מוניות לילה ירושלמיות

06/02/2018 ב- 08:19 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על מוניות לילה ירושלמיות

הביטוי "חבל על הזמן" משמעו היחיד בעבר היה בזבוז זמן מוחלט. בסלנג החל לשמש במשמעות הפוכה, אף היא החלטית: חבל על הזמן, אתה חייב ללכת לסרט הזה!

אני נמנע מלהשתמש בביטויי סלנג בשפת הדיבור. מחד, אני מחבב חידושים ומאידך, אני שמרן מאד כאשר החידוש אינו אלא חלופה עבור ביטוי נפוץ, כשם שלא אלך לקנות בקבוק שתייה באותו המחיר בחנות רחוקה יותר רק מפני שלא ביקרתי בה מעולם.

 

בכתיבתי אינני משתמש כמעט בביטויי סלנג מחשש שדבריי לא יובנו בבהירות בעתיד, אם בלשון העברית ואם בתרגום אוטומטי. ועוד סיבה שאינני משתמש בביטוי "חבל על הזמן" היא משום שאינני פסקני באופן מוחלט לגבי הרבה דברים. בכל דבר טוב יש רע ובכל דבר רע יש טוב. אף פעם אינני סובל בדרגה הנוראה ביותר, ואף פעם אינני חש התעלות אדירה של אושר.

כשעברתי ללמוד בירושלים יכולתי לצפות במשקפת טובה אל סיומת שנות העשרים שלי מראש הר גבוה. אלה היו ימים שנשים צעירות, לא כולן, חשבו לעצמן שאני נראה נאה למדי. כמעט מדי יום זרמו מהן הצעות לבלות איתן, ואת רובן דחיתי, אף את אלה שמצאו חן בעיניי, בגלל שכבר התמלאתי בתחושת שובע עצומה מלהעניק שירותיי לכל בחורה מזדמנת.

בדיעבד נוסטלגי מותר להצטער על כך, אך מי חשב אז שהימים הנפלאים ההם לא ישובו עוד. וכיום, מעת לעת, פעם בחודש בממוצע, אני מקבל רמיזות מיניות מאיזו אמא בת 40, ודאי לא מבחורה צעירה, ומשום שזה נעשה אירוע כה נדיר, נעשה אני נלהב כל כך במשך היום כולו, ומנסה בכל מאודי להסוות את התרגשותי מפני בת הזוג, אך היא מבחינה גם מבחינה, והדרך לחילופי מהלומות מילוליות נסללת כמו שביל עשן של מטוס.

נ' פתחה עימי בשיחה. הייתי מורגל בפטפוטים עם יפהפיות מחו"ל, אך לא ישראליות. אין כמעט מהן בארצנו, לצער הלב, והמעט שישנן אינן נוהגות להתעניין בי. הייתי מוכרח לצבוט עצמי כדי להאמין שהיא רוצה בי. היתה בוטה וישירה מן ההתחלה. רצתה אותי, אך סיפרה שיש עוד אחרים. בניגוד אליי, ידעה שיבואו ימים גרועים וניצלה את ההווה כהלכה. אך כשהכרתיה היתה לי חברה בתל-אביב. האם לוותר על אהבה גדולה תמורת לילה עם הגוף האלוהי של נ'?

נותרנו מיודדים ולא זכיתי לגעת בה, אבל היתה לה שותפה לדירה בשם א' שלמדה באוניברסיטה הפתוחה. באחת הפעמים כשטיילתי עם נ' ביער הסמוך לביתי, סיפרה לי שא' מתלבטת האם להירשם עכשיו לקורס בסטטיסטיקה. זו היתה סתם שיחת חולין מבחינתה, אך הייתי זקוק לפרנסה משלימה והצעתי מיד שאם תתקשה בקורס אלמד אותה תמורת תשלום.

א' התחילה ללמוד בקורס, ואני הייתי מגיע אליה כדי ללמדה. זה לא היה קל משתי סיבות: הסיבה האחת, היא היתה לבושה בבגדים בלתי צנועים בחדרה. זה היה קשור להשתתפותה בחוג לריקודי בטן, שהיה תמוה מאד בעיניי. מצופה שרקדנית בטן תהיה בריאת-בשר, ואילו א' היתה דקיקה וגבוהה כמו אטרייה. אי אפשר להתרכז באמת בהוראה כאשר הסטודנטית שמה על עצמה קומבינזון. הייתי לוטש אליה עיניים והיא היתה מבחינה. מה גם שאז נפרדתי מחברתי בתל-אביב וכל מישהי חדשה סקרנה אותי. הסיבה השנייה, היא היתה בלתי פקחית בעליל. אחרי חמישה שיעורים הבנתי ששום דבר ממה שאני מלמד אותה אינו מצליח לחדור דרך עצמות גולגולתה. היא הביעה מחאה. אמרה שנרשמה לקורס הזה רק מפני שהתחייבתי לעזור לה. דרשה את הכסף ששילמה עבור הקורס או שאמשיך ללמד אותה עד סופו. להמשיך וללמדה לא רציתי. החזרתי לה הכסף ששילמה תמורת השיעורים הקודמים, והיא הסכימה לסידור הזה. אחרי שהגענו להסדר כספי, הסברתי לה שלא היה לי שום דבר אישי נגדה. להיפך, אני חש סימפטיה אליה. היא חייכה בביישנות, ושאלה האם אני רוצה להתלוות אליה לסרט באותו הערב.

היא לא ציפתה שנתנהג כזוג, אלא התכוונה שנצא לבלות בערב ההוא כידידים. משהו ארעי, חד-פעמי. נתקעה מבלי למצוא מישהו שיצטרף אליה. בפעם הראשונה הסתיים הערב המשותף בנשיקה על הלחי במפתן ביתה. בפעם השנייה כבר התנשקנו בלהט לפני שנפרדתי ממנה לשלום. ובכל הימים ההם נותרתי מיודד עם נ'. היתה מבקרת אצלי די הרבה. חברתה נעמה לי ביותר. הנחתי שעדיין ציפתה לליל האהבים המיוחל עימי, אולם חששתי שהלילה הזה יספיק לה לתמיד ולא תרצה לראותי יותר. ומכיוון שחשתי אי-נעימות כלפיה מכך שאני מצוי בקשר שהולך ונעשה מיני עם השותפה שלה לדירה, סירבתי לפגוש את א' בתירוצים שונים.

א' תפשה לבסוף מה לא קורה ביני לבינה, ודיווחה בתום לב לנ' מה התרחש בינינו, שהרי לא ניחשה שגם זו הרהרה בי. נ' נפגעה מאד, כמובן. היא המשיכה לבוא לדירתי עוד כמה פעמים כי ביקשתיה, אך היתה כה קרירה אליי, עד שהבנתי את המסר הצונן שרצתה להעביר, וגם איתה הקשר נותק. לא פגשתיה שוב מעולם. היתה לה בעיה כספית והיא חזרה לגור אצל הוריה בבית שמש. ללא ספק, היא אחת מהחמצות חיי הגדולות ביותר.

הקשר עם א' התחדש ביוזמתי כעבור שנה. הייתי המאהב היחידי שלה, ולא היה לה אף אחד מלבדי, אך היא תבעה סודיות. לילה אחר לילה היינו נפגשים כל שבוע. היתה סוחטת ממני את הלילות בטלפנה אליי ומגרה אותי בקולה, עד שנעצרתי על ספו של שיגעון, והיתה מזרזת אותי: חבל על הזמן שלנו. חבל על הזמן. הכניסה בי דחיפות שהלילה עומד להיגמר.

הקשר עימה נפסק כשכבר לא יכולתי לשלם למוניות שהביאוה אליי. והיא לא באה יותר. הייתי אפיזודה חולפת בחייה.

אינני יודע לספר על שאלות אתיות שעלו בראשי בנוגע ליחסי מורה-תלמידה איתה. לימדתיה במסגרת פרטית. היא היתה בת עשרים וקצת ואני בן עשרים ויותר. אולם אני מודה שבישלתי את קרביה בזמן השיעורים. היא עצמה התוודתה שבטנה היתה מתהפכת כשהייתי נועץ בה מבטי תשוקה. אפילו חישבה לעצמה כי בקרוב אתחיל ללמדה בחינם. אלא שבטוחני כי בזמנים ההם לא היו במוחי שום מזימות כלפיה. התנזרתי לחלוטין בתקופה ההיא מכל מגע עם אשה. כל מה שיש לי לומר על אודותיה כיום שהיתה עבורי בזבוז זמן, אך לא מוחלט.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.