כיצד שלמה המלך היה פותר את דילמת התאומים?

13/02/2018 ב- 04:19 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על כיצד שלמה המלך היה פותר את דילמת התאומים?
תגים:

את מגדלי התאומים ראיתי קורסים בשידור חי בטלוויזיה. ואני זוכר עצמי בימים אחרי כן שקוע בשיחות טלפוניות עם כל מיני אנשים שכבר הייתי בטוח שלא אשמע אותם לעולם. אני שמח להכיר אנשים חדשים כדי להרחיב את מאגר המידע שלי על בני אדם, ומפגין כלפיהם ידידות רבה בלי שום היסוסים, שהם נוטים לראותה כפתיחות מלאה, אולם אני גם אוהב לחזור אל הישן והמוכר, לידידים הנושנים שמורגלים אל השונות שלי.

מכל מיני נסיבות של החיים עשויים קשרים חברתיים להינתק, ואחת הסיבות המשונות היא רוויה בקשרים חדשים שנוצרים מחרדה להישארות בדד כפועל יוצא מאובדן קשרים קודמים. מתוך הדחק לשמר את הקיים, במקום לעצור לרגע ולברור את הטיפות, אנו עסוקים רק בצירוף טיפות חדשות מכל הבא לכוס שגוזלות את מקומן של הטיפות הקודמות. העיקר הוא שהכוס תישאר מלאה.

אני מסוגל לאפיין בני אדם בזריזות יתרה, ובורר את מי מהם ארצה לצרף לאוסף הפרטי של ידידיי, אבל אינני מסוגל להיקשר אליהם אפילו במקצת מבלי שאדע עליהם כמעט הכול, ובינתיים אני משחק בהצלחה מרובה את דמותה של ברייה נורמלית לחלוטין עד שאלמד אותם. הלמידה הזו מצריכה המון משאבים מהדמיון כדי לתאר לעצמי אל מול מי אני עומד, ולעיתים הרגשתי שהכוח היוצר של הדמיונות אינו שופע דיו. והנה, אך נפלו המגדלים עם שלושת אלפים איש והרבה נזכרו בי לפתע, וזה לא היה נורא כל כך.

העולם התייחס למאורע כאפוקליפסה תנ"כית שהרי זו היתה מלחמת דת אלוהית אחת בדת אלוהית שניה, וכולם נשמעו אובדי עצות, עד ששריף משופם טען כי חסר בימינו מישהו שמעניק עצות טובות כמו שלמה המלך החכם. ומילותיו ההחלטיות שנאמרו מתוך תחושתו המבולבלת הדהימו אותי באשר לכוחה של אמונה.

כזכר מדבריו אני נוהג לתאר את ה-11 בספטמבר באוזני הבריות כיום שנחצו חיי כמו התינוק שחצה לשניים שלמה המלך, ותמיד מופתע שכמעט כל שומעיי אינם מפקפקים שכך קרה לעולל. בשנה שקדמה לפיגועים נפרדתי לצמיתות מאהובת ליבי ברעידת לב גדולה, ולאחריה נפרדתי ברעידות-משנה מאנשים נוספים שליווני בשנים ההן. בשנה שאחרי הפיגועים צמחתי מחדש מן ההריסות של חיי. הטלטלה העולמית זעזעה גם אותי, וכל מחשבותיי הרופפות התברגו בחזרה למקומן. החיוניות שכה מאפיינת אותי שבה לשגשג בעצימות גבוהה.

ובזמן שהאנושות היתה עסוקה בתכנוני נקמות, ואנשים פטפטו בהתלהבות על קץ העולם, ביררתי עם עצמי בדברי אל מכרים ותיקים מה צריכים האמריקנים לעשות:

א. לבנות אותם המגדלים במדויק, כדי להתריס בפני זורעי הטרור כי מה שהופל יוקם מחדש.

ב. לבנות שני מגדלים הדומים למגדלי התאומים, אך גבוהים יותר, כדי להתריס עוד יותר כי מה שהופל – יוקם מחדש עוד יותר גדול.

ג. לבנות לפי הצורך, שמא שני המגדלים שהופלו לא היו מתאימים לצרכים ועתה ישנה הזדמנות לשפר. למשל, אחרי הקמתם התברר כי מוטב היה להסתפק במגדל אחד, או שהיו גבוהים מדי ולכן מוטב כי אלה שייבנו במקומם יהיו נמוכים יותר, ואולי כדאי לא לבנות דבר במקום הזה.

ד. לא לבנות דבר במכוון, למעט אנדרטה לזכר הנספים, כדי שאותו מקום יזכיר לכל הבאים והרואים מה מסוגל לעולל הטרור, ולפיכך עד כמה נחושים צריכים להיות כולנו על מנת להילחם בו בכל האמצעים.

ישנה עוד אפשרות, אם נורשה לחטוא בתרגיל אינטלקטואלי עבור מתן עצה לשריף:

שלמה המלך ציווה לחלק לשניים את תינוק המריבה כדי לחשוף את אמו האמיתית, אבל אם אלה היו תאומים זהים, הרי שלא היה מצווה לחלק כל אחד מן השניים לשני חלקי-גוף, אלא היה מצווה לתת תינוק אחד לאם האמיתית הלא נודעת ותינוק שני לאם המתחזה הלא נודעת.

שלמה המלך היה מצווה אפוא לבנות מגדל תאומים אחד, ואת השני לא לבנות בכלל, וגם לא להקים אנדרטה לנספים. החלל שהיה נוצר ברקע העיר נועד להזכיר את הנספים לכל צופה מרחוק, יותר מכל אנדרטה שצריך להגיע אליה במיוחד כדי לראותה.

הטובים יקבלו מן המלך מקום אחד למגדל שייבנה. הרעים יקבלו מן המלך את המקום האחר למגדל שלא ייבנה, והמקום הריק הזה יחקוק לנצח את הטרגדיה, כמו תינוק המריבה שסיפורו לא נשכח עד היום, אלא רק גורלו, משום מה.

ראו גם: משפט שלמה בראי תורת המשחקים

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.