האם אשת הפלאות תהרוג את כולנו לבסוף?

14/02/2018 ב- 04:46 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על האם אשת הפלאות תהרוג את כולנו לבסוף?

את ו'ונדר ו'ומן זוכר אני כילד בגילומה של לינדה קרטר, אך לא זכור לי אם אי-פעם ראיתי פרק בסדרה שבכיכובה. את גל גדות לא ראיתי בשום סרט עד כה, אך נתקלתי בה במסגרת אירוע לא חשוב כשהיתה מלכת יופי לשעבר, או שאולי היתה זו מלכת יופי בדימוס אחרת, כי מי באמת יודע להבדיל ביניהן ולמה זה נחוץ בכלל. ומאז שאלתי את עצמי באיזו דרך הוכתרה למשרה הרמה, שהרי איננה יפהפיה.

הופתעתי עוד יותר כשבחרו בה לתפקיד גיבורת העל בוורסיה חדשה. אלה כבר אינם הימים שלינדה קרטר, שהיתה מלכת היופי של ארה"ב, נבחרה לגלם אשה מצטיינת מפני שכבר הוכרה ככזאת בעקבות הצלחתה לזכות בכתר מלכות היופי. תהיתי איך עתה תקבלנה הפמיניסטיות שמתנגדות לתחרויות היופי כסמל להצטיינות נשים את הבחירה במלכת יופי לגלם את הגיבורה הייצוגית שלהן. הציפייה היא גם שאמזונה ויקינגית תשחק אותה, בגלל הקונוטציה עתיקת היומין שפראיות האדם הללו מסוגלות היו להכריע גברים. מישהי מהן שנעדרת דימוי מיני, אחרת הטומאה שמן המחשבות תדבק בה, ואז תופשט מכל הטוהר שלה. ובלי הטוהר שבגבורה אין דימוי של גבורה. אולם, בניגוד לחזות התמה של לינדה קרטר, נראית גל גדות בדיוק כפי שמצפים ממישהי שהתבלטה לטובה בשוק הבשר. כשבחרוה בעל כורחה לככב כאשה הראשונה בעולם בסרטון פורנו מזויף כתב אחד ממבקרי הסרט המטריד: שתישאר במיטה ותיתן לאחרת להציל את העולם.

אומנם לא צפיתי בהפקה הקולנועית, אך לא אתפלא אם היסטוריונים יטענו בימים רחוקים כי חרגה בהרבה מעבר למסך הרחב. כמו חיכו בסבלנות כל נשות המערב שתצוץ הדמות הזאת שוב בעולמן כדי לשאוב ממנה את כוחה להיאבק בפטריארכאליות השולטת בחייהן; וכנגד כלי הנשק שהן משתמשות ואל מול רוח הלחימה הנחושה שלהן לגברים בעלי השררה עדיין אין מענה, ואולי לא יהיה. יתכן בהחלט שהזעזועים התכופים ירעידו את הקירות העבים ויחשפו את שלדו של המבנה עד שיצטרכו להקימו מחדש בדרך שתתאים גם ללוחמות העיקשות.

אם היה תלוי בי הדבר הייתי מלהק את אומה תורמן לשמש ו'ונדר ו'ומן. מי שצפה בסרטי 'להרוג את ביל' יבין לליבי. אינני זוכר שראיתי לפני כן שילוב של רמבו, סופרמן, סטיב אוסטין וברוס לי בגוף אחד, ועוד בגוף של אשה. והיא עצמה ממוצא ויקינגי. בשיחה שהיתה לי עם בחורה אחת היא סברה שאומה תורמן זכתה להעצמה נשית שלא נראתה טרם לכן על האקרנים, ואם היא צודקת, לא נראתה גם מאז. אני סברתי אחרת. לדידי, מקגיוורית שמשתמשת בשכלה תהווה סמל להעצמה נשית ולא הטיפוס האלים שטיפח קו'נטין טרנטינו בדמויות הקריקטוריסטיות של אומה תורמן. אני חושב שטעיתי. לא, הבחורה לא צדקה בעיניי. כוונתי היא אל אומה תורמן.

מי שיער אז לעצמו מה עבר על אומה תורמן בתולדותיה ועד כמה היא חפה מגינונים של פיסיות, אבל יודעת לגונן על עצמה היטב מכוח אישיותה, ועוד תשמש דוגמה לנשים רבות לפי סיפורה. היא אינה עוטה על עצמה כלימה בהגידה ששלחו אותה לעשות תאונה באחת הסצנות המרשימות שראינו ממנה, חוזרת ואומרת שאיננה נהגת מרוצים מיומנת, שזוהי סצנה כוזבת מבחינתה. ולדמיין כיצד הרגישה כשניסו לאנוס אותה בזמן הצילומים, דווקא אותה, דווקא את הדמות החזקה בסרט, אולי בכל הסרטים שצולמו בהיסטוריה. כמו רצו הגברים להוכיח בכוח שהמציאות בנפרד והעלילה בנפרד, ובחיים עצמם הם מתכוונים לרסק את נפשה. והיא לא נכנעה.

מה יקרה בתעשיית הסרטים, לא אוכל לנבא. כל שאומר כי קשה יהיה למגר תופעה פסולה של שחקנית מתחילה המעוניינת להיכנס למיטה כדי לקדם את הקריירה שלה. להאשים בגילה ובגינה רק את הגברים זו הרי בדיחה לא מצחיקה. במקרים ממוקדי-מטרה תציע לראווה את איבריה תמורת ליהוק רצוי מיוזמתה. ולטעון שנשים שמוכרות את בשרן הן תמיד ובהכרח מנוצלות זהו שקר מטופש. בהוליו'וד יש מהן שמנצלות את גופן כדי שתגענה אל היעד הנכסף. כולן יודעות זאת, וכולן מיתממות כשזה נוגע אליהן.

מי שאינו רואה את המציאות כהווייתה לא יוכל לשנותה, והפנאטיות עודן לוקות בעיוורון הזה. לא מהן יבוא השינוי. הוא מוכרח לבוא מן הגברים. הגיעה העת שנאמר די! מי שאינה יודעת לשחק כהלכה יש לשלח אותה הביתה. שתבקר בבית החלונות האדומים אם עודנה מתעקשת להשתמש בגופה. מקומה לא בסרט לכל המשפחה. ומי שראויה לשחק – שתלוהק על פי כישורי המשחק שלה ולא על פי הכישורים בין הסדינים. אני קורא לגברים: בואו ניקח מחדש את השליטה על הנשים אך בתנאים שלהן, שאם לא כן נובס. הן מחוכמות יותר ואיתנות יותר וגם נועזות יותר, ולנו אין שום סיכוי נגדן. מוטב לנו להיכנע ולקבל זכויות בסיסיות עד חלוף זעמן מאשר להיעלם בסערה.

עתה, מי ירצה ליפול הראשון בידיהן? אני מציע שנקיים את התחרות בתכנית ריאליטי, והצופות הזועמות תבחרנה. מה נלין על גורלנו? אבוי לאנושות שאנשי בידור הם גיבוריה. שרה אהרנסון VS פקאצה מנותחת מהאינסטוש, מי תזכה במרבית קולות? דומה הדבר לזכייה ודאית בלוטו מבלי לרכוש כרטיס הגרלה. באמת נזקקתן לאשת הפלא? אני מתפלא! לדמויות מצוירות חיכיתן? לאבק תהילה שמשילות עליכן כוכבניות סרטים? לנזיפות עמומות של דוגמניות בגדים תחתונים? האם חסרות נשים שעשו משהו אמיתי בחייהן? אני בעדכן, ולפעמים לא יודע מה לחשוב באמת עליכן.

להגנתכן תוכלו לומר כי עד כה הנשים המפורסמות שבחרו לחשוף את סיפורן הן שחקניות קולנוע, כפי שעשתה אומה תורמן, ובעקבותיהן אולי תבואנה מפורסמות אחרות מתחומי פעילות אחרים, וצריך שתהיינה מפורסמות כדי שההד יישמע יותר למרחקים. ועל כך יש לשאול מחדש: האם השחקניות עומדות בראש המחנה שלכן כי נטעתן באמונתן העצמית שהן גיבורות הערצתכן, או שבתעשיית הסרטים חשופות יותר נשים באופן יחסי לפגיעה מינית, ולכן שם התפרצו ההתוודויות הראשונות?

כל אשה חייבת לצאת תמיד מנקודת ההנחה שהגברים שהיא נחשקת בעיניהם ינסו להשכיב אותה במיטה בכל דרך שנראית להם לגיטימית. על רבים שמצליחים בכך איננו שומעים קולות נהייה מפני שהתנהגו בדרכים שנראות לגיטימיות בעיני הנשים. מה שלא נראה יותר לגיטימי בעיניהן היא הדרך שמשתמשים בה בעלי הסמכות אשר מנצלים את הסמכותיות שלהם כדי להשיג סקס איתן. על מנת להפוך את הדרך הזו לבלתי עבירה מוכרחות הנשים להתאגד. אולם, מה שאנו חוזים בו כעת הוא פסבדו-התאגדות.

אנו חיים בעידן שבו האינדיבידואל החדש מקדש את עצמו ביתר שאת. הוא קורא לעצמו דעתן. הוא סבור כי מי שיש לו נטייה ברורה לבטא דעתו ברבים וללא מורא הוא אדם דעתן. אלא שמתכוונים אנו לספר על פלוני שהוא דעתן כמי שיש לו דעות משלו כמעט בכל תחום. ולאינדיבידואלים החדשים ישנה רק דעה אחת, וגם היא לא שלהם. כך אשה שקוראת טקסטים של אחרות תזדהה עם הכתוב בהם או שלא תזדהה, וזה בסדר גמור שכך תנהג, אך בעידן שלנו אין שום סיכוי שהיא תחבור למישהי מהן שחושבת אחרת ממנה. האינדיבידואלים החדשים מתאגדים רק עם אלה שחושבים כמותם. ומהו הדבר המשותף ביותר לנשות תבל? ההערצה לנשות תעשיית הבידור. אותה הדעה לכולן. היא מה שמקשרת אותן כעת, היא זו שמחברת ביניהן. ואני לא יכול לדעת האם מן ההערצה הזו מסוגלות הנשים להגיע אל הישועה.

אני אינדיבידואל, אך לא מתוך בחירה. נולדתי כזה. הרבה פעמים הייתי מצוי בחברת נשים כועסות ולא הייתי מסוגל לזהות את הכעס בקרבן. אני מאותם אלה שמרוכזים מאד בעצמם, אבל באותה המידה אני גם מרוכז מאד בנעשה אצל הזולת, וקורים אצלם דברים שאחרים משגיחים בהם ואני לא מסוגל. אני יכול לחוש את התסכול שלי מכך שלא הבנתי אותן. את התסכול שלהן באשר אליי אינני תופש כשהוא מופיע אצלן. על כן, אני מסוגל להיות בקשר ממושך רק עם נשים סלחניות, והן הולכות ומתמעטות בזמננו. בניגוד אליי, האינדיבידואל מתוך בחירה עשה לעצמו שטיפת מוח או שעשו לו כדי שיהיה מרוכז רק בעצמו. אינדיבידואל שכזה אינו מבקש אף פעם סליחה, כי הוא תמיד מצדיק את עצמו, ויתרה מכך, הוא גם אינו סולח כיוון שאת המשמעות של מחילה היה מוכרח לסלק ממוחו. לפיכך, שיתוף פעולה בין נשים לא-סלחניות תלוי על בלימה, כי מתישהו מדרך החיים הן תתחלנה להסתכסך זו עם זו, והמאבק החשוב שלהן עלול לרדת לטמיון.

פילוסוף סיני אחד בשם לאו דזה אמר שמסע בן אלף מילין מתחיל בצעד הראשון. כששמעתי את הממרה הזו בפעם הראשונה זעקתי: זה פשוט לא נכון! מסע מתחיל תמיד בצעד האחרון. מי שאינו רואה בדמיונו את יעד הסיום לנגד עיניו אינו יכול משום בחינה לצאת למסע. אינדיבידואל מלידה הוא אחד שחושב אחרת. כשאני מתבונן בהם אני רואה שהאינדיבידואלים החדשים חושבים כולם אותו הדבר. ומדוע הם מתבדלים זה מזה? בגין שטיפת מוח שגרמה להם לסבור שמסוגלים הם לחשוב אחרת מכולם. אם נשטוף מהם את שטיפת המוח אולי ישנו סיכוי להציל את העולם מן הנבזות והרוע. לא לגל גדות אנו נזקקים אלא לתכשיר לניקוי אסלות שמספרים כי הוא נוזל חיטוי מצוין.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.