מכתב סגור לבוגרי בית הבושת 'תלמה ילין'

05/02/2018 ב- 10:02 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על מכתב סגור לבוגרי בית הבושת 'תלמה ילין'

עד לפני כמה שבועות לא ידעתי על קיום בית הספר שלכם. מעולם לא שמעתי את שמו. אף פעם לא נתקלתי באחד מכם. אינני חייזר שהונחת כאן אתמול. למדתי בתל-אביב תריסר שנים. אוכל גם לשער שאני מגלה בקיאות מפליגה בהיסטוריה של אמנות לא פחות מכל המורים בבית ספרכם לדורותיו. ולמרות זאת, על תלמה ילין, על המתחזים לאמנים חשובים שלימדו אתכם, וגם עליכם לא ידעתי בכלל.

אני מסוגל לפענח את הדחף ששלח אתכם ללמוד בבית הספר לאומנויות. הוריכם החדירוהו בכם כמפתח לפרסום עתידי, ובזמננו פרסום נחשב להצלחה גורפת. האם יש לכם כישרון אמנותי כלשהו? אני מסופק מאד. האמביציה שלכם, הפרוטקציה שהודות לה התקבלתם ללימודים האלה לא סייעה לכם עד הלום. עובדה היא שאין לי מושג מי אתם. אם הייתם חשובים כל כך לבטח הייתי יודע. ודאי אני. יתרה מכך, דעת האנושות יודעת לספר כי מי שמוכשר באמת ימצא לעצמו נתיבות אל ההיסטוריה. אתכם יזכרו רק כתלמידים שנוצלו מינית. השערורייה הזו, אשר בלעדיה הייתם עוד דף חלק בדברי הימים, היא שמצילה אתכם משכחה מוחלטת.

אני התקבלתי למגמה ריאלית בבית ספרי בזכות הישגיי המדידים. אתם לעולם לא תוכלו לנחש אם התקבלתם למגמה שלכם על סמך הישגים אמורפיים או בזכות הטיפשות שמורים מנוולים ניצלוה עד תום. אם בימינו פוקחים פתע כולם עיניים כאילו לא ידענו מילדות שהדרך להתקדם בהוליו'וד היא בפתיחת רגליים, אתם מיתממים לכם שההתקדמות בלימודיכם לא היתה חלילה דרך מיטתו של המורה. אולם, היתה גם היתה, לדאבונכם.

לא לשווא מכנים בני שש-עשרה כבני טיפש-עשרה, ומשום היותנו כאלה בגיל הזה אוסר החוק במפורש יחסים רומנטיים או מיניים בין מורים לתלמידים. אלא שאתם מתעקשים כי הייתם גאונים, שהרי איך אפשר אחרת, הרי למדתם ב'תלמה ילין'!

אני שומע אתכם בשידורי החדשות ונפעם. אתם מספרים על הפתיחות שחש האמן הצעיר, ובלעדיה לא הייתם מוצאים דלת פתוחה אצל המורה שלכם שניצל אותה להיכנס לנפשכם ולחולל סערה שתוצאותיה מהדהדות בכל הכותרות. אבל מה ביני לביניכם, שהסיפורים הקצרים שהייתי מחבר בגיל האונס שלכם, הרטיטו את מורותיי, ואף אחת מהן לא שאלה אם אני רוצה ללוותה הביתה. בית הספר או בית המורה אינם בית בושת, אם טרם גונבה הידיעה בפתק אליכם.

כמובן, היינו פוגשים את מורינו אחרי שעות הלימודים במסגרת פרטית. אולם, הם היו באים אלינו הביתה, בפיקוח הורינו. כאשר היה צריך להתכונן להצגה כיתתית בפורים היינו נפגשים יחד עם המורה בבית אחד התלמידים. זה היה דבר מקובל, אולם אף מורה לא התפשטה בפנינו כדי שנחפש אותה בעירום. אני לא מאשים אתכם בפשעי המין שביצעו בכם, אבל בגיל הזה כבר תפשתם לבדכם שהנכם חריגים ביחס לשאר התלמידים, שמשהו מתחיל לצאת מכל פרופורציה, ואתם לא סגרתם את הדלת.

אינני מכיר אתכם, ולכן נזהר מלהכליל, ומצטער אם לדעתכם חטאתי בזאת, אך חשוב שתדעו: אין בכם שום דבר בר-חשיבות, ולא היה בכם אף פעם. זו היתה טעות שיפוט קשה לחשוק ולהאמין למורים שסיפרו לכם אמת מזויפת, שהיללו את כישרונכם אשר לא ייוודע גם עוד אלף שנות חיים. והם עשו זאת רק כדי לקחת את הגוף הזמין שלכם ולזרוק אותו לאחר השימוש, כמו הייתם נייר טואלט מגואל באסלה של מרסל דושאן.

ולסיום, טוב לדעת שהיו מורים שלא השתתפו באורגיה המופרעת הזאת. בכל בית בושת זה לא דבר מובן מאליו.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.