הצהרת טראמפ: המעשה הכי מוצדק מאז בלפור

07/01/2018 ב- 03:56 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על הצהרת טראמפ: המעשה הכי מוצדק מאז בלפור

הרבה מילים עוד תישפכנה על הצהרת טראמפ, שהיתה כה מדהימה בסגנונה המבולבל, כאילו איש תימהוני הוזעק מן הרחוב, התחפש לנשיא ארה"ב, ותחת היפנוזה מרושלת נשא נאום בבית הלבן בשבח ישראל. ואי אפשר להחטיא לאמת ולטעון כמו הללו שאינם שבעי-רצון לעולם, כי מדובר רק בדיבורים ולא במעשים. הצהרת בלפור היתה מעשה. טראמפ עשה מעשה דומה. אם הלורד הבריטי הכיר בזכות היהודים לבית לאומי בארץ-ישראל, בא הנשיא האמריקני וקבע שהעיר ירושלים היא בירתו של הבית הזה. לא משנה מה אומרים הגויים האחרים, חשוב מה עושה מנהיג המעצמה הכי חזקה בתבל.

חשוב גם מה אומרים היהודים שחיים במולדת עמם. אך מה שהם אומרים הוא ביסודו אינו נכון. הר הבית אינו מקום מקודש, וגם הבית השני לא היה כזה. החפץ הקדוש היה לוחות הברית, ולמענם הותקן אוהל מועד והוקם בית המקדש הראשון. משאבד ארון הברית לעד, איבדו גם כותלי הבית ששיכן אותו את הקדושה שאפפה אותם. אולם, הר הבית היה ונותר האתר בעל החשיבות הדתית הרבה ביותר עבור עם ישראל. ערכו ההיסטורי חשוב מאד גם כן, אך יהודים בכל הדורות לא נשאו תפילות לזכר ההיסטוריה. הם התפללו לעבר המקום שסימל יותר מכל דבר אחר את דתם, שהיתה הווייתם היחידה במשך מאות שנים.

להבדיל מן הפנימי שנחרב, אין קדושה בכותל המערבי החיצוני, וגם אין לו חשיבות עליונה בדת היהודית. מערת המכפלה בחברון וקבר רחל אמנו בבית לחם הם שני המקומות הקדושים האחרים ביהדות. על פי המקרא, שם נקברו מייסדי האומה העברית. ואילו הכותל המערבי הוא סמל לאומי בלבד עבור מה שהיה פעם והוחרב. וכשמתפללים מולו, אין מתפללים אליו, אלא אל מה שהיה מעבר לו וכבר אינו קיים. הדתיים הלאומיים יודעים זאת, הדתיים הלאומניים לא רק יודעים אלא שואפים אף להנציח משנתם בבית השלישי, החרדים מסתפקים בכותל מפני שעליהם אסורה העלייה להר עד שינחת עליו משיח עם חמור מעופף, ואילו החילונים בטוחים לגמרי שיד אלוהים נגעה באבני הקיר. אשרי האירוניה!

על כן, אסור לישראלים להסתפק בכותל המערבי וברובע היהודי ולוותר על חזקתנו בהר הבית או בעיר העתיקה בכלל. הר הבית הוא העיקר, הכותל הוא כמעט חסר משמעות בראייה היסטורית. הוא אינו מהווה את היעד לתפילותינו. הוא גם לא נבנה לצורך זה ולשם כך. בכינו לידו, הזלנו דמעות למולו, בגלל מה שאין, ולא מפני מה שיש. והוא ישנו שם, מזכיר לכולנו מה הפסדנו כיוון שלא היינו מלוכדים דיינו, כיוון שהרשינו למשיחיים לשלוט בנו. ואם נאבד שוב את הר הבית שמצוי כיום בידינו, לא יקרה הדבר במסגרת מו"מ עם הערבים. כך יקרה רק אם ניתן למשיחיים שבינינו להטריף דעתם של מאות מיליוני מוסלמים, שיעלו עלינו וירמסו אותנו, ואז אפילו טראמפ לא יוכל או לא ירצה לסייע.

ונשאלת השאלה האם תועבר שגרירות ארה"ב מחוף ימה של תל-אביב לירושלים הבירה. כמעט כל אחד יודע כי זהו אינו רק מתקן דיפלומטי. זוהי גם תחנת ביון משוכללת שמאיישים אותה אנשי צבא ומודיעין, ואשר קולטת כל אוושה קלושה וצליל בלתי נשמע במזרחו של הים התיכון. לאמריקנים אין בינתיים חלופה אחרת באזור. אז האם יוותרו עליה? או האם ידרשו שהשטח הזה יישאר אקס-טריטוריאלי למענם? אין לדעת. מכל מקום, לא רק שיקולי אהדה לציונות מנחים אותם. הם מוכרחים להתחשב גם בצרכים אחרים שלהם. ומה נחליט אנחנו? האם נוותר על פיסת חוף מן הריבונות שלנו בת"א למען הכרה בינלאומית על בעלותנו בחלקת הר ירושלמי? זוהי דילמה שבגללה אינני מצליח להירדם בלילות. לפעמים, העיקרון הקר והמחושב הוא שמנחה אותנו ולא מאוויי הנפש הבוערים בתוכנו. אז מה עושים? ישנים בשעות היום, כמובן.

משום תכלית אסור לזנוח את הרגש הלאומי שמפעם בליבות הבריות, ואני טוען כך באופן השכלתני ביותר שניתן להעלות על הדעת. הרי זהו ההבדל בינינו לבין מכונות. זהו השוני בין אנשים במצב ערות לבין מהופנטים. האחרונים מתרגשים לפי פקודה חיצונית. אצל הראשונים פועלים רחשי אינטואיציה פנימיים. את התחושה האינטואיטיבית נוכל לכבות בעצמנו. המהופנטים יוצאים מהשפעה חיצונית רק כשהם מכלים את עצמם ומביאים כליון על זולתם. כמותם פעל שמשון הגיבור. שלא כמותו היו כמעט פסיביים היהודים הירושלמיים במלחמת העצמאות. הודות לאנושיות שלהם שהשתמרה בסיטואציות קשות, איש בציון לא יצא במחולות כאשר הכריז טראמפ על ירושלים הישראלית. בנפול אויבך אל תשמח, ככתוב בספר משלי. עלינו להביע אנושיות כלפי הפלשתינים המאוכזבים. אם לא נעשה כן, נמיט חורבן משותף עלינו ועליהם.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.