האם נמצאה זיקה בין התבוללות הרפורמים לבו-זמניות של חגי ישראל?

04/02/2018 ב- 13:30 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם נמצאה זיקה בין התבוללות הרפורמים לבו-זמניות של חגי ישראל?

מתי חל ה-25 בדצמבר? בכנסייה הפרבוסלאבית מציינים את חג המולד בתאריך הזה. כל שאר המאמינים בנצרות עושים זאת כמותם, במועד הזה. אולם, הפרבוסלאבים חוגגים ב-25 בדצמבר של הלוח היוליאני, ויום זה חל ב-7 בינואר בלוח הגרגוריאני. כששואלים מדוע הפרבוסלאבים אינם מתאחדים מחדש עם שאר הנוצרים, בין היתר התשובה היא שהם חוגגים את חגיהם שלא באותו הזמן. דתות מתפצלות מדת אחת גם מן הסיבה הזו.

כבר רב הגלוי על הנסתר בהקשר של בני הכת שכתביהם נתגלו במערות קומראן. בימיהם, תקופת הבית השני, כבימינו אנו, חגגו היהודים את חגיהם על פי לוח השנה העברי. לכאורה, זהו נתון שלא נותנים לו דגש רב, אבל נכון לימים ההם כרוך היה נוהג זה במה שאנחנו מכנים בזעם: ג'ובים פוליטיים!

כל מיני מקורבים לשלטון זכו לכיבודים ומרוחקים נדחקו עוד יותר לשוליים, אך ורק בגלל השימוש בלוח השנה העברי וההסתבכות שקרתה בגינו עם מחזור עבודה של שבע יממות. באופן טבעי, לא היתה מחלוקת בימי קדם באשר למשך היממה – הזמן שבו מסתובב כדור הארץ סיבוב מלא סביב צירו. הכול סברו כי חצות היום חל בדיוק באותו הזמן בכל מקום. בימינו יודעים שהדבר הוא בלתי אפשרי אם קובעים שחצות היום הוא הרגע שבו מצויה השמש במרכז השמיים. מכיוון שמשך היממה נקבע לפי כדור הארץ והשמש צפוי היה שכולם יקבעו את משך השנה גם לפיהם, אולם מפני שמשך החודש נקבע לפי הירח וכדור הארץ, היו שקבעו כי גם משך השנה יקבע גם לפיהם. כך נוצר לוח השנה הירחי שאימצו בני ישראל. כך גם נוצרו תריסר החודשים בשנה. אלה שעקבו אחר הלוח השמשי יכלו להשתמש רק בשנים-עשר מחזורי ירח אם רצו להכילם בתוך שנתם.

הבעיה שאין להתירה בשימוש בלוח הירחי היא ששנה שלו מכילה 354 יממות, ומספר זה אינו מתחלק ב-7. מדוע 7 דווקא? לדעתי, המקורית יש לומר, הכיל מחזור העבודה הקדמוני ששה ימים כדי שחודש ירחי יכיל חמישה מחזורי עבודה כמעט בדיוק. יכול היה להכיל גם ששה מחזורים של חמישה ימים, כי העדיפות היתה לגבי שילובם המדויק בחודש. אז מדוע 6? 354 מתחלק ל-6, וכמו כן, בשיר השירים נכתב: כשושנה בין החוחים – כך עם ישראל בין הגויים. השושנה היא פרח השושן בעל ששת עלי הכותרת שאין דומה ממנו למגן דוד מכל תצורות הטבע, וכבר במקרא סימל את האומה עוד לפני הצורה הגיאומטרית. מתישהו הגו העברים את הוספת יום המנוחה בכל מחזור עבודה. לדידם של ההוגים היתה אפשרות תיאורטית ליצור יום מנוחה אחרי חמישה ימי עבודה, אך ביכרו להימנע מביטול יום עבודה במחזור הזה בגלל התסבוכת הכרוכה בחישובי שכר חדשים ומשום שקשה לשנות הרגלים. על כן, החליטו להוסיף יום מנוחה לששה ימי עבודה. ומשנקבע שבוע בן שבעה ימים נוצרה בעיית קביעת מועד החגים, בשל בעיית החלוקה ל-7. לדוגמא, היום ה-25 בחודש ה-12 לא חל מדי שנה באותו יום בשבוע בלוח ירחי.

מה יש לעשות כאשר חג נופל בשבת? צריך להזיז אותו משם, כמובן. מי קבע לאן להזיזו? נושא משרה בממסד, שזהו תפקידו ובגינו קיבל שכר. והיכן שמעורב כסף צצה שחיתות. אולי ישחדו את האיש להעביר את החג לשבוע שלפניו במקום לשבוע שאחריו, כי למישהו נוח יותר הדבר, ואולי ישחד האיש עצמו את הממנים כדי שיעבירו את משרתו בזקנתו לבנו. היכן שמעורב כסף – כל הדברים הרעים עלולים לקרות.

קמה בירושלים תנועת התנגדות שרצתה לבער את נגע השחיתות. יותר מדי עסקנים קיבלו שכר מנופח כדי שיסתכלו על גרמי השמיים לקבוע שנה מעוברת, למשל, כיוון שהאיכרים דרשוה על מנת שתהיה התאמה בין עונות הטבע לבין חודשי השנה. יכלו לדרוש את החלפת המושחתים באנשים ישרים, אבל בעקבות הכסף יבוא הסיאוב מאליו. אז אותה תנועה החליטה לעשות מעשה יצירתי, ולקבוע את לוח השנה היהודי לפי הלוח השמשי כדי שיכיל 364 ימים אשר מתחלקים ל-7. כך יוצא שחג החל ביום שלישי יחול גם בשנים אחרי כן באותו היום, וחודש שבט תמיד יחול בחורף כדי שלא ייטעו שתילים בקיץ.

אנשי התנועה הזו נרדפו על ידי הממסד מפני שכולם נאבקו על אותם קולות אוהדים. אחד שירוויח – השני יפסיד. אז הם הלכו להסתתר במדבר יהודה. אם הרדיפה היתה נכשלת היתה היהדות משנה את פניה או שהיתה נוצרת דת חדשה, מפני שבני אותה הדת אינם יכולים לחגוג את חגיהם בשני מועדים שונים. הם מוכרחים להתפלג. ברם, אנשי הכת הזו לא התאגדו להקים דת חדשה אלא למחות נגד השחיתות שפשתה בממסד. הרצון לבצע תיקונים הוא שהניע אותם לפעולה. גם תנועתו של ישו ביקשה להשיג אותו הדבר. ישו התעמת עם הממסד מפני שראה שחיתות בכל מקום. במשך 1900 שנה המציאו היהודים לעצמם שישו המציא לעצמו דת חדשה, אבל כל מה שביקש היה לטהר את היהדות מן הסיאוב שהיתה נגועה בו. ממשיכיו המציאו את הנצרות אשר לו לא היה שום קשר אמיתי אליה. אנו יודעים בזמננו על ישו ואנשי כת מדבר יהודה מפני שהותירו רישומים אחריהם. כמותם ודאי היו רבים שההיסטוריה שכחה. הפרוטסטנטים התפלגו מן הקתולים מאותה הסיבה שהצמיחה את כת מדבר יהודה ואת התנועה של ישו. הכנסייה נראתה בעיני מרטין לותר ותומכיו כחולה במחלת תאוות הבצע.

פעם אחר פעם מבחינים אנו לאורך ההיסטוריה כי תנועות אמוניות התהוו בעל כורחן, כשהמשותף לכולן לא היה השתוקקות להמציא אמונה חדשה אלא למחות נגד השחיתות בממסד הדתי ולתקן פגמים באמונה הישנה, ומפני שהשלטון התנגד לבער את שחיתותו, נוצרו להם זרמים חדשים מבלי שהיתה תוכנית כזאת מראש והם סחפו אחריהם את המאמינים.

הפילוג ביהדות המודרנית נבע אף הוא מתאוות בצע. הרפורמים ביקשו להידמות ככל שיותר לגרמנים הנוצריים כדי שיוכלו לעבוד באותם מקומות עבודה של הנוצרים. הם סברו לתומם שאם יסגלו לעצמם הרבה מאורח החיים הנוצרי יתקשו המעסיקים להבדיל בין נוצרים לבין יהודים כמעט מתנצרים. המוח היהודי ידע תמיד להמציא פטנטים, והפטנט הזה עבד, עד שהפיהרר הגרמני החליט שפג תוקפו. צחוק הגורל הוא שישו תיעב בכל ליבו את רדיפת הבצע שבדפוס ההתנהגות של הרפורמים ואילו הם מתאווים כמעט להצטרף לאמונה בו, ואך פסע קטן ביניהם לבין היסחפות גמורה מן היהדות. כה מוזר שמצאתי את הסתירה הזו, והנה ידעתי להסביר ממה היא נובעת.

מכיוון שמייחס אני חשיבות רבה לצדק היסטורי עליי לומר לכל אלה שטוענים כי גורל הרפורמים יהיה כגורל כת מדבר יהודה, ושייעלמו יחד איתם בהיסטוריה: הרפורמים של ימינו, שמקלים בסוגיות הלכתיות, הם ממשיכי הרפורמטורים מימי הבית השני, שקרויים פרושים, והקלו גם הם בסוגיות הלכתיות. המתנגדים שלהם, המחמירים בהלכה, היו הללו שהתפוגגו אל תוך העבר. וכמו הפרושים שחיפשו לעצמם נתיבות לכסף, כך הרפורמים של זמננו מתעניינים יותר בממון מאשר בעיקרי הדת. ומכיוון שבעל המאה הוא בעל הדעה, אלמלא התחילו הגויים באמריקה להתחתן עם הרפורמים ולהעלים את צאצאיהם בתוך הנצרות, קרוב לוודאי שבעוד כמה דורות רוב היהודים היו משתייכים לרפורמה.

ראו גם:

מדוע כה חשוב למאמינים שהעולם נברא בששה ימים?

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.