ההיגיון המבעית של דודו אלהרר

30/01/2018 ב- 09:21 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על ההיגיון המבעית של דודו אלהרר

עדיין נטוש ויכוח בין בלשני המקרא לגבי הכינוי "בן נעוות המרדות". זהו ויכוח מעניין כי המתדיינים אינם חלוקים ביחס לפירוש שהוא בן של פרוצה, והם חלוקים רק לגבי המילה נעוות או נעות בכתיב חסר. יש האומרים כי חל שיבוש בכתיב אות אחת במהלך ההעתקות והכוונה היא לבן נערת המרדות, בנה של נערה מורדת. יש האומרים כי חל שיבוש בהגיית אות אחת בשל הכתיב החסר והכוונה במילה נעות היא אשה נעה ונדה (מגבר לגבר), שביתה פרוץ ואינה יושבת במקום אחד. ויש האומרים כי לא חל שום שיבוש אלא נשתכחה הכוונה ומשחזרים את המילה נעוות כמעוותת (המוסר), קרי בנה של אשה מעוותת ומרדנית.

הקללה בן נעוות המרדות נחשבת לאחת הנפוצות ביותר בימי מלכות ישראל, וגם גלגוליה עד זמננו עודם שכיחים מאד, אם כי משתמשים כיום בקללה גם במשמעות הפוכה של ברכה, לחיוב ולשלילה, כדי לפאר אדם, לטעון שהוא מצא פיתרון מבריק או שהוא תחמן גאוני שהפיל בפח את רעיו. מדוע זוהי הקללה המושמעת ביותר? לשם כך יש לבחון מה היא גורסת: א. בנה של אשה בלתי צנועה. ב. בנה של אשה מופקרת אינו יודע מיהו אביו. כפי הנראה, בתקופות קדומות בהיסטוריה היה המקצוע העתיק בעולם אחד ממשלחי היד הרווחים ביותר, ואילו היום איננו מכירים את זהותן של העוסקות בו, ולבטח לא את זהות צאצאיהן. כמו כן, ידיעת זהות האב היתה חשובה ביותר בעבר מפני שבנים ירשו את נחלות אבותיהם. לפיכך, בן שאין לדעת בבטחה מיהו אביו נידון להיות חסר-כל. בימינו איבדה הקללה חלק מעוקצה. נשים רבות מביאות לעולם בגפן צאצאים מאב לא נודע. הן מתעברות שלא בדרך של הזדווגות, ואי אפשר לשייך אותן להגדרה כוללת אחת: יש ביניהן לא-יפות שמעט גברים התעניינו בהן. יש ביניהן יפהפיות שחיכו לאביר על הסוס הלבן והוא בושש מלהגיע. יש ביניהן לא-אמידות שמסתמכות על סיוע ממשלתי כדי לגדל את ולדן, ויש ביניהן עשירות שאינן זקוקות לזכר שיסתובב להן בין הרגליים ומסוגלות לקיים משפחה חד-הורית בלי להחסיר ממנה דבר.

אותי לא תשמעו מבטא גסויות לעולם ואין מי שיספק עדות מוכחת כזאת. אם אוקלט בסתר ניתן יהיה לשמוע מפי מלל רצוף של דברי שטויות, בעיקר בדקות שלפני השינה, שאז מחמת העייפות מסוגל מוחי לייצר כמות גדושה של הבלים שאוי לו לשומע אותם. לא מכבר סופר לי שהאשמתי את רוחות הרפאים בבית שהן קרות, אחרת אי אפשר להסביר את הקור כשכל החלונות אטומים. הודעתי כי למחרת אפנה לבית המשפט כדי להוציא צו לגירושן אל הגיהינום של אנטרקטיקה, ובינתיים קיללתי אותן שתלכנה לכל הרוחות! למותר לציין שלא זכרתי את המאורע מפני שכעבור כמה שניות שקעתי בתנומה.

על מנת שהמקלל יתרצה שפגע בול במטרה הוא חייב לדעת שהמקולל שם לב לקללה, ואין כמו צרימה גסה כדי שתשמש אותו לעזר. לכן, ראוי שקללות תיעזרנה במילים גסות כדי להחריף עוד יותר ביטוייהן. עבור אדם כמוני שמתהדר ברפרטואר של אוצר מילים בלתי-גסות יש ברירה: לא לקלל בכלל או למצוא בעברית צירופי מילים שהגייתן מתבלטת מיד, שהרי מבלי שתתבלט בבליל המילים ערכה של קללה אינו שווה מאומה. שמיעתה באוזני המקולל היא שאמורה לגרום לו להזדעזע, ועל כן, היא מוכרחה לצרום, כמו צליל של פעמון אזעקה. הקללה השגורה בפי היא אפוא: שתמות בגיל של מתושלח וגופתך תשמש רובוטים למאכל. עם זאת, אני ממעט מאד לקלל, ורק מקלל בחזרה בהגיבי לקללות. לעולם לא אגיב באופן פיסי כלפי קללות הנאמרות לעברי, מפני שתחת להחשיב מילים אלה כפוגעניות אני מבכר להתעלם מהן. הכלב נובח ואני עובר. אולם, ישנם מקרים נדירים שהותירו אותי רק עם האופציה לקלל. המאהב של ידידתי הנשואה, שכמעט רושש אותה מכספה בהרפתקה פיננסית, שלח לי מכתבים עם מנות מוגדלות של גידופים, ואני עניתי לו בקללות מתושלח שהזיזו אותו בהחלט משיווי משקלו. ידידתי לא הרשתה לי לאיים עליו בתוקפנות פיסית מפני שהיתה מאוהבת בו, ולבעלה לא יכולתי לגלות את סודה מפני שאז הייתי מאבד אותה. הואיל ושנינו היינו יקרים מאד לליבה הציעה שנתגושש דרך הדואר האלקטרוני. מאז התגרשה ונישאה מחדש למאהב, ולהפתעתה, הוא ואני די מיודדים כיום. אפילו התעניין אצלי פעם אחת לדעת האם היא בוגדת בו. הוציאה לעצמה שם רע, אך למדה את הלקח ושיתוף מידע שאינו מועיל לה לא יצא עוד מפיה. אולם, קללות היא מקללת: את הגרוש שלה, את אשתו השנייה, את הפולנים הנאציים שלא העניקו לה אזרחות כי סבא שלה שירת בצה"ל, את הצבא שלא רצה להעלים את המידע הזה, ואותי על כך שלא מחקתי את המידע ממחשבי משרד הביטחון. כן, היא קוראת נאצים לפולנים. היא אינה מבחינה ביניהם. טוענת שהם אותו הדבר. אז מדוע היא רוצה אזרחות פולנית? כדי לגור בגרמניה.

בשבוע שעבר פורסם כי ביטוי הגנאי "נאצי" הוא השישי בשימושו במרשתת העברית. ומפני שהפורעים החרדיים אינם משתמשים באינטרנט ומכנים ללא הרף שוטרים בשם הגנאי הזה, אז חשבו ומצאו לכם כמה הוא שגור בפי הישראלים. פעם אחת בירושלים, כשהתעקשתי על מקומי בתור, קילל אותי חרדי: אני מאחל לך שתמות בגיהינום. איחול בתוך קללה? והרי זו לא קללה אלא ברכה. מי לא יעדיף למות מאשר לסבול לנצח את ייסורי הגיהינום. מפני שעסקינן בעולם הבא, ולא יכולתי להיפטר ממנו ולהמשיך בדרכי כי בעמידה בתור מדובר, קיללתיו בחזרה: הלוואי שבגלגול הבא תהיה חתול מדבר בעל 666 נשמות וירד עליך מבול משמיים ולא תמצא שום שיח להסתתר. אמן!

כנגד אלה שקובעים "אסור להשוות", אני טוען כי מותר להשוות וחובה להשוות כל מה שעושים היהודים ביחס למעשי הנאצים, כי אם לא נשווה, ואם לא נהיה כל הזמן עם אצבע על הדופק, עלולים אנו להתדרדר ולהתקרב אט-אט למעשיהם, שכידוע, לא כללו רק השמדה תעשייתית של בני עמנו, אלא גם הרבה חוקים מפלים לרעה של אוכלוסיה. ברם, ישנו הבדל תהומי בין השוואת מעשינו למעשי הנאצים לבין אמירה בוטה שאנו מתנהגים כנאצים. זהו אינו אותו הדבר. מותר להשוות מעשה אל מעשה, אך אי אפשר ואפילו אסור להשוות יהודי לנאצי, כי השוואה כזו היא השוואת מכלול מעשים למכלול מעשים ולא מעשה פרטני למעשה פרטני. ומכלול המעשים של הנאצים מתייחס גם להשמדת עם. משום כך, השימוש במילת הגנאי "נאצי" על הברותיו וצירופיו הלשוניים בהקשר של יהודי הוא פסול ובלתי נסבל.

את התופעה המכונה "נוער הגבעות" אי אפשר לקשר אפילו במקצת לפועלם של החלוצים העבריים שייבשו את הביצות, הפריחו את השממה והבריחו את הערבים מן השדות, בגלל סיבה אחת: המניע של החלוצים היה חזון משותף לסבול בבניית הארץ למען הדורות הבאים, ואילו 'נוער הגבעות' אינו אלא אוסף בלתי מלוכד של כנופיות שונות עם זהות אחת: צריכת סמים קלים והכנסת נערות להיריון. אני מציע לכל ספקן ליטול את רשימת היולדות בקרב האוכלוסייה הכללית של יהודיות שומרון ויהודה, בבואו לבקר בכל תל וגבעה ולמנות שם את מספר הנערות ההרות, ואז לעשות לעצמו חישובים. הפריצות הגדולה ביותר בישראל אינה מתרחשת במחנות הקבע של צה"ל, אלא בקרב המורדות שטרם כיסו ראשיהן במחלצות. תת-אלוף במיל' כינה אותן "עכברות שטחים", אולי כפרפרזה למשל 'עכבר העיר ועכבר השדה'.

עמוס עוז הוא ציוני, כתביו הם מנותני הביטוי השלם ביותר לציונות. הוא אינו משרת את האויב, אלא עבד נרצע של שפת אבותיו. על כן, אינני מבין מדוע כינה את נערי הגבעות הסוררים דווקא במילים: ניאו-נאצים עבריים. כפי שאני, הפשוט באדם, מוצא לעצמי מילים נאות כדי שתשמשנה את קללותיי, כך מצופה היה מסופר דגול שידע לעשות שימוש נאות ממני בשפה העברית, אבל הוא הפיל עצמו במלכודת הנאציזם. חפצו של עמוס עוז מקובל עליי. גם בשיטה שנקט כדי לממש את האיווי יש מן ההיגיון, אך דרך ביצועה היה איום, ושמה את המבצע באותו הסל עם מושא קללתו.

בשבוע הסוער שעבר נדרש דודו אלהרר להגיב. הוא הפיק את 'הכבש הששה-עשר' של יהונתן גפן, הוא הפיק את האלבום הראשון של גידי גוב. רצו לדעת מה יש לו לומר. אצל דודו אלהרר אני מחבב ביותר את לשונו המקראית. הוא מבין היחידים שאם יקלל פלוני "בן נעוות המרדות" זה יישמע כה טבעי מפיו ולא ארכאי. בשידור ברדיו הוא תקף בשפתו הציורית את דברי עמוס עוז על נוער הגבעות, והשמיע כלפיו קללה נעדרת גסויות בכלל, ואפילו נאה למדי מבחינת עושר לשונה, אלמלא היתה כרוכה בתיאור ההיסטוריה המזוויעה של עמנו: "אשמח לשבת על גג בטרבלינקה ולראות את עמוס עוז מתפוגג כעשן מהארובה". זו בלי ספק אחת האמירות הנוראיות והמחרידות ששמעתי בימות חיי. כוונתו של דודו אלהרר היתה שאסור לעמוס עוז או לכל אחד אחר לעשות שימוש במילה נאצים כלפי יהודים, ומי שיעשה זאת דמו מותר ויש לתת לו לטעום מן הנאציזם בעצמו, כדי שירגיש על בשרו מה מרגישים אחרים כשמילים אלה מופנות אליהם. חפצו של דודו אלהרר מקובל עליי. גם בשיטה שנקט כדי לממש את האיווי יש מן ההיגיון, אך דרך ביצועה היה איום, ושמה את המבצע באותו הסל עם מושא קללתו.

קראו נאצים לנאצים, לעושי דבריהם ולממשיכיהם. לעם היהודי אין קשר אליהם ולא יכול להיות.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.