אחרי 'האביב הערבי': "השאלה המזרחית" מכה שנית!

14/03/2016 ב- 07:40 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, מאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על אחרי 'האביב הערבי': "השאלה המזרחית" מכה שנית!

אחת מידידותיי הקרובות בעבר, ק' שכיניתיה שלדגית, תמיד תהתה לאן נעלם אני במשך שבועות, מבלי שאף אחד מקרוביי ידע היכן, ואז מופיע פתאום ומבקר אצלה מבוקר עד ליל, כמעט יום אחר יום, במשך חודש-חודשיים, ושוב איש לא היה מסוגל לדעת היכן הנני נמצא. כמובן, כל שאלותיה החקרניות נחבטו אל מול חומת שתיקה. ערב קיצי אחד נמאס לה וסירבה לחסות אותי בין זרועותיה עד שאשתף עימה פעולה.

אתה אדם חשאי, אמרה. ושאלה: הנך סוכן חשאי? אדם חשאי, כמוני למשל, עניתי לה, אינו יכול להיות סוכן חשאי כי אז הארגון שבו הוא מועסק ירצה לדעת עליו הכול. היא צחקה ושאלה מחדש: היית לבד. אתה אדם חברותי, אבל לא חברתי. מין דואליות שמאפיינת אותך. אתה יכול להיות לבד. אז הלכת להתבודד במדבר והגית דת חדשה? סיפרתי לה כי ישנתי במערה ומצאתי פתרון לדואליות חלקיק-גל של האור, ויותר מרבע שעה אחרי כן, כזכור לי, עוד המשכתי לתאר בפניה הברקה שצצה במוחי ופיתחתי ממנה תיאוריה אד הוק באותם הרגעים. תקבל על כך פרס נובל? תהתה. אולי אינני ראוי לפרס, השבתי. מי שיבין את התגלית שבפי, אותו הגאון, ראוי לו יותר ממני. חזרת בזמן? צהלה באושר. לא מצאתי מענה מיידי לשאלתה השלישית. לפניה היה ספר פתוח, מלימודיה בהיסטוריה. עיניי התרוצצו על פני הדף. כעבור רגע פלטתי: הייתי בעתיד! ודיווחתי לה כל מה שזכרתי מרגע של קריאה. היא עטפה אותי בכנפיה, אבל אני מצאתי לי מפלט מהן, והלכתי ממנה בעודה המומה. כל הלילה ההוא, בנלהבות עצמית בלתי מבוטלת, ישבתי במיטתי ומילאתי רשימה תחת הכותרת: מתי ההיסטוריה חזרה על עצמה?

האימפריה העות'מנית שהיתה בשיא כוחה במאה ה-16, בימי הסולטאן סולימאן המפואר, הגיעה למעמדה בזכות כמה וכמה גורמים. אחדים מהם היו גורמים חיצוניים שלא היו תלויים בה עצמה, כגון חולשתן של שכנותיה ויריבותיה, הפירוד ששרר בשורותיהן, והעובדה שאירופה עסקה אז בעניינים אחרים. אחרים היו גורמים פנימיים כגון חוסנם ויעילותם של מוסדותיה שמהם נבעה התעצמותה לא במעט.

משנת 1699 ועד שנת 1802 – בזמנים שבאירופה עברו המדינות השונות למשטר ריכוזי, ותהליכים כלכליים וטכנולוגיים שתורכיה לא נטלה חלק בהם יצרו את עליונותו של המערב בתחומים שונים – היתה נתונה האימפריה העות'מנית בתהליך ממושך של ניוון ושקיעה, ובתחילת המאה ה-19, אחרי נסיגה מתמשכת, החלה להתעמם תפארתה של האימפריה שבעבר הטילה מוראה על אירופה. התפוררות שלטונה היא שיצרה במאה ה-19 את "השאלה המזרחית": האם תמשיך האימפריה להתקיים ומה יעלה בגורלה? השאלה הזו הפכה אז לבעייתה של אירופה כולה, הן מפני שהאינטרסים הכלכליים של מדינות אירופה התרחבו, והן משום ההשלכות שהיו לגורל האימפריה על מאזן הכוחות ביבשת.

המדינות השכנות, כמו גם שאר מעצמות אירופה, ביקשו להשיג דריסת רגל בטריטוריה עות'מנית באירופה, ואף באסיה ובאפריקה. חדירתן לתחומי האימפריה העות'מנית של המדינות האירופיות לא באה לידי ביטוי רק בכך שהן נגסו בשטחיה, כי אם גם בכך שרכשו השפעה מדינית, נתנו סיוע כספי, צבאי וטכני, הרחיבו את המסחר, קיבלו זיכיונות להקים מפעלים ושירותים ולכרות מחצבים, הקימו מוסדות תרבות ומוסדות פילנתרופיים ולעיתים אף הקימו מפעלי התיישבות. אלה היו על פי רוב יוזמות של אזרחים פרטיים או של חברות פרטיות, אולם ממשלות אירופה ניצלו את השפעתן בחצר הסולטאן, עודדו את נתיניהן ותמכו בהם. מדינות אירופה ראו בפעילות זו לא רק ברכה כשהיא לעצמה, כי אם גם אמצעי שבעזרתו תוכלנה להרחיב את השפעתן ברחבי האימפריה וליצור בסיס מוצק לתביעות טריטוריאליות אם תתפרק האימפריה פירוק סופי.

התנועות הבדלניות והלאומיות שהחלו להתפשט במאה ה-19 בקרב הנוצרים, ואחר כך גם בקרב חלק מהמוסלמים שבאימפריה העות'מנית, סייעו גם כן לחדירת המעצמות. מרידות העצמאות והתנועות לשחרור לאומי איימו אז על שלמותה הטריטוריאלית של האימפריה מבפנים, אך מאחר שלא פעם תמכו בתנועות אלה מעצמות זרות, היה בכך כדי לסבך את האימפריה גם במלחמות חיצוניות נוספות. סולידריות נוצרית או הלכי רוח ליברליים ששררו במיוחד בקרב מעצמות המערב הם שהניעו לא פעם אותן לתמוך במרידות לאומיות. התקווה היתה כי המדינות החדשות שתקומנה על חורבות האימפריה תקלנה על שמירת האינטרסים של מעצמות אירופה. עדות מקומיות זכו אף הן בהגנתן ובחסותן, מאחר שבאמצעותן יכלו המעצמות לרכוש אהדה בקרב חלק ניכר מהאוכלוסייה המקומית ולהתערב בענייני השלטונות.

לא פעם נראתה האימפריה כאילו היא עומדת לפני התמוטטות מוחלטת, והמעצמות שאפו להשיג את חלקן בשלל מהר ככל האפשר. תחרותן על שטחיה ועל נכסים אחרים שלה העניקה לעות'מנים יתרון מסוים. כל אחת מהמעצמות חששה שהאימפריה כולה, או חלקים ממנה, ייפלו בידי האחרות, והעות'מנים מצידם השכילו לתמרן בין האינטרסים הסותרים שלהן כדי להחזיק עוד מעמד. המעצמות גם חששו מפני מלחמה כוללת שעלולה לפרוץ באירופה על רקע נפילת האימפריה. שיקול זה הכריע לא פעם את הכף לזכות שמירת קיומה של האימפריה החולה, מפני שהמעצמות ראו בה את הרע במיעוטו, ולעיתים הן אף מיתנו את תמיכתן בשאיפותיהם הלאומיות של העמים המתמרדים.

הדברים לעיל תמציתם מתוך 'ההיסטוריה של ארץ-ישראל', ואי אפשר שלא לתהות כיצד שבים על עצמם אירועים דומים במקרה של התפוררות השלטון בסוריה בשנים אלה, והשלכותיה בתוכה ומחוצה לה – על שכנותיה ועל המאבק הבלתי פוסק בין המעצמות.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.