האם נולדים עם כושר מנהיגות?

08/01/2018 ב- 10:06 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם נולדים עם כושר מנהיגות?

משיצא לאקרנים הסרט 'שעה אפלה' – על אודות מנהיגותו של ו'ינסטון צ'רצ'יל בזמן הנסיגה מדנקרק – אולי ניתן לדבר מעט על תכונה זו באדם. אל הקולנוע לא אלך, אבל שמעתי כי כשמדברים על צ'רצ'יל, מתכוונים לדבר על מנהיגותו, בעצם; וכששליטי ארצות מספרים לנו בגאווה על כושר מנהיגותם, הם תמיד משווים עצמם לצ'רצ'יל, למנהיגות שאפיינה אותו.

מיהו מנהיג, למעשה? הפילוסופים הקדמונים סברו שמנהיג הוא זה שהציבור מייחס לו אמינות, שמצליח לנמק את מעשיו, ושמסוגל לעורר את ההמונים לפעולה דרך הפאתוס שבדבריו. אני חולק עליהם בהגדרה זו. להשקפתי, מנהיג הוא דמות שמנהלת את העניינים כשהיא מציבה עצמה בחזית וחשופה לביקורת שלילית מבחינה פוטנציאלית. למשל, אני לא מנהיג. אני מעדיף לנהל את העניינים מאחורי הקלעים. אני הייתי החייל שמפקד הפלוגה היה מתייעץ איתו מי מבין החיילים ישמש חניך תורן בשבוע הנכנס; אני הייתי זה שהבוסית התייעצה עימו האם להיפטר מן הסגן שלה. אני לא הצעתי עצמי לשמש להם יועץ, ואני לא יודע לספר האם זיהו אצלי כישרון מוצלח לנהל את העניינים מאחורי הקלעים. אני ודאי לא התחנפתי לאף אחד כדי שייוועצו עימי. אולי סברו לתומם כי אני הוא אחד שכדאי להיוועץ עימו. מי יודע, אולי אני משדר החוצה אותות של תבונה מעשית.

האם אנשים כמותי אינם מנהלים את העניינים מלפני הקלעים מפני החשש מביקורת שלילית? ובכן, אינני אטום לביקורת חיצונית, אך גם לא מתרגש ממנה. אני סומך על שכלי בעיקר כדי לבקר את עצמי. אולם, רוב רובן של הבריות מבוהל מן החשיפה לביקורת שלילית. ואילו, המנהלים שהציבו עצמם בחזית סומכים על הכריזמה שלהם. ויש לדעת, ישנם שני סוגים של כריזמה. זו, כמו שלי, שפועלת באופן מבודד, בדרך של אחד על אחד; וישנה זו שפועלת על ההמונים. ישנם בני אדם, כמו מנהיגים, שניחנו בשני סוגי הכריזמה, ועל כן, הם מניחים מראש כי לא יבקרו אותם באופן שלילי – הודות לכריזמה; ואם חלק בלתי מרוצה מן העם ינהג כך כלפיהם, יבוא החלק השני שעודו מכושף ויהפוך את היוצרות, או לכל הפחות, ייצור איזון. הנה, אם בא הפילוסוף קארל פופר ומדבר על עקרון ההפרכה, על מהות הביקורת השלילית, מגיע מנהיג כריזמטי ומכריז: העיקרון הזה אינו חל עליי!

בדיוק בנקודה העקרונית הזו שגו הפילוסופים שלפניו: הם דיברו על מנהיג שנדרשים ממנו אישושים, שצריך שתהיה לו מחויבות לספק הסברים. ומה קורה בפועל? הוא מפעיל קסם אישי כדי שלא להסביר דבר שאינו חפץ בו – מתוך ציפיה שלא תהיה ביקורת שלילית על עצם אי-מתן ההסברים. כך שאין אפשרות לדבר על ביקורת שלילית כלפי ההסברים עצמם. המנהיג אינו חשוף לביקורת שלילית על מעשיו כל עוד המבקרים הפוטנציאליים שותקים על כל דבר. עקרון ההפרכה אינו חל עליו זמנית, ולא מפני שהעיקרון אינו ישים, אלא מפני שאין בזמן המדובר מי שיחיל אותו. ברם, מבחינה פוטנציאלית פועל עליו כל הזמן עקרון ההפרכה (שלפיו, בין השאר, אין לאישושים שום מקום לביסוס בהוויה המציאותית).

משחר ההיסטוריה נשאלת השאלה מיהו מנהיג טוב? הגיעה העת שגם אני אשיב עליה: מנהיג טוב יכול להיות רק זה שרוצה להנהיג. ומנהיג רע הוא זה שאינו רוצה להנהיג. אסור להתבלבל בין מנהיג מוצלח ומנהיג בלתי מוצלח, שאותם רק ההיסטוריה תשפוט. אנו מדברים על המנהיגות עצמה, ולא על השלכותיה. למנהיג שרוצה להנהיג יש אמביציה להיטיב עם העם לפי ראות עיניו. דיקטטור עשוי לסבור שחוקי דת המפלים בין בני עמו יהיו טובים עבורם. המנהיגות שלו נשפטת לטובה או לרעה ביכולתו לממש את חקיקת החוקים הללו ואת אכיפתם. מפקדים בצבא גורמים לעיתים לחיילים הנתונים למרותם למלא פקודות בלתי חוקיות בעליל שחורגות מסמכותם ביודעין, אך בכל זאת הם משפיעים עליהם לבצע אותן. זו מנהיגות טובה, אם כי פיקוד גרוע ביותר. צ'רצ'יל סבר כי הדם, היזע והדמעות שישפכו הבריטים יהיו טובים עבורם. וכך התממש. הוא היה מנהיג טוב.

לעומתו, היו אנשים שרצו מאד להנהיג, הגיעו להנהגה, אבל לא הצליחו ליישם דבר. ההיסטוריה תשפוט אותם כמנהיגים לא טובים. אך אין זאת אומרת, שההיסטוריה לא תשפוט אותם כמנהיגים מוצלחים. לפעמים, אי-עשייה תתברר כהצלחה. יתחוור כי דיקטטור שנאלץ לוותר על החלת חוקים דתיים, או על אכיפתם, הביא את ארצו לשגשוג רב. מה שנזכור ממנו היא לא המנהיגות הגרועה שלו – שלא היתה טובה דיה כדי שיקיימו את החוקים – אלא את ההשלכה ההיסטורית בעקבות ויתורו עליהם.

מנגד להם, למנהיג שאינו רוצה להנהיג אין שום אמביציה להיטיב עם העם לפי ראות עיניו. זה פשוט לא מעניין אותו. הוא בן מלך שירש את כיסא אביו, והוא מעדיף לצאת למסעות ציד באחוזות שלו מאשר להיות טרוד בבעיות המציקות של העם. אין פירוש הדבר שמנהיג רע כמותו לא ייחשב למנהיג מוצלח. לפעמים, הודות לחוסר המעש שלו, תתברר תקופת מנהיגותו כמוצלחת. לפעמים "היד הנעלמה" מצליחה להביא ליתר שגשוג מאשר כל החלטה מחושבת של מנהיג.

מכיוון שכושר מנהיגות תלוי ברצון, ברי כי לא נולדים עם תכונה זו. הדבר היחידי שרוצה הנולד הוא לינוק, ואילו מנהיג רוצה להיניק. מנהיגות אינה חבויה אצל האדם ומתבטאת כשיש לה הזדמנות. מנהיגות היא תכונה שמתפתחת אד-הוק בסיטואציות שמתאימות לה. בסיטואציה שבה אהוד ברק פיקד על סיירת מטכ"ל הוא היה מנהיג טוב. הלוחמים מילאו כמה מהוראותיו למרות שהוברר להם שאינן חוקיות. הם ביצעו אותן מכוח מנהיגותו ולא מסמכות פיקודו. בבואו להנהיג את מדינת ישראל, הוא נקלע לסיטואציה אשר בה לא הצליח ליישם כמעט דבר, למעט אותה הימלטות אומללה בחשכת הליל מדרום לבנון. אותה נסיגה חפוזה מרצועת הביטחון מזכירה מאד את הנסיגה החפוזה מדנקרק, אגב.

לידיעת הצנזורה הצבאית ובאי כוחו של אהוד ברק: המידע על סיירת מטכ"ל הוא מפרסומים זרים וכיו"ב, ואינני בא לטעון שהם נכונים. כל עוד לא הוכח אחרת, אהוד ברק הוא צח כשלג בעניין זה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.