אילו למנדרינה היתה קליפה

22/03/2016 ב- 07:35 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על אילו למנדרינה היתה קליפה

לפעמים תמונה אינה שווה אלף מילים בלבד אלא מגלמת הרבה סיפורים שמלבנים בבת אחת מציאות שמרוב שהיא לוטה באפלה אין מצליח כוח הקשבתנו לחדור לתוכה ולהגיע אליהם. הסחות הדעת היומיומיות מפריעות לריכוזנו ואנו בוהים ברצף החיים החולפים על פנינו מבלי שהסתכלותנו תתמקד בהם באמת. מכאן נובעת השפעת התצלום הדומם (סטילס), ועל כך כבר נאמר כי טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. נטלי גורדון נתקלה במראה שחורה שכזו שמשקפת את הווייתנו בזמנים הללו ושחררה את האצבע הכלואה שבסכר בלחיצה אחת על מצלמתה.

Mandarin_Orange_and_the_Nature

אם רק הטבע היה מוצא דרך לכסות את הפירות הללו לא היינו צריכים להשחית כה הרבה פלסטיק עליהם, צייצה בעוקצנות בטוויטר (Nathalie Gordon).

הסיפור הראשון הוא על הגבולות הפרוצים של העצלנות. ידועים מוצרים שנמכרים קלופים כמו גרעיני חמניות מפני שקיימת דרישה אמיתית מן הצרכן לקמץ במלאכת פיצוח קליפתם שהיא מרעישה בחברת הזולת וגם את הסביבה מלכלכת – אין עסקינן ביחידה גדולה אחת אלא בהמון יחידות קטנות. בברזיל נמכר בשווקים פרי טרופי מסוים שהוסרה קליפתו כדי שניווכח באיכותו הואיל ולא ניתן לדעת עליה דבר ללא קילופו. זהו אפוא הכרח. גם ירקות חתוכים נמכרים לנוחותנו אך משמשים צורך אמיתי הנובע מקיצוץ הזמן הפנוי. קונים אותם באריזה כתחליף לארוחה, ועל כן, אין שוני בין הזמנת סלט ירק במסעדה או בין קנייתו בסופרמרקט. ברם, המנדרינה מצטיינת בקליפה שכה קל לקלפה ואף בזריזות יתרה. אין מדובר בטרחה המייגעת של הכנת סלט למעננו.

הסיפור השני הוא על טמטומן של הבריות שנעתרות לרכוש מוצר שאין להן צורך אמיתי בו. זוהי תופעת לוואי שמאפיינת עשירים כעניים ונובעת מן היצר לחוות התנסויות חדשות כדי למלא את סך הריגושים שאין להם סוף. בין כל החידושים יש הרבה שהינם מיותרים בהחלט עבור הפרט או הכלל, אך עצם החידוש מטמטם את חושיה של הבריה, נוצר אצלה עמעום בין צרכים אמיתיים לבין צרכים מדומים, והחומה המסוככת עליה מפני תוקפנות מתפוגגת כאשר מדובר בתוקפנות שיווקית של מוצר חדש. בהשפעת כל אלה היא מוצאת עצמה משלמת עבור דבר-מה שאינה זקוקה לו באמת.

הסיפור השלישי הוא על בזבוז משאבים לשווא. במקום למכור מנדרינות באריזתן הטבעית, מייצרים קופסאות פלסטיק למענן, משנעים אותן אל המפעל שבו ידי אדם מקלפות פרי אחר פרי, ועל כל קופסה מדביקים תווית שיוצרה לשם כך במיוחד. אחרי השימוש יש לאסוף את הררי הפלסטיק כדי למחזר אותו בתהליך ממושך ועתיר עבודה.

הסיפור הרביעי הוא על חוסר האחריות הסביבתית של היצרן ושל הצרכן. כאשר בוחרים להאכיל מזבלות במקום להאכיל אנשים גורמים לזיהום סביבתי מיותר, שמתווסף לכל ערימות הפסולת שדוחפים לפיה של אמא אדמה כתוצאה מאי-התחשבות בטבע. אפילו אם הפסולת האנאורגאנית היא בלתי נמנעת, יש לצמצם אותה ככל האפשר.

הסיפור החמישי הוא על החמדנות של בני האדם. מכירת מנדרינות מקולפות באריזות פלסטיק, שאין בהן שום תועלת בהשוואה למנדרינות בקליפתן הטבעית, משמשת כדי לגזול את העוברים ושבים החולפים לידן ומתפתים להעביר כסף מכיסיהם המידלדלים לכיסיו התופחים של המוכר, שהרי מדובר בתרמית חוקית אך בלתי מוסרית בסופו של דבר.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.