האם באמת רוצים המתנחלים לחיות חייהם כבימי המקרא?

21/03/2016 בשעה 09:14 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, ענייני דיומא | סגור לתגובות על האם באמת רוצים המתנחלים לחיות חייהם כבימי המקרא?

גל הטרור הפלשתיני ששופך דמם של יהודים בשטחים המוחזקים משיב את הסכסוך הישראלי-ערבי הפנימי לראש סדר היום בארץ היגעה הזו, כאשר היחס לקרבות התקופתיים כנגד עזה כבר נתפש כסכסוך חיצוני בעיני הישראלים. אומנם התבצעה במלואה הנסיגה מן הרצועה, אולם עסקינן בבעיה אחת, או בשתי בעיות ולהן פיתרון אחד. ברם, ההסתכלות הישראלית דחקה הצידה את הבעיה העזתית בניסיון לפתור בלבד את הבעיה שקיימת בגדה המערבית. וזוהי מטא-בעיה לכשעצמה שתעיב על השגת הפיתרון המיוחל.

הפתרונות המוצעים דרך קבע לבעיה הגדתית הם: הגליית האוכלוסייה הפלשתינית מחוץ לשטחים שבהם היא יושבת; מתן אזרחות לאוכלוסיה הפלשתינית (מדינה דו-לאומית בלי אפליית מעמדות); מתן תושבות לאוכלוסיה הפלשתינית (מדינה דו-לאומית עם אפליית מעמדות); נסיגה משטחים שבהם יושבת האוכלוסייה הפלשתינית – זהו הפיתרון שמצוי בקונסנזוס של החברה הישראלית ואותו לוחצת הקהילייה האירופית ליישם. לכאורה, מן ההיבט המוסרי יכלו האירופים להסכים גם לפיתרון של מתן אזרחות ישראלית לפלשתינים. בגלל שדחוהו רואים חוזי קונספירציות בלחץ האירופי ליישום הפיתרון האחר כניסיון לגמד את שטחה הכולל של ישראל עד שלא תוכל להגן על עצמה מתוך גבולותיה הריבוניים וכך תאבד. ואולי כוונת האירופים היא הפוכה לחלוטין, ומוכרחים הם לתמוך במדינה בעלת רוב יהודי מפני חששם שמדינה דו-לאומית עלולה לגרום למנוסת מרבית היהודים בחזרה לאירופה, ואת זאת מבקשים בני היבשת למנוע בכל מחיר. במציאות דומה חוזים עינינו כיום כשסוריה מתפרקת לגורמים והאירופים מסתגרים מפני הפליטים הצובאים על שעריהם.

מתוך עצימת עיניים מכוונת מתעלמים שוחרי כמה פתרונות לעיל מן הדרך שבה נוסדה הבעיה והתגבשה עד ימינו, אף כי כל פיתרון אפשרי מחויב למנוע שתתהווה היא מחדש אחרי תקופת-מה. הבעיה עצמה התפתחה דרך הכיבוש, כמובן. המוסלמים כבשו את ארץ-ישראל בסערה ויצרו נסיבות שבגללן גלו יהודים ממנה. כעבור 1200 שנה התממש הצדק ההיסטורי כאשר פתחו ערביי ארץ-ישראל במלחמה נגד היישוב העברי בסיוע מדינות ערב, ועד שנוצחו בה הסתלקו במהלכה רבים מהם משטחי המדינה המוכרזת. חלקם ברחו לעזה שבשליטת מצרים ולגדה המערבית שבשליטת ירדן ואחרים התפזרו לכל עבר. ח"י שנים אחרי כן פרצה מלחמה נוספת והצבא הישראלי תפס את רצועת עזה והגדה המערבית על יושביהם הערבים, ביניהם אלה שנמלטו מפניו במלחמה הראשונה. ימי הלחימה היו מעטים ביותר, וזו אחת הסיבות שבגללה לא הספיקה האוכלוסייה הערבית לנוס בזמן. מאידך, צה"ל לא גירש אותה משם בכוחות עצמו מתוך סברה שלא יתכן כי כעבור כמעט יובל עדיין יצטרך לשלוט עליה. וכבר ידוע הכלל העתיק שבגללו אבדו עשרת השבטים, והוא נכון גם בגרסתו החדישה: אם זרים כובשים כברת ארץ צריכים הם לסלק ממנה את האוכלוסייה המקומית שיושבת בה, אחרת הכיבוש ישחית את נפשו של הכובש. משלא גירשו את הערבים חייבים הישראלים למען נפשם לסיים את השליטה על עם זר שאינו רוצה בה ומתנגד לה.

שלוש סיבות גרמו להתקוממות הפלשתינית בת ימינו: א. המתרחש בארצות ערב סביבנו – מן הרצון לסלק עריצים משלטונם ועד ההשתוקקות להילחם בכופרי האסלאם. ב. קם דור חדש של צעירים שלא ידע את מוראות האינתיפאדה השנייה וסבלותיה. ג. מאבק בין-דתי במשיחיותם של יהודים שיזמוהו בעצמם באמצעות רצח ערבים חפים מפשע, מתוך כוונה שתתחולל מלחמת גוג ומגוג, ולאחריה ייבנה מחדש בית המקדש על חורבות המסגדים בהר המוריה.

על מלחמת גוג ומגוג התנבא יחזקאל, שדיבר הרבה על דברים אחרים שמהם בוחרים יהודים שהתנחלו ביהודה ושומרון להתעלם. למשל, על סדום המושמדת סיפר הנביא יחזקאל כי חטאה היה שהזניחו בה את המוחלשים ולא נתנו תרומה לאביונים. בנוסח מילולי בן ימינו, נהגו תושביה כקפיטליסטים חזיריים. מתוך בחירה מודעת גם המתנחלים מצהירים על היותם קפיטליסטים. הם בוררים מה מדברי הנביאים לממש על פי ראות עיניהם, ומה לא לממש – לעיתים בניגוד חריף לחזונות המקראיים. את האידיאה של מלחמת השמד בגוג ומגוג הם מאמצים, אך את הצדק הסוציאליסטי שמטיף לו יחזקאל הם דוחים. מדוע בחרו המתנחלים בקפיטליזם? לא בגלל עושרם היחסי, כמובן, אלא מפני שהתפישה הקפיטליסטית מקדשת את אי-השוויון בין המעמדות. הרי הם בני העם הנבחר והפלשתינים הם מעוטי הזכויות. מי שיקרא בתנ"ך ייווכח כי עם ישראל קיים חיים סוציאליסטיים ארכאיים. לא היתה זו חברה שוויונית אך התקיים בה צדק חלוקתי הוגן, והאומללים ופשוטי העם שחיו בתוכה לא קופחו בעליל. כל אדם באשר הוא זכאי היה לביגוד, לאוכל, למנוחה ולהגנה במאבקים משפטיים או כלכליים. עבדים היו משוחררים, חובות אינסופיים היו נשמטים, בנות היו מורשות לרשת את חלקת אביהן. בעלי השדות הותירו לקט, פאה ושכחה משום שזה היה החוק ולא מפני שהיו נדבנים. בדין היו העניים בשדות מלקטים ולא בחסד. הם היו זכאים לצדק לא לצדקה.

הבחירה בקפיטליזם כדי להצדיק את השליטה הממושכת על עם זר היא רק אחת משורה של בחירות שהחליטו המתנחלים הדתיים. הם גם מחזיקים במכוון בתפישת עולם פרימיטיבית. אכן, לפני אלפי שנים היה עם ישראל שרוי בדרגת התפתחות ירודה ביחס לזמננו אך מכורח המציאות ששררה אז, ולא בגלל רצון עז לשמר נחשלות זו. אדרבא, בימים ההם כשאבות הגרמנים עוד ריסקו גולגולות ביערות-עד, העברים כבר היו קוראים וכותבים. רוח המקרא היא רוח של קדמה. עצם הנבואות, מן המרכיבים החשובים ברוחה של האומה דאז, היא להסתכל אל העתיד ולא להתבוסס בעבר. ברם, ערכי התרבות המודרנית והרצון להמשיך ולשלוט בעם זר אינם עולים בקנה אחד, אז יש הכרח לדחות אחד מהם. לפיכך, הכובש היהודי מחליט במודע לדבוק בפיגור ולהשתרך מאחור כשהאנושות אצה קדימה, הואיל ורק דרך ערכים שעבר זמנם הוא מסוגל לקיים את מעשיו החשוכים שנוגדים לחלוטין ערכים מודרניים.

נפש האדם נהרסת כשנותנים לו כוח רב מדי ביחס לאחר. יוצא אפוא כי כדי שלא תישחת נפשם של המתנחלים הדתיים שמצויים במגע יומיומי עם אוכלוסיה פלשתינית המצויה תחת כיבוש, הם בוחרים באורח חיים קפיטליסטי ופרימיטיבי, שמנוגד לרוח המקרא. אומנם אלה מספרים לנו כי רוצים הם לחיות חייהם כבימי המקרא, אך מנגד הם מתנהלים באורח הפוך לגמרי. הבדל המעמדות בעטיו של הקפיטליזם מכביד עוד יותר על הפלשתינים, שגם כך מופלים לרעה בהיותם תחת כיבוש. ואילו הפרימיטיביות מוסיפה עוד שמן ללהבות המשיחיות שאוחזות בלב המתנחלים ואחר כך מציתות בתי ערבים. אם כך, אפילו אם תיעלמנה שתיים מן הסיבות להתקוממות העכשווית של הפלשתינים, עדיין תימצא להם עילה אחת להמשיך במרי לסירוגין: לא רק ששולטים עליהם בני מעמד גבוה יותר מהם, אלא יוצאים הללו גם נגד קודשיהם.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.