מה יעלה בגורל אדם ששאל חתול ועכברים טרפוהו?

19/12/2017 ב- 05:11 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על מה יעלה בגורל אדם ששאל חתול ועכברים טרפוהו?

מימי קדם מלווה החתול את האדם כחיה מועילה. אף על פי שמצוי בארצנו גם כחית בר, אין מוזכר החתול כלל במקורותינו המוקדמים. ידוע כי השתכן בבתי האדם בעקבות מהפכת החקלאות, כשאיכרים קדומים החלו לאגור את יבולי דגניהם, ואליהם נמשכו מזיקים הניזונים מהם כמכרסמים, אשר בתורם משכו טורפים ובהם חתולים. לא נודע בימים ההם שמכרסמים עלולים לשאת מחוללי-מחלות ועד כמה דילולם הוא הכרחי. חיוניותו של החתול לבריאות האדם הוכרה רק משום כושרו לקטול חיות ארסיות כנחשים ועקרבים.

בקרב יהודי בבל בתקופת התלמוד נהוג היה להחזיק חתולים כ"דברים שמנקים את הבית", בלשונם של הדורות ההם. רק לצורך זה התירו הרבנים את גידולם, ואז לא נחשבו לחיות מחמד כבימינו. למעשה, עקב שינוי גנטי בפרוותם שהתרחש בשלהי ימי הביניים ושנשא חן בעיני הבריות, התחילו לטפח כמה זנים של חתולים כחית נוי המקשטת את הבית.

בני אדם באותם הזמנים התקשו מאד לפענח מיהם החתולים באמת. בתלמוד בבלי, הוריות יג עא, מסופר כי תלמידיו של רבי אלעזר שאלוהו מפני מה מכיר הכלב את בעליו וחתול אינו מכיר אותו אף פעם? וענה להם: מפני שעכברים ניזונים ממאכלים שפוגמים בזיכרון, והחתולים ניזונים מעכברים שבבטנם מצוי אותו חומר שמשכיח זיכרונות. במילים בנות ימינו, רבי אלעזר מן המאה ה-2 הקדים ודיבר על הרעלה משנית (Secondary poisoning) אשר עד לעת המודרנית לא יכלו לוודא כי תופעה כזו אכן מתקיימת בטבע. לסברתו, סובל העכבר מרעלת הזיכרון ומעביר את המחלה הלאה בשרשרת המזון. הואיל ומזונם של העכברים היה גרעיני תבואה לא ברור מדוע לא שאלוהו כיצד לא נפגע גם האדם ממחלה משונה שכזו. אולי חשבו כי תהליך האפייה מונע את הסימפטום הזה.

התהיות בדבר טבעו של החתול המשיכו להעסיק את הציבור בעת העתיקה, ומלמדות הן על סקרנותו העמוקה כלפי חיה זו, שהוסיפה להשתמר ועדיין אינה מרפה מראשי הבריות גם בזמננו. לא פעם, בעיות עיוניות שמטרידות את מוחנו, מבלי שנקבל מענה אמיתי עליהן, כבר הציקו לאבותינו, והתשובות הבלתי מספקות חוזרות ונשנות מדור לדור. כך למשל, על היעדר "אנושיותם" של החתולים שעודו מתמיה אותנו למרבה ההפתעה, חרף העובדה שמעולם לא הכליאו אותם כדי ליצור גזעים ייחודיים לצורך משימות ספציפיות, כפי שנהגו בכלבים.

אולם, נרשמו גם שאלות מעשיות שכמה מהן נראות בעינינו כמוזרות ביותר. הנה לדוגמא, בתלמוד בבלי, בבא מציעא צט עב, מסופר על פלוני ששאל חתול מחברו כדי שיטרוף עכברים בביתו, והעכברים טרפו את גופתו של החתול. רב אשי, שחי בבבל בסוף המאה ה-4, עיין בסוגיה המעניינת: האם מקרה שכזה הוא מאורע של מיתה מחמת מלאכה שבו השואל פטור מפיצוי כספי למשאיל, שכן לשם אותה מלאכה שאל את החתול, או שקרתה כאן תאונה שלא נגרמה מחמת מלאכה, והשואל יהיה חייב לפצות את המשאיל.

דהיינו, אם החתול זלל יותר מדי עכברים עד שכבר לא יכול היה לזוז מרוב כבדות, ואז ניצלו העכברים את מצוקתו ובאו לנגוס בבשרו, הרי לא חייב השואל לפצות את המשאיל. אך אם חברו העכברים כדי לגבור על החתול ולהורגו מתוך מזימה שזממו יחדיו, הרי שהשואל חייב לפצות את המשאיל.

איך יכלו לברר זאת? נטלו את פגר החתול לבדיקת זקני הכפר ואם נראה שמן מדי בעיניהם אזי שטרף עכברים לרוב, ואם נראה צנום ברי כי מדובר בקנוניה עכברית. אולי נהגו לאכול מזונות שהרסו את זיכרונם, אבל אלה לא פגעו אפילו במקצת ביכולת הארגון שלהם להקים צבא של עכברים ולצאת להתקפה.

יש המון חן בתלמוד. ימי חיבורו היו תקופה קסומה, אחרי ככלות הכול. ואנשים יכלו לדמיין, בלי ספקות, מצור שמטילים עכברים על מאורת חתולים, שהרי כתוב בתלמוד בבלי, בבא בתרא י ב: "עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה". בעולם כזה יש ארנבות אימתניות הרודפות אחרי הצייד, חיות סקרניות הנועצות מבטים בבני אדם הכלואים בכלוב, דג גדול היושב על בליטת סלע ומעלה בחכתו אדם שוחה בים, ואיכרים רתומים למחרשה ונהוגים בידי שור.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.