האם גבר מסוגל להופיע כאשה בחלומותיו?

08/02/2018 ב- 05:25 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם גבר מסוגל להופיע כאשה בחלומותיו?

מנהגם של 'ילדי הפרחים' להתקשט בפרחים ולהעניקם לכל דכפין כסמל לדו-קיום ואחווה בין העמים, מקורו בגרסה קולנועית משנת 1960 ליצירתו של הרברט ג'ורג' ו'לס; אם כי ידוע לנו שבחברות קדומות בעולם העתיק שדגלו באהבה חופשית נהגו התושבים לקעקע גופם בציורי פרחים. בסרט 'מכונת הזמן' מתוארת חברה עתידנית של יצורים תבוניים שנוקטת בהתנהגות אנטי-מלחמתית דרך כך שסיגלה לעצמה פסיביות מוחלטת, ואחת מהם מעניקה פרח לנוסע בזמן כקמע שישמור על שלומו. ההיפים באותו עשור סברו בתמימותם כי דרך השימוש בפרחים כאות לשלום תהיינה שלוות תהלוכותיהם בערים למען בשורת האהבה, אך אלה היו הפגנות סוערות שהציתו על כל צעד ושעל שלהם, בהטיפם שוב ושוב לסובלנות ונגד כוחניות – מין פרדוקס תודעתי המתקיים רק בהשפעת סם פסיכדלי שלפיו נוכחות בני אדם המיומנים לטיפול בהפרות סדר הינם בהכרח אנשים אלימים. בשנים שאחרי כן החלו בני-נוער לצרוך בעיקר סוגי סמים אחרים, ובמקרה או שלא במקרה, נעלמו 'ילדי הפרחים'.

אני לא חייתי בשנים ההן, וגם לא בתקופה שבה נוצרה סדרת הטלוויזיה 'מנהרת הזמן' – בעקבות הצלחתו של ו'לס. באחד הפרקים משוגרים שני המדענים האמריקניים היישר אל מלחמת טרויה, שפרצה בעקבות חטיפת הלנה, אשתו של מלך ספרטה. בעיר-מדינה זו, הזכורה לנו כאומה צבאית ששה אלי קרב ושוחרת מלחמות, נהגו החיילים להניח זר פרחים על ראשיהם כשיצאו להמית את האויב. כך כתבו היוונים הקדמונים בעצמם. הו, האירוניה של ההיסטוריה! ופעם אחת, ברח' ליאונרדו דה וינצ'י בת"א, נעצרתי אל מול מחזה משונה. צלם-אומן תר אחר דוגמניות לרגע, מתמקד רק בנשים קשישות למראה, ואחרי שחסם אותן בדרך והסביר בלהט מנומס את מעשיו, הציע להן לבחור באחד מזרי הפרחים שהיו בסלסלתו ולפאר את עטרת ראשיהן. אני נעמדתי שם מסיבה הגונה למדי: השתוקקתי לדעת האם אחד מזרי הפרחים השונים יועדף על פני האחרים. ואכן, בזו אחר זו בחרו כולן בזר הפרחים הצחורים, ולא משנה היה מה לבשו ובאיזה צבע התכסו. בחנויות הפרחים מוצאים עלי כותרת מבהירים עד כהים, ויש לתהות האם מישהו בדק לאיזה גוון פרח יש העדפה, או שתמיד היא משנית אחר הבחירה בתצורה שלעיני הבריות קובעת את היופי.

שנים הרבה חלפו מאז, והזיכרון הזה נשכח במעמקי מוחי עד שצף בפתאומיות לנגד עיניי. בערוץ חדשות זר נראתה אשה מבוגרת ופרחים על ראשה. לא זר פרחים אחד, אלא סלסלה ענקית וגדושה בפרחים. כיצד פועל מוחי, אינני יכול לדעת; בזריזות שלף מן התהום את החיזיון של קשישות המצטלמות עם פרחים לראשיהן. וכבר בלילה ההוא חלמתי על ילדת פרחים מקליפורניה שסוקרת את מזג האוויר בערי המדינה. היא לא נראתה בריונית כמוני. היא בכלל לא נראתה כמותי. אבל היה לה קול עבה, שייחסה אותו בשידור חי לעישון, ואילו אני לא עישנתי מעולם, וקולה היה זהה בדיוק לקולי, שהוא קול גברי. האם היתה היא אני?

שמיעת קולות בחלומות?! אך לא זהו הדבר המוזר באמת. בעקבות אותו חלום מתעתע התברר לי דרך ויקיפדיה מדוע מכונים ילדי הפרחים בשמם – הודות לסרט 'מכונת הזמן', שלא צפיתי בו אף פעם קודם לכן. ואילו בתרגיל חיבור בחטיבת הביניים התבקש כל אחד מן התלמידים לחלום כי הוא מצוי במכונת זמן שמסוגלת להעביר אותו אל ההיסטוריה ושיספר בכתב על חוויותיו. אני בחרתי לחזור לשנות השישים ולבלות את ימיי ולילותיי עם ילדות הפרחים. אבל השיעור ההוא פרח מזיכרוני לגמרי עד האזכור של 'מכונת הזמן' בערך האנציקלופדי. החיבור אבד, אך יומני מבית הספר המזכיר אותו שרד את תהפוכות הזמן.

בשבוע שקדם לליל חלומי דיברה פלונית שעה ארוכה בפניי על משקעים נפשיים. אינני סבור כי מוחי הצליח בחלום לבצע את הקפיצה ממשקעים במובן הנפשי למשקעים במובן של מטר. ככל הנראה, כשדיברה על משקעים, הרהרתי מבלי דעת על משקעים בצורת גשמים, וכך אותה חזאית נאה למדי שכתר פרחים מעטר שיערה דיברה עם קולי שלי על המשקעים שעומדים ליפול בסן פרנסיסקו. אלמלא נזכרתי בשיחה ההיא על המשקעים מן השבוע הקודם לעולם לא הייתי משיג כיצד הגיח קול גרוני דווקא בתחזית מזג האוויר.

דומה כי הזיכרונות מן העבר והחלומות שרוצים לממש בעתיד כבולים בלולאה אחת שמתפתלת מעלה-מטה, שמאלה-ימינה, כמו דגל המתנופף ברוח תקיפה, ובכל מפגש של החוט עם עצמו נטווית עלילה בשנת הלילה.

אבקשכם להסיט את המבט מן הפרחים אל הגשר המצ'וקמק שעליו מתהלכת הגברת. בחלום הבלהות הבא שלכם זכרו נא איפה ראיתם אותו בפעם הראשונה כשהתעוררתם מנפילה אל נהר שורץ תמסחים.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.