הזילות הבלתי נסבלת של 'הטרדה מינית'

20/03/2016 ב- 05:34 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על הזילות הבלתי נסבלת של 'הטרדה מינית'

הפרשה קרתה מזמן. נזכרתי בה לא מכבר מפני שחלמתי חלום. סרתי לסניף דואר, ולפקידה אליה ניגשתי היה מחשוף ענק לחזה ענק. אני עומד ועיניי מופנות אליה. היא יושבת ועיניה מופנות אל המסך שמולה. ואז הרימה את עיניה, ומבטה אליי הפך חמור סבר. מיד סידרה את חולצתה, כפתרה כפתור, ודיברה בנימה קשוחה: חתום פה ופה! פרצתי בצחוק לנגד עיניה.

אני הוא האחרון שיחשדו בו בנעיצת מבטים שכאלה. ראשית, אינני מרבה בכלל לנעוץ מבטים בנשים זרות לי. ואם כך יקרה והן תבטנה בי – מיד אשפיל עיניי. וכשאינני עומד בפני יופיין ולא חפץ לסור מקרבתן אבחר לפלרטט עימן במקום להביך עצמי במבט שיצא משליטתי. שנית, אחת מאהובותיי הארעיות החליטה לנטוש אותי מפני שהייתי אדיש גמור לחזה שלה. שכנעתי אותה כי אנהג אחרת. הבטחתי שלא אתעלם ממנו. בלילה למחרת, אחרי שנמאס לה, קמה ממיטתי, התלבשה והסתלקה לה. שלישית, במקרה דנן נעצתי בה בהחלט את מבטי. היא אותה אחת שנמאס לה ממני. אחרי ששמעה את קול צחוקי זיהתה אותי. עדיין כעסה; בגלל מה שקרה בעבר, מפני מה שאירע באותו הרגע: היית צריך להטריד אותי מינית אז. לא עכשיו. אני כבר נשואה!

חלמתי אודותיה. ובחלום הייתי מילואימניק והיא עצרה לי טרמפ, וכשסיפרתי לה שאני מכיר אותה היא לא זכרה אותי. בחלום לא היה בינינו רקע של אהבים לפני כן, אלא היכרות קצרה כשהיתה סטודנטית ומישהו ניגן בפסנתר ושנינו רקדנו לצליליו, אך היא לא זכרה מאורע כזה ואני ויתרתי על מאבק בשכחה שלה ולא המשכתי לדבר על כך עד שירדתי ממכוניתה. היא חייכה אליי ואמרה שמצטערת שאינה זוכרת דבר, ואז התעוררתי.

אני בכלל לא זוכר מחוץ לחלום שהיא ואני רקדנו לצלילי פסנתר. גם סטודנטית לא היתה. אני סבור כי חלמתי עליה שהיא אינה זוכרת אותי מפני שאני משליך עליה את מה שעובר עליי. הזיכרונות הוותיקים ממנה נעלמים לי. מאידך, צצים מחדש זיכרונות אודותיה שאני משוכנע לחלוטין כי אינם כוזבים. אחד מהם היה כשהזעיקה ערב אחד דוקטור ממרפאת חירום בשל כאב פתאומי בגבה שמנע ממנה לזוז. הוא היה ערבי ואחת מאבחנותיו היתה שאין לה "בריחת שתן" (מושג נפוץ בתסמינים רפואיים), אך רשם במקום זאת "פריחת שתן", והיא לא הבינה במה מדובר, טענה בפניי שאינה סובלת משום פריחה, עד שהבהרתי לה מה התכוון וכי שגה בכתיבתו. המאורע הזה פרח-ברח מזיכרוני כליל, ומזה שנים לא נתתי דעתי מדוע מכנה אני זיכרונות שנעלמים מראשי בשם "בריחת זיכרון", וזיכרונות שמלבלבים מחדש בשם "פריחת זיכרון". עתה אני יודע מחדש. בגלל הערב ההוא. ונהדרת בעיניי המשמעות המשותפת של הסתלקות לפריחה ובריחה, אם כי אני משתמש בשתי המילים לאורחות הזיכרון במשמעויות מנוגדות.

כיצד הכרתיה? כלבתו של חברי המליטה ערב יציאתי לשירות מילואים, ובבסיס הצבאי ביקשתי לעניין חיילים באימוץ הגורים שלה. לוחם בשירות סדיר רצה לגדל אחד מהם. חברי ואני נסענו אליו הביתה ומסרנו לו גור. שם הופיעה אחותו כשהיא נוסעת על נעלי גלגיליות. נוצר קליק מיידי בינה לבין חבר שלי, אך אחרי שיצאו לבלות יחדיו כמה פעמים התברר לשניהם שאינם מסתדרים והיא הביעה בי התעניינות כחלופה לו. אחרי שנפרדה ממנו דחיתי אותה שוב ושוב כיוון שנראתה בעיניי תאוותנית מדי, עד שנכנעתי לתאוותה. כאמור, גם אותי השליכה לפח ההיסטוריה שלה בחלוף תקופה קצרה.

מדוע חלמתי עליה? אולי מפני שהאשימה אותי ספק בצחוק ספק ברצינות בהטרדה מינית, ולמרות שהתנהגות זו זרה לי הריהי מדווחת בחדשות היום ללא הרף בשבועות האחרונים. וכיצד צף מחדש הזיכרון על בריחת השתן? אולי מפני שח"כית מן הליכוד יצרה שערוריה כשהזכירה לאחרונה כי הערבים נוהגים לבטא בדיבורם פ' דגושה כ-ב' דגושה. במקרה שתיארתיו דווקא התרחש היפוך אותיות בכתיבה. עם איזו סטודנטית רקדתי לצלילי פסנתר? אינני יודע. אולי אף אחת, אולי כמה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.