטפח, וכדי ללבותה היה מוכרח כמעט לברוא אותה כל פעם מחדש בנפשותיהן הרכות. בהגיען לגיל הנעורים מסוגל היה להשתמש בניצני מיניותן כדי למשוך את תשומת ליבן אליו, אך כאן אין עסקינן בפדופיליה ולא בילדות תמות.

עוד שאלה שיש לשאול נוגעת לעצירה בהתפתחות המנטלית. אפשר כי ההתבגרות הרגשית של לואיס קרול התעכבה מאד ונותרה בדרגתה האינפנטילית גם כשהיה בגיל מבוגר, וכך היה מסוגל לחיות בשני עולמות שונים, בעולמם של מבוגרים ובעולמם של ילדים, מבלי שזה ידחק את זה, כפי שקורה אצל מבוגרים, בסופו של דבר. המכתבים שכתב לנמענות הקטנטנות מעידים שהיה מסוגל לפטפט עימן בעניינים ילדותיים, אך לא נראה כי היה בכוחו לסגל לעצמו את המבט שלהן אל המציאות אשר סביבן. הוא לא חשב כילד אלא חשב כמבוגר בדברו כילד. על פניו, דיבוריו נראים כמין חנופה תמימה שמתחזה לערמומית לפרקים, וגם להיפך, עד שבהסתכלות אמיתית דומה כי עסקינן במשחק לגיטימי שמורכב ממילים בין מבוגר לילדה.

שאלה נוספת שצריכה להישאל היא לגבי צלילות הדעת. יתכן כי לואיס קרול סבל מהיבטים לא נורמליים באופיו, שהוא התקין לעצמו חזות שפויה במגעיו הרגילים עם סביבתו, אך בנוהגו כלפי ילדות נחלצה החוצה אי-שפיותו. אולי אין דנים אנו במבוגר שמבקש להיות נחמד מאד אל ילדות במטרה לרכוש את אמונן בו כדרכן של בריות רבות, גם לצרכים שליליים. אנשים שאינם יציבים מבחינה נפשית לא צוללים כולם אל התהומות, אלא נדחפים כמו כולנו לחפש לעצמם עוגן שייצב את הספינה טרופת הדעת שלהם שמיטלטלת בסערת הנפש. הם פועלים בדרך לא נורמלית לפי ראות עינינו כדי להכניס "נורמליות" בתוך מעשיהם. אצל אדם נורמלי תיחשב התחברות עם ילדות כחוסר נורמליות. גם אדם בלתי נורמלי שמצוי בקשר עימן ניחן בתחושת הדבר לפעמים, והוא מוכרח ליישב את הסתירה הזו בחייו. אם לואיס קרול ראה בהן באמת את חברותיו האמיתיות, דבר כשלעצמו מעיד על אי-נורמליות, הרי שאולי האמין כי הוא בן גילן, וסידור זה בצמצום הפרש הגילאים הפך את המציאות הלא נורמלית לנורמלית בעיניו. כך יש להסביר את מכתביו הילדותיים, מפני שקשר של אדם מטורף לגמרי עם ילדות קטנות אינו מצריך התנהגות ילדותית. הוא יכול לראות בהן את חברותיו האמיתיות מבלי להיגרר להפחתת גילו בדמיונותיו.

מה נכון מכל אלה אולי לא נוכל לדעת. גם אינני יודע מה מדבריי נאמרו בפי אחרים לפניי. הם הועלו על הכתב כדי לשמש תוספת רעיונית וליצור סדר חיוני בערבוביית המחשבות של הזולת לגבי האיש. הרבה שאלות, הרבה השערות – מעט תשובות. שאלה שלא צריכים לשאול היא האם דימה לואיס קרול את הילדות כמבוגרות ממש, שהיה בטוח לעצמו שהוא מצוי בקשר עם בנות גילו. על פי הראיות שבידינו אי אפשר למצוא לה תשובה.

ראו גם: הרפתקאות עליסה מתחת לפני האדמה

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.