שני יקומים מתנגשים ואריזות שחורות שבולעות הכול

14/02/2018 ב- 08:15 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על שני יקומים מתנגשים ואריזות שחורות שבולעות הכול

אולי היה מוטב לביבי להישאר על מטוס 'סבנה'. לגמור שם עם זה ודי. האיש מתקיים כל חייו, כמו מכסף של אחרים, גם מתהילה של אחרים. קודם כל מטפח תהילה כוזבת שאינה ראויה לאחיו ז"ל, ואחר כך נבנה ממנה. מלקט שמץ של גבורה שאיננה, ואז מנפח אותה למימדי ענק ומייחס אותה לתכונה משפחתית שעוברת בדורות. זוכרים איך שאלו בגאווה בקרבת נתניהו בבחירות ההן של 1996: באיזו סיירת שמעון פרס שירת?

שחרור חטופי 'סבנה' היה הרגע שבו זכו עיני נתניהו לתהילה שהיא מוכרחה להיות שלו, אף על פי שהיתה יותר של אחרים, כי הוא לא עשה כמעט כלום, והיה שם כלום או לא כלום, אך מה זה כבר משנה עבורו. פטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל, וככל שירבה לדבר על שירותו הצבאי הלא-משמעותי כך נסיק באיזו צרה ביבי חושב שהוא נמצא.

אני זוכר עת אחת בוועידת מפלגת העבודה כיצד אמא שלי, שאף פעם אינה מפספסת הזדמנות לומר את אשר על ליבה, אמרה לשמעון פרס שבירכה לשלום: ביבי מסתכל אליך בעיניים ומשקר! האיש הזה הוא שקרן מהלך על שתיים. היתה איזו פעם בוועידה בינלאומית כלשהי כאשר נשיא צרפת לא ידע ששומעים אותו, ועל מה בחר ללחשש? על אמן השקרים. נדמה לי שאובמה חש אז שותפות גורל של קרבנות האיש הזה. מרוב מצוקה נפלט השבוע לביבי שקר אחד יותר מדי. הוא צריך שבוחריו הימניים לא ינטשוהו בשעת הצרה הזו, אז הוא המציא למענם שיחות קדחתניות עם האמריקנים בנוגע לסיפוח השטחים. איך שדונלד טראמפ הקיץ משנתו, הדבר הראשון שעשה היה להכחיש נמרצות את השקר הזה. דווקא טראמפ שהדבר הכי שנוא עליו הוא האמת. והנה, ביבי בשקריו הצליח גם אותו להשאיר הרחק מאחור. עד אנה הגיע!

תיק החקירה 1000 כבר אי אפשר לכנותו "תיק המתנות". מתנות קיבלתי בחיי, אך אינני זוכר אפילו פעם אחת שמישהו עטף אותן לכבודי בנייר אריזה שחור, כדי שחלילה לא אנחש מה יש שם בפנים. זהו "תיק שחור" שבולע לתוכו הכול: מהעלאת פרס באוב ובקבוקי שמפניה למחזור, דרך ניסיון להפיל שר אוצר בפח, ועד תכשיטי זהב מסריחים מריח של סיגרים. ביבי בעצמו מודה – שזה מדהים לכשעצמו – כי רצה לסגור תחנת שידור, כדי להוכיח כי לא קיבל שוחד ממר מילצ'ן. למען האמת, כבר אינני יודע מה חמור יותר? העובדה שביבי משחית את כל סביבתו ואומר לה מפורשות כי "מותר לכם לקבל טובות הנאה. אז מה אם אתם עובדי מדינה". או שמא הניסיון שלו להשתיק כלי תקשורת, וכל זה מדוע? מפני שלא פיאר את שמו ואת שלל גבורותיו המדומיינות. אבל, את מפכ"ל המשטרה הילל ערוץ 10. אולי בלונדון ימצא טלוויזיה יותר טובה. רק שיעזוב אותנו כבר.

תיק החקירה 2000 הינו חמור יותר: סיקור אוהד לביבי בידיעות אחרונות תמורת קידום בממשלה של אינטרסים כלכליים החשובים לבעל העיתון. מצד אחד, אני שואל בליבי: מה מר מוזס חייב לי? זהו העסק הפרטי שלו. הוא רשאי לשבח את מי שהוא רוצה. מצד שני, אני תוהה לעצמי: האם מה שעושה מר מוזס בעיתונו אינו מענייני? יואיל בטובו לספר לכל הקוראים בכותרת ראשית כדי שהמגמה תהיה גלויה לעיני כולם. אולם, לפעול לפיה במחשכים אסור לו הדבר. זוהי הטעייה של לקוחותיו. מי שרוכש את העיתון שלו מאמין שכותביו חותרים להשיג את האמת. הוא אינו מצפה שהעורך יתערב בתכנים. הוא לא רוצה שרוח המפקד תשפיע עליהם. לשם כך יש את עיתון ישראל היום ובחינם.

מה שמטריד בתיק הזה אינו סחר-מכר ספציפי בין ראש ממשלה למו"ל של עיתון, צמד כוחות אדירים, אלא החשד כי מר מוזס מנהל את ענייניו העסקיים בשיטתיות הזאת, שלפיו עוד לפני שבא אל ביבי רומם פוליטיקאים או הורידם לאשפתות, שזה לכשעצמו מותר לו כל עוד אין מדובר בעסקה אפלה שהציבור אינו יודע עליה: יש לך את הכוח להעשיר אותי (עוד יותר) ואני ארמה את הקוראים כדי שתישאר בעמדת הכוח הזו. שקרן עושה עסקה עם מישהו שמוכן לשקר למענו ולמען עצמו. שני יקומים שמתנגשים זה עם זה, ומן הרסיסים יוצאת האמת.

בתחילתו של כל יום, ישנה אמת פנימית, ולא משנה באילו עטיפות שחורות של שקרים נכסה אותה שכבה אחר שכבה, מתישהו תיקרע המסכה שלהן וייחשף לעולם הפרצוף האמיתי שהסתירה.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.