במכוון מחליטים לטעון שטראמפ רוצה מהגרים נורבגיים בגלל הבלונד

14/01/2018 ב- 18:37 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על במכוון מחליטים לטעון שטראמפ רוצה מהגרים נורבגיים בגלל הבלונד

שלא מדעת ואינני בטוח ממתי, נוהג אני להמשיל חיבור בין תושבים ותיקים למהגרים לחיבור בין אשה וגבר. היא מוכנה לקשור עצמה אליו אם יועיל לה, ובאין אפשרות אחרת – במידה שלא יזיק לה. יש נשים אלמוניות שכמו טיל מונחה מתבייתות על גבר מפורסם לא בגלל ההילה על עטרת ראשו, אלא מפני שבהיצמדותן אליו תזכינה גם כן באור הזרקורים. לא התהילה של הגבר מעניינת אותן. הוא רק אמצעי כדי שתהיינה מפורסמות בעצמן. אותו הדבר קורה בבית עסק שמבקש להתחזק בעובדים שיועילו לו. בית מסחר לצעצועים ירצה עוד "מוכרנים ייצוגיים"; בית מלאכה לתוכנות משרדיות יבקש להוסיף "כרישים ששוחים בים התוכן של אפליקציות". אותו הדבר מתרחש בין תושבים ותיקים למהגרים.

אני לא שמעתי מעולם על בני אדם שמתנגדים להגירה מוחלטת. כקולקטיב אולי לא תשרור הסכמה ביניהם מי יורשה להגר, אך כל אחד מהם יחפוץ במהגרים שיועילו לו: במדינה שיש בה שיעור ניכר של אזרחים קשישים ירצו בכוח עבודה צעיר שיממן את הפנסיות של הגמלאים. קהילות שסובלות מגיוון גנטי נמוך שמוליך לחולי תורשתי תרצנה בחברים חדשים ששונים ככל שיותר מן הגנוטיפ הממוצע שלהן. בארץ שאין בה מהנדסים לרוב ינסו להמריץ בואם של מהגרים עם כישורים בהנדסה. בחברות שיש בהן נסיגה תרבותית ירצו במהגרים מחברות שיש בהן עושר תרבותי רב. במדינות שאף אחד אצלן אינו חפץ לעסוק בעבודה שחורה יביאו אליהן מהגרי צווארון כחול ולא פקידים. בארצות שאין בהן הרבה עשירים ירצו למשוך דרך הטבות מפליגות מהגרים אמידים כדי שישקיעו אצלן את כספם. במדינה שמתמודדת כנגד אויב חיצוני כביר ירצו להגדיל את האוכלוסייה המקומית כדי להתמודד טוב יותר מול האיום.

במקרה ייחודי כגון 'חוק השבות' במדינת ישראל נקבע מראש להביא מהגרים שאולי לא יועילו לה. הוחלט להביא הנה גם יהודים נרדפים בארצותיהם שאיבדו את כל רכושם, שכביר הסיכוי כי לעול יהיו עלינו, שהתרומה שלהם לחברה מוטלת בספק. ברם, כל אלה לא היו השיקולים טרם ההכרעה האם להעלותם ארצה, אלא רק נשאל האם יזיקו פה. אף מדינה לא תקים ביודעין גיס חמישי בקרבה שיופנה נגדה. בינתיים, יהדות התפוצות מתיישרת לקווים מדיניים ותרבותיים עם מולדת היהודים, אך לא לעולם חוסן.

כידוע לכל מי שמכירני, אני תומך בגירוש המסתננים הבלתי חוקיים שהגיעו מסיני, למעט הסודנים, ובתנאי שנאפשר את השתלבותם המוחלטת בחברה האזרחית, כך שיתקיימו נישואים אזרחיים בינינו לביניהם, ונוכל יחד עימם להביא צאצאים משותפים. התועלת שבסודנים היא הגנטיקה לאנשים תמירים, על מנת שנוכל בעזרתה להגביה אצלנו את הדורות הבאים, כדי שלא ניכלם כאשר מגיעה אורחת בת 15 מאוסלו, והיא גבוהה בראש מכל זכר תל-אביבי שמצוי בסביבה. אומנם גם הסביבה קובעת לאיזה גובה נצמח, ולראייה היא הדור שגדל בצהרונים במקום לקבל ארוחות בבית אמא, ושנראה נמוך יותר מקודמו. אך הגנטיקה חשובה לא פחות. כמובן, עודני בר-שפיות ואינני מבקש להוציא את האריתריאים מכאן בגלל נומך-קומתם. אנו נזקקים לעובדי כפיים זרים כמותם, אך מוטב לתת את מקומות העבודה שלהם לפלשתינים. התמורה שנשיג בדרך הזו תועיל לנו יותר. פיות רעבים באריתריאה צריכים לעניין אותנו מבחינה הומניטרית. פיות רעבים של פלשתינים צריכים לעניין אותנו מבחינה ביטחונית. די לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא, נאמר במקורותינו; על כן, השמאל הרדיקלי חייב להיות סהרורי כשהוא תובע להיטיב עם האריתריאים ועם הפלשתינים בעת ובעונה אחת, כאשר אין היתכנות מעשית כזאת בשוק העבודה הישראלי.

הנשיא דונלד טראמפ אמר לאחרונה שאם נגזר על ארה"ב שהיא ארץ הגירה לקבל אליה מהגרים, מעדיף הוא נורבגים. טראמפ הגיד כך מסיבה אחת בלבד: הנורבגים אינם נתמכי סעד. הנה למשל, רבים מן הגברים בארץ מלינים שהאשה הישראלית קודם כל מסתכלת האם לאיש שהיא בוחרת לחיות איתו יש כסף לממן את חייה. זה מה שמצוי בראש מעייניה. התכונות האחרות פחות. אצל הנורבגית אין שום עניין כזה. היא נולדה בארץ העשירה ביותר בהיסטוריה האנושית. שום אומה על פני תבל לא זכתה עד כה לעושר עצום כזה. מה שמעניין את הבלונדיניות תכולות העיניים עם הגוף המרשים שאין שני לו מחוץ לסקנדינביה הן התכונות האחרות בגבר. ישראלית מצויה תתמה ותשאל מה יפהפיה נורבגית כזאת מוצאת בפלוני ישראלי שהיא עצמה לא מוצאת, והתשובה שיש להשיב לה: מה שאת לא חיפשת, גברת נכבדת!

זוהי החלטה מכוונת של שני הצדדים המרוויחים ממנה לטעון שטראמפ רוצה נורבגים בגלל הבלונד. זו בהחלט לא טעות מחשבתית שלהם. אלה שתומכים בעליונות הנוצרים בני הגזע הלבן מזהירים את כולם: אחד משלנו יושב בבית הלבן. כמונו, הוא לא רוצה באמריקה עוד כהי עור. ויהודים ושחורים אזרחי ארה"ב רוצים שנאמין כי הוא מחשיב יותר נוצרים בהירי שיער על פניהם. אולי טראמפ באמת גזען ואולי לא, אבל הם יודעים כי במילותיו לא היה שמץ של גזענות. בדיפלומטיה הצרפתית מכנים זאת "ריאל פוליטיק". אך תחת לומר: כלכלת ארה"ב תתקשה מאד לסבסד מהגרים מעוטי-השכלה וחסרי אמצעים כספיים, הוא קרא לארצותיהם "חורי תחת", ושכח שהנוצרים הלבנים הם שגרמו להן להיות במצב הזה ולהישאר בו. זהו הסגנון של האיש, ובדמוקרטיה האדירה מכולן בחרו בו להנהיגם בגלל אותו סגנון, ולא למרות סגנונו.

כשהייתי בן כמעט 19, לוחם חסר ניסיון בשירות הוד מלכות ישראל, טרם הצניחה בפרופיל הרפואי, התיידדתי באוטובוס עם חיילת שהתרשמה ממני. סיפרתי לה בהגזמה מופרכת על סיכוני הצניחה המיועדת. היא שאלה האם אינני מפחד. עניתי לה שלא אפחד אם תבוא להחזיק לי את היד תחת המצנח. הפלרטוט מצא חן בעיניה. ובאותו הרגע פגע חפץ בשמשה. אחרי כן, הסבירה שבנסיבות אחרות היה קורה בינינו מה שצריך לקרות, אבל יש לה חבר מימי התיכון והיא אוהבת אותו. הייתי המום. היא נרדמה לה על כתפי, ומשהתעוררה בגלל הדרך המשובשת, שאלה האם היא יכולה להמשיך ולישון עליי. וכשלא היה לה נוח רצתה לשפר את תנוחתה, והמגע בינינו הרטיט אותי. היא דיברה אליי כששפתיה כמעט צמודות אל שפתיי, ובמשך רוב הנסיעה פנטזתי שהבלונדינית הזו בדרך להיות חברה שלי. וכך פתאום התנפץ החלום כשמיידי אבנים תקפו אותנו. היתה קיצונית בדעותיה וציפתה שאגלה גבורה, שאהיה בר כוזיבא שנלחם מול האויב הלא נכון מפני שהתרשמה מכזביי. כשהתאכזבה ממני גם ויתרה עליי. ההיכרות הזו החזיקה מעמד בימים הספורים שהייתי מסופח למחנה שלה, אך לא התעניינו יותר זה בזו מעבר לשיחות חולין. דרכה הכרתי את אחותה המבוגרת בהרבה ממני. היא באה לבקרה בשבת, וכה שמחתי שהשארתי את כלי-נשקי נצור. אם נהיה בוטים לרגע – תרתי משמע. האחות היתה שווה הרבה יותר. שמעתם על התאהבות ממבט ראשון? זה מה שקרה. לא מצידי – מצידה!

נפגשנו כמה פעמים בלבד, וגם לא מיד. קדמו להן הרבה שיחות טלפון. שירות SMS עדיין לא היה קיים. ערב אחד היא הפקידה בידי מכתב אחרי שחזרנו מצפייה בסרט קולנוע. לא רשמה הרבה. הבינותי מדבריה המועטים שהיא רוצה להיפטר ממני. הטענות שהיו לה כלפיי, במילות בנות ימינו, שאני צעיר מדי עבורה ולא שנון בכלל. היא רצתה "קשר של נגיעות" מתי שהתחשק לה, וכשלא התחשק לה לא רצתה להתראות, והנה אנו מתראים בגלל בקשותיי ומתחשק לה. כתבה שהיא כועסת, כועסת, כועסת. על מי כעסה, עליה או עליי? הייתי בהלם גמור. שנים לפני שחברתי הדנית היתה באה לבקרני בבסיס המילואים וכל מי שירד ממגדל השמירה אץ-רץ מיד לרחבת הביקורים במקום שייגש לנום באוהלו, התגאיתי ביחידה הסדירה שתפסתי בחכתי "בלונדינית גדולה ממני". לא עניין אותי האם אני שנון או לא שנון. לא ניסיתי להעמיד אותה על טעותה. נעשיתי מאוהב בה ומזועזע מכך שזה כבר לא היה הדדי מבחינתה.

טלפנתי אליה ואמרתי שאינני מסוגל לתפקד, שמוכרח אני לראותה כדי לקבל הסבר מלא מפיה. אחרי שהתחייבתי לא לנסות ולשכנעה אחרת מהחלטתה, היא זימנה אותי לדירתה. אני זוכר היטב את הרגעים המצמיתים ההם כשישבנו על מיטתה ואני בקושי מלטף את גופה. אמרה שהיא אינה מוצאת בי את מה שהיא מחפשת. ומנתה את כל מה שאין בי, ואז סיכמה שהכול מסתכם בכלום. שאין בי כלום, בעצם. והמשיכה להשפיל אותי למרות שמעולם לא עשיתי לה משהו רע. סירבתי לקלוט כל זאת, ואז הכריזה: זו הבעיה שלך שאתה טיפש כל כך שאתה לא יכול להבין אפילו את זה. אתה האדם הכי טיפש שאני מכירה, ועם טיפשים אני לא רוצה להיות בקשר. אחר כך נרגעה, והסבירה שאני אולי צעיר מכדי להיות חכם, ושהיא צריכה למצוא מישהו בגילה. לא אחד כמוני.

בעשור הקודם הייתי שקוע בקריאת מכתבים ממכרותיי, ומצאתי מכתב מאותה מתיידדת, האחות הקטנה, שנשלח בדואר צבאי ועבר תחת עיני הצנזורה. סיפרה כמה היא מתוסכלת מן השירות שלה בצה"ל, שהיא שומעת מאחותה שאנו בקשר טלפוני לוהט, ובין היתר עדכנה אותי שנפרדה מחבר שלה. נעים להיזכר בעבר כשאין דברים רעים שנשארו בזיכרון. מתוך מציצנות הבטתי בפייסבוק על תצלומים מחייה. היא נראתה אחרת ממה שזכרתי. ובתמונות מאירועים משפחתיים הצלחתי לזהות את אחותה, ופניתי לראות מה קורה אצלה. נדהמתי באמת לגלות שבגיל ארבעים ומשהו האשה היפה הזו עודה רווקה, ושהילדים היחידים שמעניינים אותה הם בני עשרים וקצת. לאחדים אפילו החמיאה במילה המפורשת "שנון". כאן חייכתי לעצמי. שלא מתוך צרות עיניים אלא מתוך הסתכלות מרחיקה בדקתי לתומי מה כותבים השנונים הללו בפייסבוק: חרטוטים ועוד חרטוטים, כל מיני ציטטות בלתי מדויקות של אישים נודעים. זה לא רק שהם אינם מעניינים אותי, הם באמת ובתמים טיפוסים שאינם מעניינים אף אחד, למעט מחוסרי הברירה כגון שכנים ובני משפחה, ומזדקנת אחת שזקוקה לתשומת לב מהם. מה שהרגיזני שהיא עדיין משכה אותי, ששמרה על יופייה, שהייתי מסוגל לסלוח לה על הכול ובלבד שאזכה למבט חטוף ממנה. אך לאידה שמחתי שהיא תקועה בחייה עם הצעירים "השנונים"; שמבחינים בבירור שאנשים רחבי-אופקים נחוצים לתשוקתה הבלתי ממומשת.

מהו הלקח? לדעתי הנכבדת, השגיאה של הגברת כמו טעותו של טראמפ, היא שאינם מסוגלים לצפות למרחקים, שהם משוללי יכולת להיחלץ מן העיוורון העכשווי. טראמפ פוסל בהבל פה אנשים שאולי אמריקה תצטער אחר כך שלא רצתה אותם. איננו רשאים לפסול אדם על סמך ההווה, אלא רק על סמך הציפיות שלנו מן העתיד הצפוי לו. אם אמריקה תדע להכשיר אותם, מהגרים חסרי-כל יתרמו לה בחזרה. ברם, טראמפ אומר את מה שכולם חושבים לעצמם, שנורבגיה היא ארץ נקייה, והמהגרים לאמריקה מגיעים ממקומות מלוכלכים. לכן, כינה אותם "חורי תחת". אבל הוא לא דיבר ולא חשב בכלל על השוואת הגזע הארי המדומיין לנחותים ממנו, כביכול. למרבה הדאבה, אין לצפות לשינויים אמיתיים ביחס השלילי כלפי אנשים שחורים. בני אדם לבנים הכניסו עמוק לראשם שכתם שחור בבגדיהם הוא לכלוך שצריך להלבין, כי עור שחור הוא מלוכלך. המוצא היחיד לאנושות הוא לערבב את כולם זה בזו. הגזענות מתקיימת אצל צד אחד, ואין במילותיי כדי לטעון שהשחורים מוכרחים לוותר על עורם, אלא שהלבנים יהיו אלה שיוותרו על לובנם. אני מאמין כי אהבה היא הכוח החזק ביותר בעולם, והיא תנצח. מתישהו תגבר על השנאה הזו, מפני שהיא אינה מבוססת על דבר מלבד דעה קדומה.

בימי נשיאותו של ג'ורג' בוש הבן התיישבתי עם שניים מחבריי בבית קפה ברח' הארבעה. היו לי הרבה חברים. רק באיחור של שבועות אחרי תאונת הדרכים שעברה עליהם נפגשנו. היום אינני בקשר איתם. על מה דיברנו, אינני זוכר. אבל זה היה בוקר שישי ובכותרות העיתונים הופיע נשיא ארה"ב. אז צחקנו לתומנו איך מעצמה מדעית עם הכי הרבה פרסי נובל הכתירה על עצמה מישהו כמו בוש. איך לא יכלו למצוא להם באמריקה הגדולה מישהו מוצלח יותר. היינו משוכנעים כי מדובר במעידה חד-פעמית. אך בוש נבחר שנית. אחריו הצביעו ההמונים לברק אובמה, שהדבר הטוב ביותר שנאמר עליו אי-פעם הגיע מפי המועמד המנוצח ג'ון מקיין: אני גאה להיות אמריקני ביום שבו נבחר נשיא שחור. ובהפתעה גמורה התערבו הנורבגים – אלה שטראמפ מעוניין מאד בקרבתם – והעניקו לאובמה פרס נובל לשלום על לא כלום, על סמך שום דבר מבוסס למעט דעה קדומה שאולי בארבע שנות כהונתו, שאך החלו, הם יסנדלו אותו למשנתם, כי שחור לא ילך להילחם באפריקה אחרי שזכה בפרס.

וההימור הצליח. הלך לנורבגים קלף משוגע. לדוגמא, הקרבות בלוב – שבגללם מזכירת המדינה דאז הפסידה בבחירות לנשיאות. אובמה בחר "להוביל את המערכה מאחור". היינו, לא להתערב. והזכיר לי את ימיי כחייל צעיר ששאל באוטובוס בלונדינית בת גילו: אולי עדיף לא לעשות כלום? והיא השתוממה: ואולי אתה לא יודע לירות ברובה? וכולנו יודעים מה קרה: שגריר ארה"ב בלוב נרצח. הילרי קלינטון ניהלה תכתובת רשמית בנוגע לרצח דרך שרת דואל פרטי בניגוד לתקנות הפדרליות. נפתחה חקירה נגדה, הממצאים הודלפו, ובגללם אנטי-אובמה, טראמפ המיוחצן, נבחר לנשיאות ארה"ב כדי לבצע בדיוק ההיפך ממה שביצע קודמו. ואם אובמה בירך על כניסת מסתננים, בא טראמפ ומחליט לגרש אותם החוצה. כל זה מתחולל כיוון שפרפר נורבגי יצר רוח קלילה בכנפיו שלבסוף מטלטלת את העולם בסופה גדולה. כל זה קורה בגלל דעה קדומה שנותרים מחויבים לה. כן, גם אובמה.

חלפו כה הרבה שנים מאז דחתה אותי אשה בגלל דעה קדומה שאינה מבוססת על דבר, שאני צעיר מכדי להיות חכם, והכאב נותר אותו הכאב כמו ביום ההוא. הדחייה הזאת שלה אינה נמחית מן הזיכרון מפני שלא היתה לה שום סיבה. ה-156 ס"מ הזו נמשכה אליי בשעה האחרונה שלנו באותו הלהט שפיתתה אותי בפעם הראשונה. איזו מין פרידה היא זו? בגלל פער הגילים בינינו ויתרתי על השאלה. אמרתי לעצמי שיתכן כי ככה נפרדים מבוגרים. היא הסיעה אותי הביתה במכוניתה, ואמרה בסוף הדרך כי גם אותה מצער שלא התווספו כמה מילימטרים של שכל לגוף הגבוה שלי, שאני באמת לא מבין כלום. היא נשקה לי והזהירה אותי לא להתאבד בגללה, לא להיות טיפש עד כדי כך.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: