זה הרבה יותר גרוע מהטרדה מינית

10/01/2018 ב- 17:55 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על זה הרבה יותר גרוע מהטרדה מינית

כנגד חזותי הנוקשה – אפילו המאיימת, כשאינני משחרר לאוויר עוד חיוך של הנאה עצמית – לחיצת ידי היא רכה וכמעט בלתי מורגשת, תואמת בהחלט את כפות ידיי שהן עדינות באופן בלתי רגיל. עור גופי נעים למגע וגם אצבעותיי יודעות לגעת באותה הנעימות. כמוני יש הרבה. ובשיחות העיתונאים עם נשים כולן אומרות דברים דומים: מדברות על אצבעות מגעילות שנוגעות בהן. האם האצבעות הללו הן מגעילות גם מבלי שתגענה בגופן או שעצם המגע הבלתי מורשה מעורר את תחושת הגועל?

בניגוד גמור למגע המעודן של כפות ידיי, אי אפשר לאשר שתנועתי היא מעודנת. כל מה שאני עושה נצפה מן הצד כמסורבל מדי, שפת גופי עשויה להיראות מגושמת, ואני סובל מאד מהיעדר קואורדינציה מוחלט. אמר לי פעם אחת מכר: "על אחרים מספרים שיש להם שתי ידיים שמאליות. אצלך מדובר בארבע רגליים שמאליות". גם אופיי אינו מן המעודנים כאשר נתקל אני בפרחחים אלימים. על מנת למנוע חיכוך עימם משתמש אני במבט מזרה-אימים כדי להרתיע אותם. אבל אם אצטרך לפצפץ גולגולות אדע לעשות כן. הם יבחינו בזאת מתוך עיניי ברגע שבו יוותרו על הסתערותם.

תנועת גופי המגושמת באה לידי ביטוי כשאני משתמש בשבע כפיות סוכר כדי להמתיק קפה או תה. מתוך שבע, כפית אחת לפחות תישפך מחוץ לכוס. אחרי שלוש כפיות דומה כמו אבד הריכוז. מחזה שכזה מעלה חיוך שובב בפניהן של בחורות. מדובר בהסתברות. דרך אחת להימנע ממנהג מגונה זה של איבוד סוכר במקום מיותר היא להפחית במתיקות המשקה. דרך שניה היא ללגום אותו משתי כוסות קטנות יותר. ודרך שלישית היא להשתמש בשבע כפיות שטוחות במקום חמש גבעות של סוכר. הדרך הראשונה נתבררה כבלתי אפשרית. המשקה מר מדי כשאני מסתפק בארבע כפיות. הדרך השנייה היא גרועה יותר. במקום שיישפך סוכר, נשפך המשקה משתי ידיי. הדרך השלישית היא האידיאלית. אומנם יותר כפיות סוכר מתרוקנות ארצה, אך כמות הגרגירים האובדת היא קטנה יותר. ערכתי מדידות על מנת להיווכח בתוצאה.

הסרבול בתנועתי עשוי להיות בעייתי במעליות צפופות כאשר הנכנסים דוחקים אותי הרחק אחורה. מעבר לצרת הקואורדינציה אני סובל מבעיית יציבות. מזו הסיבה אני מתהלך במהירות יתרה, כדי לא להישמט מן הקרקע. נולדתי עם רגלי איקס ועד שהן התיישרו אולצתי לנעול נעליים מיוחדות שלא אפשרו לכפות רגליי ולקרסוליי להתפתח כפי שהיו צריכים. וכך נתקעתי בחיים בכלל ובמעליות בפרט עם איברים לעמידה שאינם תואמים את מימדיי הגדולים – אני גבוה ורחב-כתפיים עם כפות רגליים יפהפיות של סינדרלה. על כן, כשאני יוצא מקצה המעלית אניף את ידיי אל-על לבל תתחככנה באחוריהן של נשים תמות, ואם ידיי עסוקות באחיזת דבר-מה אזי ירעים קולי בבקשת סליחה, ואמתין שכולם יפלסו לי דרך לפני שאעבור בה החוצה פן מישהי תעלה בדעתה שנגעתי בה בזדון. המחשבה הזו שלה תטריד אותי יותר מאשר תטריד אותה.

בשל גובהי וחוסן גופי נראית חזותי מרשימה, אך אינני יפה-תואר, וכדי להתחרות על ליבן של נשים מחוזרות ביותר, הוכרחתי להשתמש בנשק אינטליגנטי יותר מאשר הבלטת עיניים כחולות שאין לי. בלבלתי אותן במילים. ניחנתי בכושר הבעה מופלא והייתי מציף אותן בדיבורים קסומים ובשירים נלהבים, עד שהיו נכנעות. זו היתה דרך החיזור שלי כלפי נשים שחשבו בליבן שאינני נאה מספיק עבורן, ישראליות בעיקר. בקרב הנשים היפות בתבל, סקנדינביות טיפוסיות ומולטיות בברזיל, התברר שעיניי החומות יפות בעיניהן. הן נשים ליברליות. המבחן אינו בצבע הלקמוס של העיניים אלא היכן שהוא צריך להתממש באמת.

אין זאת אומרת שבנות אינן משתמשות בנשק האולטימטיבי שלהן לשיגועים, מצמידות במעליות את אחוריהן להתגרות וממשיכות בשלהן כשהבנים נרתעים הצידה כדי לחמוק, וכשנפגשות העיניים הן נועצות בהם מבט בלתי תמים ובחוסר ריסון גם פולטות חיוך מזמין. ואז, כשיוצאות החוצה, והם בעקבותיהן, מתנפלות בחיבוקים ובנשיקות על האהובים שממתינים להן. ראיתי כך במו עיניי. האם זו הטרדה מינית? זוהי הטרדה נפשית. אולם, אלה הם מקרים נדירים. ברוב הפעמים ינהגו הגברים בגסות כלפיהן בנצלם את הדוחק, שולחים ידיהם לאן שאסור. הפלישה המכוונת למקומות אינטימיים גם כשהמגע הוא דרך הבד היא תקיפה מינית ביודעין, והיא מתרחשת מדי יום ביומו באלפי מקומות בו-זמנית, ובכל זאת מצליחים הפושעים להימלט. המותקפות הקפואות במקומן, שחיוורון מכסה את פניהן, אינן מסוגלות לנוע, להתגונן בעוז ידיהן, למחות בגערה או לצרוח לעזרה. ואם תעשינה כן יפטור אותן הבחור בהסבר שקרי ומקובל שכך קרה בלי כוונה.

מעולם לא הבחנתי במו עיניי בגבר שמתקיף אשה באופן פיסי, למזלו הרב. אף אחד גם לא התוודה בפניי שכך עשה. אני שומע זאת מהן ומאמין. התופעה הזו כה שכיחה עד שהן מתייחסות אליה, לא בביטול יד או בשוויון נפש, אלא כמין רשעות שאי אפשר להתגבר עליה, כמו מחלה עונתית. זה קורה לכולם לפעמים, גם להן. להטרדות מילוליות כלפי בחורות מפי זרים הייתי עד הרבה פעמים. הללו מתרחשות בלי הפסק, וכל מה שביכולתי לעשות הוא לבקש שתיפסקנה. בדרך כלל, אינני עושה דבר. לא מתוך חשש וחרדה אני נאלם. כל עוד מתעלמות הבחורות מן המטרידים, כך אני מתעלם. אם מישהי תזדקק לסיוע, אתערב לטובתה יחד עם כל מסת השרירים שצברתי בשחיות ארוכות בים. הטרדות מילוליות, שתמיד משורבבות בהן גסות רוח והיעדר נימוסין, מגעילות אותי אף יותר מאשר את האחרים בגלל שיטת החיזור שסיגלתי לעצמי, שהיא כובשת לב. גם היא משתמשת במילים, אך מהופכות, כמובן. בזמן שאני מדמה חמוקיים נשיים כתבליטים שובי-עין של כנפי פרפר תחת המיקרוסקופ, נערי הרחוב מתארים אותם כבשר אדם בזוי. כאילו, אם היו קניבלים אולי לא היו טועמים ממנו. כעושי טובות הם מתנהגים כלפי כל בת מזדמנת שאיתרע גורלה לעבור לידם. יאללה מי את בכלל, הם קוראים לעברה ככל שהיא מתרחקת במהירות.

החקיקה החדשה בישראל מתייחסת לתוקפנות מינית באופן הרחב ביותר. תרבויות מתקדמות יותר, כמו בנורבגיה למשל, ממשיכות להבדיל בין הסוגים: יש תוקפנות שגרתית שמתרחשת בעת מגע מיני ויש תוקפנות חריגה שמתבצעת על רקע מיני. שתיהן פסולות מן הטעם הברור שאין רשאי החזק להפעיל את כוחניותו כנגד החלש, אך התוקפנות מן הסוג הראשון היא נפוצה כל כך, עד שהדין הנורבגי בוחר להתעלם לפעמים גם מן הסוג השני כמאפיין של סטייה מינית. אשה נורבגית מקיימת מאות פעמים יחסי מין עם בעלה. לפני שנישאת לו היא מקיימת יחסי מין עם מאות גברים. זהו עניין של הסתברות. לפעמים היא נתקלת בטיפוס אגרסיבי באמת, לפעמים אגרסיבי במקרה הוא המאהב לרגע, ולפעמים בעלה נעשה אגרסיבי מעת לעת. תוקפנותם זו אינם מתרחשת בגלל דחפים מיניים. גורמים שאין להם הקשר מיני מחוללים אותה. ולפעמים, היא נתקלת בתוקפנות מינית מצד סוטים. עכשיו, לכו הבדילו בין המקרים. הרי זה משול למגע במכוון או בשגגה באחוריה של בחורה במעלית צפופה, ושתלך להוכיח אחרת. לפיכך, תומך אני בחוק הישראלי. אומנם, עשוי הוא לגרום עוול, אך מכסה בהיקפו את הצדק טוב יותר.

החוק המשופר הוא טוב בהחלט על רקע המציאות, כששיעור המותקפות על רקע מיני שפונות לרשויות האכיפה נמוך במידה בלתי רגילה, ונמוך עוד יותר ממנו שיעור המותקפות בעת מגע מיני שמתייצבות להתלונן בפני נציגי המשטרה, למרות שהאחרונות רבות יותר במספרן. ומדוע זה כך? משום שגם דבר אשר נראה כמו ברווז איננו ברווז בהכרח, ומה שמורגש כאונס אינו תמיד אונס. אם מממש הגבר את חובתו לברר איך מרגישה בת זוגו אחרי מה שעשו בין הסדינים אזי מתלבנים העניינים ביניהם ומתייתר הצורך להגיע עד הערכאות השיפוטיות. אני נוהג בדרך הזו בצורה שיטתית, כיוון שאני חזק מדי, מחזיק מעמד זמן רב הרבה יותר, ומורגל לשכוח את עצמי. והרי כמה אפשר לבלות עם אותה אחת. לעיתים משתעממים, וממשיכים בכל זאת, בעת שמהרהרים על דברים אחרים. יש כאלה, ביניהם גברים שאלימות רחוקה מהם כמזרח ממערב, שמנסים לזרז את קץ החוויה המינית על ידי הגברת תנועתם בדרך שעלולה להסב כאב לגברת. הם כבר אינם נמשכים אליה או טרודים בצרות אחרות, והיא ממשיכה לכפות עצמה עליהם לילה אחרי לילה.

היצר המיני מתואר בהיסטוריה כשייך לגברים והמניפולציה לנשים. בזמנים שתוחלת החיים הגיעה לארבעים שנה נחקק בזיכרון הקולקטיבי רק אונם של הזכרים הצעירים. אך בימינו, כאשר תוחלת החיים היא מכופלת, כבר ידוע כי ככל שמתקרב קץ פריונן, כך מתחזק הצורך בריגוש מיני בקרב נקבות אנושיות בזמן שאצל בני זוגן הוא הולך ופוחת. כך יוצא שנשים בחברה מתירנית שהיו פסיביות לגמרי בנעוריהן נעשות אקטיביות ביותר ויוזמות בקביעות את המגע המיני. בגין התרחיש הזה מתגלעת בעיית התוקפנות הגברית בזמן יחסי מין במלוא ממשותה.

מה יעשה בעל שאשתו יזמה יחסי מין ופתאום באמצעם היא מתחרטת ואינה עוד רוצה? וכיצד תפעל אשה שתרגיש כך, האם תעצור בו מלהמשיך? האם תהפוך אותו מעליה, או שתמתין למוצא פיו עד שיציתו לעצמם סיגריה וידברו? זוהי הרגשה מטונפת. אשה שכזאת תחשוש לפלוט מילה משפתיה, והיא תמשיך ותמשיך למרות שכבר אינה נהנית, חרף העובדה שהיא ממש סובלת, מפני שאינה רוצה להכעיס את בעלה, אינה מוכנה שירגיש דחוי, שמא יתהפך עליה ויתחיל לדחות אותה מעל פניו. ומה יעשה הגבר אם תבקש ממנו לחדול? האם יתעלם וימשיך, יביע מחאה קולנית, ייעתר לה מתוך התחשבות או שיעצור בעד עצמו בזעם ואפילו ירגיש מושפל. זוהי הצרה כאשר האשה היא אשר יוזמת יחסי מין. כאשר איננה יוזמת, קל הדיבור על ההדק להודות שהיא חשה אי-נוחות, עינוי או השד יודע מה. מייחסים את השתוללות הפמיניזם המבורך לגלולה נגד היריון כשנשים אינן תלויות יותר בגבר שמעבר אותן בלי הפסקה. כדאי אולי להרהר שהפמיניזם נובע מן הצורך הבלתי נשלט של נשים בשלות ליצור מגע מיני, שהתהווה עקב הנסיבות של התארכות משך החיים, וגורם להן ליזום וליזום וליזום עוד ועוד ועוד דברים שאף פעם אינם מספקים אותן. הן לעולם אינן מסופקות. תוצרי ההורמונים שלהן משתוללים במוחן. כמו כל תופעה חברתית, השורש של הפמיניזם טמון בביוכימיה של הפרט.

רוב התוקפנויות של בעלים כלפי נשותיהן בזמן יחסי מין אינו נעשה על רקע מיני. ולפעמים הוא דווקא נובע ממיניותה של האשה, מן הצרכים המוגברים שלה, במקרים שאינם חופפים את הצרכים של בעלה. במקרה שכזה היא אינה אשמה. התוקפן לעולם אשם. יש בפניו ברירה: לגלות אורך רוח ולהישמע לרצונה או לאבד סבלנותו ולחשוף את תוקפנותו. כאשר הוא מגיב בניגוד לציפיותיה חייבת היא להשמיע קולה החוצה ולא להסתפק בקולות פנימיים המסתבכים בשלל רגשותיה. מוטל עליה לדבר אליו בכנות, תוך השתדלות מיוחדת שלא להעליבו. אסור לאשה אקטיבית שיוזמת יחסי מין להיות פסיבית באמצעם. בגלל שכך היא נוהגת, האשה סובלת ומייחסת את סבלה לתוקפנות יזומה מצד הבעל, בזמן שהיתה יכולה למנוע אותה. ומוטב בכלל שידברו עוד לפני כן. צריכים כולם להתגבר באומץ על קשיי הפתיחות ולהישאר גלויי לב. מרבית הגברים אינם אנסים במסווה. הם אינם רוצים ששום אשה תחוש אי-נעימות בגללם בזמן תינוי האהבה ביניהם. כפי שהפמיניזם ילד את האשה המודרנית, הקשוחה מבחוץ, כך הוליד גם את הגבר המודרני, הרגיש מבפנים. האידיאות של הפמיניזם הן מצוינות, אך אי אפשר ליישמן בלי שיתוף פעולה הדדי של שני הזוויגים. לא מגדר ולא שטויות פסבדו-חברתיות מעין אלה, אלא זוויגיות! הבורות המשוועת של פמיניסטיות בענייני מדע צורמת לאוזניים כשהן מסבירות את תורתן. האדם הוא יצור מיני (sexual creature). החברתיות שלו נובעת מטבעו הביולוגי, ולא להיפך.

גם לא כל ההטרדות כלפי נשים נעשות על רקע מיני, וחשוב ביותר להבחין ביניהן ולסווגן בהתאם. תקיפה, על כל רקע שהוא, הינה בלתי נסבלת מבחינת החוק, אך לא כל הטרדה היא עבירה פלילית. אם סטייה מינית היא בגדר חולי נפשי, הרי שהטרדה בגין חוסר כבוד לאשה היא מכאיבה יותר. לחולים אפשר לסלוח, לטעון כי האשמה היא במחלתם ולהרחיק אותם אל מקום שממנו לא יוכלו להזיק יותר. למטרידים הבריאים בנפשם אסור למחול ויש ללמד אותם לקח בלתי נשכח באמצעות חשיפה מוגברת של התופעה האיומה. כשאשה נקלעת בעל כורחה לשיחה בוטה שמתפתחת מתוך מודעות מכוונת להציק לה, היא מחויבת להעמיד את הדוברים במקומם בכל דרך שתבחר. מותר לה שתרגיש חוסר נינוחות גם מבלי שידברו על איברי מינה. הטרדה כנגד אשה אינה מוכרחה להיות מינית, אולם היא פשע חברתי תמיד, והחברה צריכה לטפל במטרידים דרך השפלתם. מי שהשפיל – שיושפל. אין דרך מעשית אחרת לתיקון המצב, נכון לעת עתה.

לעתים, זה הרבה יותר גרוע מהטרדה. המקרה המדובר של העיתונאית לבנה והעיתונאי גלעדי הוא כזה – על פי גרסתה שאותה לא הכחיש עד היום ואפילו הודה בה. אנו נקל ראש בהתנהגות הבזויה שלו אם נפטור אותה כהטרדה מינית, מפני שהיא מייצגת דבר הרבה יותר מסואב ומזוהם בחברה. אדון גלעדי בכלל לא ניסה ולא חשב לעצמו להטריד מינית את גברת לבנה. זו היתה דרכו לחזר אחריה, בדרך הוולגרית ביותר שניתן להעלות על הדעת, כשגבר מרשה לעצמו לחשוף מערומיו בפני אשה שלא נתנה את הסכמתה אפילו במרומז. והוא עשה כן, וחיזר אחריה בדרך הגועלית הזו, לא מפני שלא ידע לחבר שירי אהבה למענה או לא היה מוכן להתאמץ בשבילה. זו אינה הסיבה בעיקר. בדור שאליו השתייך מקובל היה אצל גברים להשתמש בכוחניות הנובעת מסמכותיות – ולא מן הגוף החסון שלהם – על מנת לנצל נשים שלא היו מסוגלות להתנגד להם. והם המשיכו במעשיהם כיוון שמפעם לפעם נחלו הצלחה. זה היה עניין של הסתברות. ועד שלא הוברר לבני הדור ההוא שאין דבר זה מקובל יותר מבחינה חברתית, לא עמדו בפניהן נשים תקיפות. גברת ליבנה הבהירה את עמדתה כשנסה מדירתו. אם היתה תקיפה דיה, היה עליה להתקיף אותו בדרך שלו, לעלוב בו באותה שיטה שעלב בה. היתה צריכה להביט אליו ולומר לו: זהו? בזה רק מדובר או שעוד יגדל? לא נראה לי כך. לפיכך, אני מסתלקת למצוא מישהו שאיהנה איתו יותר הערב הזה. יש להניח, כי אחרי התבטאות כזאת לא היה מעז אדון גלעדי לחשוף עצמו יותר בפני אף אחת מבלי רשותה, אם בכלל.

ישנם שלושה סוגים של אנשים: אלה שמשיאים עצות ומטבע הדברים נשמעים לעצות אחרים; אלה שמתביישים להשיא עצות אך נשמעים לעצת הזולת; והכסילים שאינם מסוגלים להשיא עצות וגם לא נשמעים לשום עצה של זולתם. נראה שאדון גלעדי שייך לזן הנכחד של אלה המתיימרים להשיא עצות לכולם, אך יהירים מכדי לשקול עצות של אחרים. בני אדם צריכים להתבייש במעשיהם, אך לא להתבייש מלספר עליהם. בדיווח עצמו אין בושה. טוב יעשה אדון גלעדי אם יישמע לעצה הנבונה ויחבר ספר שבו יגולל לטובת הקוראים את כל מסכת חטאיו כלפי המין האנושי.

ואם בכוונתו לאיים על מבקריו החריפים באמצעות הליכים משפטיים הנסמכים על שקרים, עליו לדעת כי משום מקום עשויה להגיח רוח רפאים לפניו שתמשוך בחוטמו עד שיתארך למימדים של עץ סקויה, ואפילו הלוויתן הענק ייראה ננס לעומת אפו. אל תסתבך איתה, אדון גלעדי. היא תחשוף אותך יותר משחשפת את עצמך בפני גברת לבנה.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.