להפוך את ארץ הארזים לארץ מושמדת-אוכלוסין לבנונית

01/02/2018 ב- 09:15 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על להפוך את ארץ הארזים לארץ מושמדת-אוכלוסין לבנונית

ישנן פעמים בודדות בהיסטוריה של אומה שנופל לידיה עיתוי שמאפשר לה להתעלות מעל פני הזמן. אנו מצויים בתזמון הזה: בבית הלבן דר אדם הנוח לנו; הצבא האדום משפיל מבטו כדי לא לראות את העליונות האווירית שלנו; הערבים מפולגים כפי שהיו תמיד, אך בפעם הזו נוטה הפילוג לטובתנו, ויתר הגבולות בטוחים; אירופה מצויה בשיא חולשתה שממנו עלולה היא להתחיל בהתדרדרות לקראת מלחמות פנימיות חדשות; מעולם לא עמדנו בפני אויב השנוא בעולם כולו ובתוך ארצו שלו; כוח האש המודרני של צה"ל מסוגל להשמיד תא שטח של 10000 קמ"ר בשבועיים-שלושה; נצבר אצל רופאינו ניסיון אדיר בטיפול כירורגי בכוויות; אין מעמד אופוזיציוני בישראל שיש לו יכולת להביע עמדה נגדית תקיפה.

האם הניצחון מובטח מראש?

אצלנו ניתן למנות את הפגמים הבאים:

בראש הנהגת המדינה עומד עכברון שהתחפש לאריה. עם זאת, בקבינט הביטחוני יושבים שלושה אנשים שאינם מתנדנדים כעלה ברוח: שר השיכון והבינוי, שר החינוך ושר הביטחון.

בראש המערכות הביטחוניות ניצבים שלושה אנשים משכמם ומעלה: הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וראש שב"כ. ראש המוסד הנוכחי הוא טיפוס הססן שעשוי להתחבט יומם ולילה האם להוציא לדרך מבצע מתוכנן, כאשר דחיה של שעה עלולה להוביל לכישלונו. חלק ניכר מכישלון מבצעים צבאיים נובע מדחייה בזמן. למשל, כוח שהגיע ליעד באור הבוקר במקום בחשכת הליל ונתגלה בטרם פעל. זה נשמע תמוה, אך כך קרה רק באוקטובר האחרון.

חטיבות חיל הרגלים אינן ערוכות לקרבות בשטח הלבנוני ומול האויב הלבנוני. מבחינת יכולת התמצאות בשטח אפילו בעידן הניווט הלווייני מתברברים הלוחמים בכל מקום אפשרי. הם נחותים מבחינה פיסית ומבחינה אמביציוזית ביחס ליריב. הטקטיקה שלמדוה תיכשל כשיעמידוה במבחן המציאות, אך בין כה וכה לא יישמוה אלא יאלתרו כמנהגם. לעומת זאת, יכולת תפעול כלי הנשק, שהיא מרכיב חשוב מאד בשדה הקרב, היא מן המשובחות ביותר.

כיפת ברזל ניחנת עדיין ביכולת יירוט נמוכה, אם כי ישנה חשיבות בלתי מבוטלת שרוב העם הוא סומא, ועיוורון המידע שלו מעניק מרווח זמן להנהגה לשקר ולומר שמערכת ההגנה נגד טילים פועלת כשורה. הפעם האחרונה שנפלו טילים בגוש דן היתה במלחמת המפרץ, והעם לא דחף את הנהגתו שיורה לצה"ל לפעול בעיראק, רק משום שהאמין שטילי פטריוט יירטו סקאדים. בתום המלחמה התברר שהממשלה וחיל האוויר שיקרו לאזרחי ישראל.

רבים מקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, שהלכה והקצינה מבחינה דתית, ישתפו פעולה עם האויב בדרכים סמויות. בכל דמוקרטיה אחרת היו יורים בעורפם אחרי משפט צבאי קצר. אצלנו זה לא יקרה.

ישראל היא מקבץ של גלויות, ולכן היא מכילה בתוכה גם יהודים גלותיים שעלו ארצה. ארה"ב ידעה לשים אזרחים כמותם במחנות הסגר בשעת מלחמה. כאן ימשיכו לתת ליצורים הנפסדים הללו פתחון פה, במקום להגבילם למילים: שקט, יורים!

חרף הפגמים הללו, הניצחון הישראלי מובטח מראש אם יתמלאו התנאים הבאים:

מיותר להפעיל את חיל האוויר בפעולות כירורגיות נגד מתקני תשתיות בלבנון. הן תסבנה נזק עצום לשנים הבאות, אך בשעת מלחמה רק תגברנה את הרצון בצד השני לנקום שבעתיים. במקום שיגרמו לאויב לעשות חושבים הם יביאוהו להשתגע. מוטב לקדם את קני הארטילריה יום אחר יום ולהפציץ מכל הבא ללוע תותח. האנדרלמוסיה של הנמלטים, הרעש המחריד שאינו פוסק לרגע והמראות המבעיתים, יביאו את האויב לא לרצות להילחם יותר.

מפני שהלוחם הישראלי נחות ביחס ליריבו, יש להשתמש בכמות תחת האיכות, ולהדהיר לביירות חמש אוגדות של טנקים. במקום שיתמקד השריון בזריעת הרס רב בדרכו קדימה, חשוב יותר להשיג תמונת ניצחון מהירה בעיר הבירה של האויב.

עד הפסקת האש שאליה יתחננו הלבנונים יש להסב לאוכלוסייתה 200-300 אלף נפגעים, כשההערכה היא כי מתוכם יהיו 20-30 אלף הרוגים. תשתיות ניתן לשקם. בניינים אפשר לבנות מחדש. ככל שידוע למדע, מתים לא יקומו לתחייה.

בימים האחרונים נשמעים כל מיני איומים מן השכנה מצפון. לבנון היא המדינה החלשה ביותר מבין שכנותינו. אסור שניזום פעולה מקדימה כנגדה, אך כשתיפתח האש לעבר אזרחינו חייבים הערבים ללמוד למשך הדורות הבאים כי היהודים עומדים להישאר במולדתם עוד הרבה הרבה שנים.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.