מהי ההוצאה להורג הנוראה ביותר?

10/02/2018 ב- 04:00 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מהי ההוצאה להורג הנוראה ביותר?

בינואר 2015 געשה הקהילה הרפואית בעולם כולו. חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס הצהירו שמחלה מסרטנת נגרמת לרוב כתוצאה ממזל רע. המונים ספקו כפיים מרוב ייאוש, מסרבים להאמין. מקץ שנתיים ניתן תוקף לדברים. מחקר מקיף שנערך ב-69 מדינות מצא שרבים מסוגי הסרטן מקורם במוטציות גנטיות שמתחוללות באקראי, ולא בגורמים תורשתיים או סביבתיים שמשרים את המוטציות. פשוט, חוסר מזל. והציבור עודנו מסרב להאמין.

כשהבריות מתחלות בסרטן הן מתחילות להאמין. הן מאמינות שהן תצאנה מזה. הבטיחו להן, למשל, שעשרים אחוזים ניצלים, אז הן מאמינות שתהיינה בין האחוזים הללו, ומה אכפת להן מן האחרים.

בשיחות שהיו לי עם מטופלים במחלקה הכירורגית לניתוחי כבד, לבלב ודרכי מרה ראיתי אנשים אופטימיים, והופתעתי. ציפיתי שיחשפו את ייאושם בגלוי, אולם התקשיתי לזהותו אפילו באופן סמוי. בשלב הזה של חייהם לא מעט האמינו שחלו באמת בגלל גורם אקראי, וסמכו על אותה אקראיות שתרפא אותם. את הצער מצאתי רק בעיני קרוביהם ומכריהם. הם כיווצו שפתיהם בפסימיות. לדבר איתי בקושי היו מסוגלים. למרות שאינני טיפוס חברתי, החברותיות שאני מפגין מסוגלת להגיע לדרגה מקסימלית. שוחחתי עם אח ואחות צעירים. כשמוציאים אדם להורג, אמר, יודעים מהי הסיבה. למה אמא שלי צריכה למות אני לא יודע. גם אמא לא יודעת. אחותו דמעה: אם זו היתה מחלה מידבקת היה אפשר להאשים את החיידק שאחראי לה. לאמא שלהם היו עיניים טובות-לב, כי אם יש טוב בלב, הוא ודאי משתקף בעיניים. בהתחלה סברתי שהיא מזייפת אופטימיות כדי לעודד את רוח משפחתה, אולם לתדהמתי היא באמת חשה כניצולה מאוניה טרופה שרואה לנגדה פאטה מורגנה של אי סמוך בלב ים. הדימוי שהמצאתי נשא חן בעיניה הטובות. היא האמינה שתינצל, ושתקה. ברגע ההוא השתוממתי מתעצומות הנפש שלי. כל מי שטען בעבר כי אינני אנושי צדק. מאין היה לי הכוח להתחיל בחקירות במקום שכזה, בזמנים שכאלה?

ההוצאה להורג הכי פחות נוראה היא בגין רצח שביצע הנידון למוות מפני שהניח מראש כי הוא עשוי להיתפס ואז יהיה זה גזר דינו. אין לו סיבות לכעוס על העונש אלא על עצמו שבגלל טעויות כאלה ואחרות הגיעו אליו ולכדו אותו.

הוצאה להורג בדרגה נוראה יותר היא בגין רצח שביצע מישהו אחר ובית המשפט מאשים חף מפשע. הנידון למוות מאשר כי מוכרח שמישהו ישלם בראשו על הפשע, אך יוצא הוא מדעתו מחמת תסכול שדווקא מאשימים אותו, שבגלל טעות שיפוט מוטל עליו למות.

הוצאה להורג עוד יותר נוראה היא כאשר לא היה שום רצח, אין גופה והקרבן לכאורה נעדר. הנידון למוות אינו זוכה אפילו להיתפס באיזושהי טעות שיפוט. הוא מרגיש שהרשויות תפרו לו תיק רצח כדי להמית סתם אדם מעילות שאינן ידועות לו.

ההוצאה להורג הנוראה ביותר היא כשמחליטים לבצע זאת באופן שרירותי. לדוגמא, כל אדם שלישי שנופל באיזו הגרלה. מוות בגין חוסר מזל הוא הגרוע ביותר רק משום שקיימים סיכויים להישאר בחיים. במקרים הקודמים שסקרתי ברור לנידון שמותו הוא ודאי. במקרה הזה אין ודאות.

בתנאים של מוות תחת הגרלה מתחיל כל אחד, מבלי לשלוט בעצמו, להאמין בסיכוייו לחיות. אף על פי שהינו מודע כי לאמונה לא תהיה השפעה על הגרלה עיוורת, הוא מאמין בסיכוייו במידה כלשהי, חלקית או מלאה, וזוהי האמונה הטבעית היחידה שיש לבן האנוש בחייו, ואי אפשר להשוותה לאמונה של דתי לאלוהיו שהיא מעשה ידי אדם. מוזר שהאמונה הטבעית היחידה הינה אמונה במזל, דווקא בדבר-מה שאינו יציב ומעוגן.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.