אם אי אפשר לקנח בפת לחם, נאכל עוגות?

30/04/2016 ב- 09:38 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על אם אי אפשר לקנח בפת לחם, נאכל עוגות?

'הווידויים' של הסופר והפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו אינם מספקים רק הצצה מעמיקה אל חיים שהתנהלו בתקופת מרגשת בהיסטוריה, אלא גם מאירים בזיו נצחי את עלומיה של אחת הדמויות המרתקות שהתבלטו באותם ימים זכורים כל כך. מה שמעניינת אצלו היא ההפרדה הברורה שעשה בין סיפור חייו המושך לבין הגותו המרשימה. קטונתי מלהשוות עצמי לאחד מענקי הדור ההוא, אך למשל, בכתיבתי החציצה הזו אינה מתקיימת, מפני שמה שאני רושם משקף את אשר קורה איתי ומתחולל אצלי. באופן סינכרוני אני חושב ועושה, עושה וחושב. כמו כולם, בעצם. אולי בגלל הלקות הזו איש אינו טורח יותר בזמננו לקרוא בכתביו של אחד המחברים הפופולריים ביותר בתולדות צרפת.

נזכרתי בהרפתקאותיו של רוסו כאשר המתערטלת בלילות דיווחה אמש כי התיישבה במסעדה יקרה להחריד שההתקמצנות של מנהליה מעוררת פלצות עוד יותר. היא נראתה מזועזעת באמת. התחוור לה כי המשקה המובטח לרענן את גרונה כלל 330 סמ"ק בלבד שנארזו בקופסת מתכת. ועל מנת שלא ירוויחו עוד אגורה אחת מכיסה, החליטה בצעד יוצא דופן להסתפק במה שיש ולא להזמין משקה נוסף. לשם כך, לא שתתה בכלל בזמן הארוחה אלא רק בתומה. אז הרוותה עצמה בכל טיפה שמצאה בפחית השתייה.

עשית מעשה אמיץ, אמרתי בניסיון נואש לעודד את רוחה. כמוני, היא אינה משתייכת לטיפוס המיוחד של בני אדם שאינו שותה מאומה תהא סעודתו ממושכת שתהא. היא אוהבת ללגום לפרקים בכל נענוע של מזלג, בכל חתך של סכין. ועדיין נשבעה לנקום. הבטיחה שתזהיר את חברותיה לא להתקרב לשם. לפיכך, נאלצתי להשתמש בנשק יום הדין: אם לא גמעת מן הסודה מדוע לא הוספת עוד רוטב לצלחת, שהרי אף הוא נוזל, ואפילו יש לו צבע.

אני ממיס קפה מגורען במים רתוחים שלוש פעמים השכם בבוקר ופעם אחת לפנות ערב. אחרי כן, אני מוסיף עליהם מעט חלב. מכל שאר מוצריו אני נמנע. גם כדורי שוקולד מעדיף אני שלא יכילו אותו בכלל. מספרים כי מן הטעם הזה נדבקים פירוריהם לחכי ואני נחנק. על מנת שאמשיך לחיות ולדווח על וידויי אני זולל מהם רק בשעת הקפה. היא טורפת אותם בלוויית כוס גדושה בחלב שניגר על גופה. אז מה אני עושה? שופך את יתר החלב בכיור מבלי שתדע, וכך מצויים לרשותי הכדורים האחרונים. אם אין חלב, אני מציע לה, אכלי פרי, ובינתיים מחסל בהנאה את תכולת האריזה.

רוסו מספר בווידויו על הרגלי השתייה שלו. באמצעי שכנוע מפתים הצליח להשיג לעצמו אספקה של יין לבן, אך במה יקנח את יינו, הוא תוהה. בבית שהוקצה לו חדר לגור בו, אין למצוא כיכר לחם מחוץ לזמני הסעודות. האם ישחד איזו משרתת תמימה שתביא לו בהסתר פת לחם? הוא מחליט שמעשה כזה לא לכבודו. ואז נזכר בדברי נסיכה אחת שאמרה: יאכלו אפוא עוגות, כשנודע לה כי לחם אין לאיכרים לאכול. זהו רעיון מבריק, חושב לעצמו רוסו. אך ישנה בעיה חריפה לא פחות. הוא בוש ונכלם להציב כף רגלו באיזו קונדיטוריה. מה יגידו מוקיריו, שכפשוטי העם נגרר עד למקומות כאלה? בזוי היה הדבר בעיניהם. מאין אשיג לי עוגה, המשיך רוסו להטריד עצמו כל הלילה. הוגיע ויגע ולא מצא תשובה.

מארי אנטואנט מלכת צרפת זכורה בעיקר בגין האמרה המיוחסת לה: "אם אין לחם, אכלו עוגות", אותה פלטה לכאורה כתגובה על קובלנות האביונים כי אין להם לחם לאכול. מאז ועד היום מייצג הביטוי את ניתוקו של שליט נהנתן מן העם. אלא שאין שום הוכחה שהשתמשה במילים הללו אי-פעם. המשפט מופיע בכתובים לראשונה בפרק השישי של 'הווידויים' שחובר בשנת 1767, שלוש שנים לפני שנישאה ללואי ה-16 והיתה למלכה. כאמור, רוסו כתב על נסיכה שכך הגיבה כשנודע לה סבלם של עניי עמה. האם קישרו אחרי כן אותה נסיכה למלכה המושחתת מן ההווה ושמו מילים אלה בפיה? אין שום תיעוד כזה, ואולי פשוט בלבלוה עם מריה תרזה שנישאה ללואי ה-14 בשנת 1660. על פי זיכרונותיו של לואי ה-18 שהתפרסמו בשנת 1791 כך אכן דיברה. אלא שמארי אנטואנט לא מסוגלת היתה לקוראם. ראשה נערף תחת הגיליוטינה שנתיים קודם לכן. ההסבר הטוב ביותר שעולה על הדעת, שהאמרה הזו היתה נפוצה בעבר, שרבים הכירוה, והדביקו אותה לכל נהנתנית מבית המלכות. איתרע מזלה של מארי אנטואנט שהאמרה נחקקה בזיכרון הדורות ככזו שיצאה מפיה.

תעלומה אחרת היא מדוע נדרש רוסו לקנח יינו בפת לחם. זה לא היה יין מעולה. הוא מספר שהיה צריך להשביחו. האם טעמו היה גרוע עד שנזקק לפיסת מאפה כדי לנקות את בלוטות הטעם שלו? או שמא היה ההרגל באותם זמנים: לא לוגמים מן היין בלי לאכול דבר-מה, כמו השימוש בתרופה בת ימינו. בשל דעה קדומה או בגלל שאכן הרגישו בשיפור, לא השאירו את הבטן ריקה כאשר רוקנו לתוכה את היין.

לבסוף, מצא רוסו קונדיטוריה ריקה מקונים ורק אז העז לדרוך בה. מן העוגה היה נוגס בשעת קריאה, התוודה. בלע נתח ממנה ודף מן הספר, באופן סינכרוני.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.