מה אמור לחשוב לו החייל?

24/01/2018 ב- 09:34 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מה אמור לחשוב לו החייל?

ייאמר מיד: את פזמוניו של הפרובוקטור יהונתן גפן יש להשמיע בגל"ץ, ואת תירוציה של הפרובוקטורית המתולתלת יש לבדוק באופן בלתי תלוי שמא יש בהן מן האמת. שתי הפרובוקציות הן מאוסות. פרובוקציה אחת נעשתה בגלל זימה זכרית לעלומי אשה ורצון להתפרסם גם במחיר איוולת, מפני שגם אנשים מפורסמים, ובעיקר הם, אינם מסוגלים שלא לראות עצמם יום אחד שלא בכותרות, ראו מקרה דודו טופז. ופרובוקציה שניה נעשתה כדי לשחרר אגרסיות אלימות ועמוקות ורצון להתפרסם גם כן. עובדה היא שהפרובוקציה בוימה וצולמה בהשתתפות הגיבורה הראשית במחזה. ומותר לשאול כיצד היה יהונתן גפן מתייחס אליה אם היתה מכוערת. "ילדה יפה" הוא קרא לה, כאילו היופי מטהר הכול.

כולנו כבר קראנו מה גל"צניקים במיל', שנהיו לימים עיתונאים בכירים בישראל, מספרים כאשר ראו את תיעוד הפרובוקציה שלה: "איך החייל עצר את עצמו? אני לא יודע מה הייתי עושה במקומו. כנראה, הייתי מחטיף לה סטירה בחזרה". נו, זהו הדיבור למוד-העשייה של ג'ובניקים מסודרים שלא ראו בעיניהם מחבלים אלא דרך מרקע הטלוויזיה.

האם נהג החייל כשורה כשלא הגיב לתוקפנותה באותו הזמן? יש אומרים כי אסור להיגרר לפרובוקציה יזומה, ויש אומרים שחובה להראות תיכף ומיד מיהו הריבון. אני סבור שהחייל פעל באיפוק כמעט אינסטינקטיבי, מבלי לחשוב יותר מדי מה יאמרו אלה ומה יאמרו אלה. הוא ידע מראש שהכפר שלה סובל מעושי צרות יהודיים, הינה נקבה, עודנה אדם צעיר מכדי להבין את כל השלכות המעשים, והוא גם לא בחר להיות שם. שלחו אותו אל המקום הזה. מותר להניח, כי אם מפגינה פלשתינית היתה סוטרת לו ליד ביתו היה משיב לה כגמולה באיזושהי דרך. ודאי היה מוצא שיטה להתגונן באופן הראוי. על עצמי אוכל להעיד כי ילד פלשתיני השליך אבן לעברי בשעה שהייתי חמוש ברובה סער. היא פגעה בי כסנטימטר משמאל לעיני השמאלית, ואני לא יריתי בו. בניגוד לכל אלה שממציאים לעצמם ביוגרפיות של גבורה כשאיש לא היה נוכח איתם, המקרה שלי מתועד, הצלקת עודה קיימת, משפחתי ידעה מכך בזמן אמת, וגם חבריי וידידותיי חזו בי עם תחבושת שמכסה את עיני לאחר תפר פרפר.

אתם תוהים: מה חשב החייל לעצמו באותו הזמן? כל חייל יחשוב לעצמו מה לעשות. אי אפשר להעמיד כבוד עצמי של אומה או חשש לביזיון הצבא על כתפיו של חייל אחד. מה גם שהנערה נעצרה כבר באותו הלילה והובאה לדיון לפני משפט. אם יעמדו מולי כמה פרחחים ויעצבנו אותי, האם כדאי להתלהם באותו הרגע, או להתעמת עם כל אחד מהם בנפרד כשהוא מבודד ולא התכונן לקראתי?

ואני תוהה מה חשב לעצמו חייל בן 18, כמעט בן גילה של אותה מתעמתת סדרתית עם הצבא, כאשר מחבר 'הילדה הכי יפה בגן' כמעט משווה אותו בעקיפין לקלגס נאצי ושאר בהמות לאורך ההיסטוריה. הרי אותו אחד נשאר מאופק בזמן התקרית, ואיש אינו מאשימו בבריונות או בפשעים נגד האנושות. הוא זכה לשבחים וסבל מתרעומות מכל קצוות הקשת הפוליטית, וידע לשמור על קור רוח, ופתאום בא אשמאי זקן שנושם את אוויר הפסגות של בועת תל-אביב ואינו יודע שהרי הגליל משופעים בערביות בלונדג'יניות, זכר לכיבוש הבריטי בארץ-ישראל, ומתרגש עד כמעט ביצוע לדבר עבירה מגופה של נערה, אשר על פי תמונותיה: תווי פניה גסים, וכבר הפיזיונום צ'זארה לומברוזו היה קובע: הרגליה הבלתי מעודנים משתקפים בקלסתרונה. מוכרחים לקוות שהחייל מתעלה גם בבור המוסרי שיהונתן גפן קבר את עצמו ברגע של שטיון. שר הביטחון היה צריך להסתפק בגינוי חריף של דבריו ולא לחבוש את כובע הצנזור. את הפזמונים האהובים שלו מוכרחים לנגן בתחנת השידור הצבאית כי לא נמצא קשר בין כישרונו הצעיר לזקנתו המביישת, ואם ישנה זיקה, אז אדרבא, הבה נציץ בפנטזיית הנעורים שלו על איזו ילדה, ונראה לאן היא גדלה.

אילו הייתי החייל הזה, והייתי מעיין היטב בהשוואה בין המתפרעת הערביה לאנה פרנק, חנה סנש וז'אן דארק, האם לא הייתי מקיש כי יהונתן גפן מכנה אותה, בעצם, המחבלת עם התלתלים הזהובים – מחבלת מתאבדת, מפני שכל הקודמות שהציב אותן בשורה אחת יחד איתה קיפחו את חייהן במלחמה?

את הנערה הזו, שאלמלא חילוניותה כבר היתה אמא עם כאפיה על הראש ולא היינו רואים צבע שערותיה, אי אפשר עדיין להשוות לאמנה מונא שפיתתה נער כדי לשולחו אל המוות, ואם צריך, אז שתשלם את המחיר שנקבע בחוק הצבאי על הפרובוקציה המתוכננת שלה. אולם, אסור שנעשה איפה ואיפה בינה לבין נערות יהודיות שגרות באותו תא שטח ומרביצות לחיילים. דעתי האישית היא שצריך לשלוח אותה לנפוש בת"א, שתראה מהי ישראל שאינה מכירה, ואז שתחשוב לעצמה האם היא באמת רוצה להשמיד את המדינה. מוכרחה שתהא ברורה התוצאה הבלתי ידועה לה ושל כמותה: הקמת הדיקטטורה החמאסית של פלשתין בכל מקום שבו אנו יושבים. ברם, בדבר אחד מסכים אני עם התזה הפראית של יהונתן גפן: יש דמיון בין הפלשתינים ליהודים מתולדות עמנו. הפלשתינים המשיחיים מזכירים לנו את היהודים המשיחיים שהיו תחת כיבוש רומא ונלחמו בה בלי שום סיכויים לנצח. כפי הנראה, זה יהיה גם גורל הפלשתינים – חורבן מוחלט.

כמו כן, אסור להיבהל מפרובוקציות מצולמות. הן מתסיסות מוסלמים שונאי ישראל ברשתות החברתיות שממילא היו שמחים להשמידנו לו רק יכלו. מהיכרותי עם נוצרים אוכל להעיד שהצרות של הפלשתינים כבר אינן מעניינות אותם בכלל. הם נעשו אדישים לכל התסבוכת הבלתי פתירה הזו, ופניהם נשואות לצרות גרועות הרבה יותר. גם המנהיגות האנטישמית באירופה משותקת מפחד ואינה מסוגלת לעשות מאומה. ברק אובמה דחף אותה מאחורי הקלעים להחרים מוצרים מן השטחים המוחזקים, ואם תחליט לממש את החרם היום, דונלד טראמפ יפרק לה את ברית נאט"ו על הראש. הבן האדם הזה מחפש מדי יום עילות להצדיק את קיומו בבית הלבן. הוא אינו גאון כדבריו, אך כאשר כה הרבה טיפשים מספקים לו את מה שהוא צריך, כל אחד יכול להיראות גאון ולראות עצמו כגאון. אלברט איינשטיין הרי קבע: הכול יחסי.

מהו אפוא הפיתרון? כפי שהרומים לא גירשו את היהודים מארץ-ישראל, והגלות בת 2000 שנה אינה אלא המצאה כוזבת, כך הפלשתינים יישארו פה, אך בתנאים שילכו ויורעו עבורם. מתישהו יקום ביניהם איזה בר כוכבא משלהם, או "דוד מול גוליית" בדמיונו החולני של יהונתן גפן, ואחרי שייהרגו רבבות מהם ועוד יכבידו עליהם גזירות חדשות, הם יעזבו את אדמתם. האם זו אינה השאיפה הבתר-ציונית שרבים חולמים עליה? כפי שהם רוצים לזרוק אותנו לים, אנו רוצים להשליך אותם אל מעבר לנהר, או אולי יבוא צונאמי וייקח את כולנו מכאן. עד שיבוא הצונאמי ניאלץ כולנו לטבוע בריר הניגר מפי שמאלנים חולמניים שהשמאלניות כעורות בעיניהם ומשוכנעים שבנות עמן כמותן. התרופה הבדוקה ליהונתן גפן היא לקחת אותו לטיול ביהודה ושומרון כדי שיראה את המתנחלות היפות, אלו שטרם כיסו את ראשן, שגילן כגיל גיבורת שיר העוועים שלו. אז יתסוס הליבידו שלו למענן. ואם יסרב בתוקף, לפתותו לבקר בעיר שחתמו בה את הסכמי אוסלו כדי שיחזה בצהובות-שיער עם כובעי צמר חמודים בעונה הזו. מרוב עצים בלונדיניים כבר לא רואים את היער, וכל מה שירצה יהא לשוב ארצה ולחבר שירים למען איזו שחרחורת יהודיה שערבים ג'ינג'יים רוצים לרמוס את כבודה או פרי דמיון אחר. בסופו של דבר, כפי שאנו למדים לדעת, לא השלום המיוחל מניע את גברברי השמאל אלא יצר הכיבוש שלהם שאי אפשר לכבוש אותו.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: