אנטי-חברתיות כמפתח לחיים ארוכים יותר

07/02/2018 ב- 05:35 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על אנטי-חברתיות כמפתח לחיים ארוכים יותר

יודעים אנו לספר כי נמרים החיים בטבע נוהגים להתבודד מפני ששטח המחיה שלהם אינו מסוגל לספק טרף עבור מספר פרטים בו-זמנית יחדיו. המין לא יוכל לשרוד אם בתנאים חמורים אלה יסגל לעצמו התנהגות חברתית. ולראייה, בערי הודו המאוכלסים במיליונים ומייצרים תזונת אשפתות עבור החתולים הטורפים הללו, פתאום אנו מבחינים שהם באים במגע תכוף אחד עם השני, וכבר אינם מקפידים לחשוף שיניים זה לעומת זה כדי להגן על הטריטוריה. אולם, אלה הם תנאים מלאכותיים בעיקרם. עדיין אצל הנמרים סגולה לאריכות ימים היא אנטי-חברתיות. בלעדיה יגוועו ברעב.

בני אדם הם יצורים חברתיים מאז ימי קדם. אנו נוהגים לומר כי גם מן הסיבה הזאת מאריכים אנו ימים ממרבית היצורים. מטפלים אנו בטפנו וסועדים את זקנינו, והרגלים אלה שסיגלנו לעצמנו מנוגדים לחלוטין מהרגליו של הכריש אשר חי לבדו מיומו הראשון ועד האחרון בחייו. שוו בנפשכם מטוס שכל נוסעיו נמרים או צוללת שמאויישת (או מכורשת) רק בכרישים. במקומות מלחיצים כאלה וצפופים כל כך היה מתרחש קטל המוני כמעט מיד. אף על פי שהתועלת בהתנהגות חברתית אצל בני אדם רבה יותר מן הנזק, אי אפשר להתעלם מן ההפסד הכרוך בדבר, ועובדה היא שאנו נלחמים לפעמים נגד עצמנו ובוחרים מרצון או מכפייה להיות מבודדים. עד לפני דור איש לא היה מדבר על עישון פאסיבי, וכיום כולאים כל מעשן בחדר סגור השמור רק לו. ושלא לדבר על עישון פעיל שהוא אחד מן המנהגים החברתיים הנפוצים ביותר: יושבים בחברותא, מישהו מצית לעצמו סיגריה וגורר אחריו את כולם. שלא בחברותא מעשנים בני אדם הרבה פחות. אנו מתייחסים למחלות של ריאות כמחלות שאינן נובעות מהדבקה, ובסממניהן אמנם אינן כאלה, אולם הן דומות למגפה. התפשטותן תלויה בקיבוץ של אנשים במקום אחד. מחלת הריאה אינה מדבקת, אך הרגל העישון מודבק אחד מן השני.

במחקר שנערך על מכרסם הקרוי מרמיטה זהובת-בטן (Marmota flaviventris) התברר כי היא מאריכה את חייה בשנתיים כאשר היא בוחרת לחיות במבודד. מרמיטות ממינה שחיות בקבוצה מגיעות לגיל של 13 שנים בממוצע. מדוע? לא נצפתה בקרבן תמותה המונית הנובעת ממחלה מידבקת. לא אובחנה תחרות עד מוות על משאבי מזון. מה שראו החוקרים היתה רביצה זה בצד זה בעיקר, מבלי שהפרטים יתכתשו ביניהם. כאשר הופיע טורף הם נמלטו למסתוריהם. אני סבור שהוא הגורם המגביל את אורך חייה.

בקרב ביולוגים רבים חל קיבעון באשר לסיכויי הטריפה מפני שהחלו להשתמש במודלים מתמטיים תחת לדמיין פתרונות אפשריים כדי לפתור בעיה מדידה דווקא. אי אפשר שלא להבחין כי דגים מתקבצים יחדיו כאשר מגיח טורף בקרבתם, וההנחה היא שהם מתנהגים באורח הזה כדי להפחית את סיכוייהם להיטרף. מודל מתמטי יכול להצדיק הנחה זו, אך כשמשתמשים רק בו ומעקרים את הדמיון מפוריותו שוכחים לפעמים שצופים אנו בהתנהגות אינסטינקטיבית של דגים המונעת מיכולת החישה בסכנה שמוטבעת בהם, ולא מפני שהם חושבים לעצמם באיזו דרך חישובית כדאי להתנהג ברגע הזה כדי לא להיטרף. גם המרמיטות מבחינות בטורפים, אך כשהן יושבות במקובץ ומתעסקות זו עם זו הן פחות ערניות בהשוואה למרמיטות שמצויות לבדן.

חוסר ערנות הוא מן הגורמים הראשיים להתרחשות תאונות דרכים אצל בני אדם. אנו לא מזלזלים בו כאשר מדובר בנו, ולפי דעתי, כשזה נוגע לבעלי חיים אחרים נוטים החוקרים להפחית בחשיבותו. הדרך השכיחה ביותר בקרבם היא להיאחז בכוח בדוגמה בלתי מייצגת ולהשליך ממנה על כל השאר. אם אצל הסוריקטה (Suricata suricatta) ישנו יחס חיובי גבוה בין פיקוח על שינויים בסביבה לגודל הקבוצה, הרי שאצל המרמיטות צונח היחס הזה. אין משמע הדבר שהן מרגישות בטוחות יותר יחדיו, ובגין אשליית הביטחון הן מרשות לעצמן להסתכן. בהיותן מצויות בקבוצה הן עסוקות חלק מן הזמן אחת בשנייה ולא משגיחות בסכנה המתקרבת. וכפי שחוקרי משטרה אומרים לעצמם קודם כול "התחקו אחר נתיב הכסף" כמניע לביצוע פשע, אני קורא לחוקרי הטבע: חפשו את הטורף!

לקריאה נוספת:

Daniel Blumstein, Dana Williams, Alexandra Lim, Svenja Kroeger & Julien Martin. 2018. Strong social relationships are associated with decreased longevity in a facultatively social mammal. Proceedings of the Royal Rociety of London B: Biological Sciences, Vol. 285, issue 1871

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.