מה חושב הציבור על מעשי האונס המיוחסים לבוכריס?

09/03/2016 ב- 15:40 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מה חושב הציבור על מעשי האונס המיוחסים לבוכריס?
תגים: ,

מעט מאד אירועים בחיינו מסוגלים לשקף נכונה את השסעים בחברה הישראלית והרבגוניות השוררת בעיקר בשוליה כמו תלונתה של חיילת לשעבר כי מח"ט גולני בזמן שירותה אנס אותה. כמי שחוקר בעין בלתי מקצועית השפעת מאורעות חדשותיים רחבי-היקף על הישראלים, ביקשתי ללקט ולמיין תגובות בעדו של אנשים המזוהים בשמם ובתמונתם מתוך דפים אישיים ודפי תמיכה ציבוריים בפייסבוק שכולם פומביים, אליהם הגעתי דרך טוקבקים של הרשת החברתית שמתפרסמים באתרי חדשות כלליים וייעודיים. ניתחתי תגובותיהם של 204 איש מעל גיל 18. חלקם הגיבו על הפרשה יותר מפעם אחת. חלקם הביעו יותר מסוג אחד של הרהור או דעה אודותיה, כך שאין לתהות מדוע מצויה חריגה למעלה מ-100 אחוזים בסך הכללי.

פחות מ-1 אחוזים בטוחים כי אופק בוכריס הוא איוב בן ימינו ואלוהים מבקש לנסותו כדי לבדוק עד כמה דבק האיש באמונתו. לדבריהם, אסור לכעוס על המתלוננת נגדו, ולא לכעוס על הרשויות החוקרות ולא על הסיקור התקשורתי, מפני שהכול בא מידי שמיים.

כ-1 אחוזים הם אזרחים מודאגים ביחס לבעיות הנפשיות של המתלוננת. היא מצויה בטיפול פסיכולוגי ולדבריה נזקקת לו בעקבות מעשיו של בוכריס בה. רבים המסתובבים בינינו עודם אנשים חשוכים כבימי הביניים הסבורים כי רוח רעה מסוגלת להשתלט על אדם ולדבר מפיו. הם מתייגים אותה כלא אחראית למעשיה כמי שמעורערת בנפשה. על כן, יש להישמר ממנה ולהתייחס בספקנות גדולה לעדותה. אחרים טוענים שהפסיכולוגים השתילו במוחה את זרעי הרעיון שבוכריס קיים איתה יחסי מין בניגוד לרצונה. שלמעשה, היא מדברת מקולם.

כ-3 אחוזים הביעו דעתם על בדיקת הפוליגרף הפרטית שעשה אופק בוכריס, שבה נמצא דובר אמת באשר להכחשותיו. רובם המכריע התייחס אליה כמהימנה. המיעוט סבר שלא כך הוא הדבר, והוא הצודק. אחרי שנעשתה לבוכריס בדיקת פוליגרף במצ"ח (וטרם פורסם מה עלה בה), כמעט מחצית מאותו הרוב טענו פתאום כי תוצאותיה אינן מוכרות על ידי רשויות המשפט. כאמור, אלה היו שהיללו כמה ימים לפני כן את אמינותו של המכשיר.

עדכון: בוכריס שיקר בבדיקת הפוליגרף של מצ"ח. כל אוהדיו טוענים עתה בלהט כי תוצאתה אינה קבילה מבחינה משפטית מפני שזוהי מכונה בלתי אמינה. הם שכחו פתאום כי היה זה דווקא בוכריס שפנה בעצמו לבדיקת פוליגרף פרטית והשתבח בתוצאותיה וגם הם היללוה. מחנה הימין שמלין כל העת על הסטנדרטים הכפולים של הקהילה הבינלאומית כלפי ישראל, נוקט אפוא באותה כפילות בנוגע לפרשת בוכריס.

כ-4 אחוזים הם גברים מבוהלים מכל עדה ומגזר. לחרדה שאוחזת בהם יש הסבר רציונלי. עדויותיהן הפומביות של נשים שמופצות לאחרונה בפייסבוק כסופות הוריקן לכל עבר עושות שמות ביעד שלהן. אף על פי שבמקרה הנוכחי פנתה החיילת למצ"ח כדי להתלונן ולא עשתה זאת דרך פייסבוק או בעיתונות. כמו כן, שופטת צבאית בדרגה בכירה היא שהחליטה לפרסם את שמו של בוכריס כחשוד באונס. אלא שהצטברות המקרים מזעזעת אותם. בבת אחת רואים הם כיצד מאבד אדם את כל עולמו בהתפרצות הר הגעש של הרשת החברתית. בבהלתם לא חזיתי על פי הנימה הכללית של דבריהם – שהיא תחושה סובייקטיבית, אלא באמצעות מילים שכתבו ומאפיינות הרגשת בהלה.

לאותם גברים יש כמה סיבות נאותות להיבהל: א. יש ביניהם שמודעים מה הם עוללו לנשים כלשהן וחוששים כי יהיו הבאים בתור ברשימה בלתי נגמרת. ב. יש ביניהם השונאים נשים ונחרדים מן הכוח הפתאומי שיש לפתע בידיהן אשר משנה לטובתן את הכללים לעומת אלה שהיו נהוגים עד כה. ג. יש ביניהם שמבוהלים מעלילות שווא. אף אחד אינו רוצה לחטוף על ראשו תלונת שווא מאשה נקמנית. חרף השיעור המזערי של תלונות שווא על אונס דורשים הללו לפרסם גם את שמה של החיילת כאילו מדובר במתלוננת סדרתית וכך יוכלו גברים אחרים להעיד עליה מניסיונם. אליהם מצטרפים סתם נודניקים בלתי מבוהלים שמבקשים פרסום הדדי או אי-פרסום הדדי של שמות המעורבים, וכאלה שמבקשים לאתגר את מערכות החוק באומרם כי אין להן אמצעי להרתיע מפני תלונות שווא. בזאת הם צודקים. כיום בלתי אפשרי לנקוט בצעד משפטי נגד מישהי שפברקה תקיפה מינית. עילת הדבר היא על מנת שאף אחת לא תחשוש להתלונן. ברם, זו זריעת פאניקה מיותרת לעת עתה. רק אם תהיינה תלונות שווא מרובות יצטרך המחוקק למצוא פיתרון לסוגיה כדי שייענש מי שרמס כבודם של אזרחים תמימים לחינם.

מהי הסיבה למיעוט תלונות שווא על אונס? מכיוון שאונס הוא קלון שנדבק באדם למשך כל ימי חייו ואי אפשר להסירו ממנו גם לאחר מותו, קמה החברה כמעט בכללותה נגד המתלוננת משנודע כי מסרה את תלונתה. האזרחים אינם מתרעמים כלפיה באופן אישי, אלא משתמשים בתרעומת האדירה כדי שתבין זו את חומרת המעשה שעשתה. זהו מנגנון יעיל מאד מבחינה חברתית כיוון שאשה שלא נאנסה תסתכן בהכפשתה עד קץ הדורות אם תיחשף כמי שהעלילה על פלוני מעשה שכזה. רק נאנסת תעז להתמודד נגד עוצמת תגובה שכזו תמורת עשיית צדק. רק לה יכולות להיות עוצמות נפשיות אדירות יותר מעוצמת התגובה הציבורית. מאידך, בגלל המוני המגיבים ובשל עוצמת תגובתם אין מעזות רוב הנאנסות להתלונן על האנס. הן לא מוכנות מבחינת נפשית להתגולל במסכת הייסורים הזו.

כ-11 אחוזים מעידים שהם מכירים עתה או הכירו את אופק בוכריס באופן אישי משירותם הצבאי, ולטענתם הבוכריס שהם זכו להכיר אינו מסוגל להישיר מבט לעבר נקבה במדים ולבטח לא לאנוס. הוא סגפן, מתארת אותו חברת הכנסת מירב בן ארי, שאינה משיגה בדעתה כי בתארה את בוכריס כמי שלא עשה דבר היא בעצם אומרת בעקיפין שהמתלוננת משקרת למצ"ח ולכל עם ישראל. גם לסגפנותו של הקצין בוכריס ביום אין קשר להוללותו של אופק הגבר בלילה. כבר ידענו את "האנס הנדיב" ואת "האנס הרחמן" שהודו בפשעיהם המיניים. למרבה המבוכה עלול להצטרף אליהם "האנס הסגפן". ביום לא לוחץ יד לבחורות, בלילות אונס אותן. מעניינת גם הסיבה מדוע סבורה מירב בן ארי כי בוכריס הוא סגפן. כשנתקל בה כינה אותה "קצינת חינוך" ומעולם לא בשמה. אין לפסול את האפשרות שבוכריס פשוט שכח אותו באותם הרגעים. גם אני נוהג לדבר אל אנשים בתוארם המקצועי כששמם אינו ידוע לי או לא זכור לי.

כ-13 אחוזים טוענים שבוכריס הוא גיבור ישראל ומשום כך אסור היה לפרסם את שמו כה מוקדם. בכללם יש כאלה הבטוחים כי רק בגלל סיבה זו אינם מאמינים כי בוכריס נגע לרעה בחיילת. והרי זו איוולת. אין זיקה בין אנס לבין תכונותיו הטובות. האם איציק מרדכי בעל עיטור העוז לא ביצע מעשה מגונה בכוח בחיילת בהיותו אלוף פיקוד? ומבלי קשר לחשדות המופנים נגדו ראוי להזכיר כי בוכריס אינו גיבור מלחמה. גם מעולם לא זכה בעיטור צבאי שיש בו מימד של גבורה. הוא קיבל ציון לשבח על תפקודו בזמן היתקלות עם מחבלים. בזמן ההוא היה בידיו רובה והוא השתמש בו. לשם השוואה, אני לא מחשיב עצמי גיבור בכלל, ובידיים חשופות יצאתי להגנת פרוצה בארץ זרה והכיתי נמרצות צמד סרסורים ששלפו כנגדי סכינים מלכתחילה. נעצרתי על ידי המשטרה המקומית בגין המעשה, כך שהמקרה מתועד. על בוכריס היה מצווה להילחם, כי זוהי מלאכתו אשר בחר בה וגם היה חייב ללחום כדי להגן על חייו. אני יכולתי לא לעשות דבר, ובכל זאת סיכנתי את חיי. יחד עם זאת, היא לא היתה אלמונית עבורי. הייתי מיודד עימה. אין לדעת כיצד הייתי נוהג ביחס לאשה שאינני מכיר כלל. אני משער שהייתי יוצא להגנתה. כל מי שמכיר אותי במציאות יעיד שאני אדם נטול פחד. במצבים שבהם סיכנתי עצמי כשאני לבדי היה מוטב לבוכריס לצום במשך יממה או שתיים כדי שלא ישתין במכנסיים. לסיכום, נניח לצורך העניין שגיבור לא יאנוס אף פעם, אך מפני שבוכריס אינו גיבור לא חל עליו הכלל.

כ-17 אחוזים קובלים על כך שנעשה משפט שדה לתא"ל אופק בוכריס בכלי התקשורת. לדבריהם, את המעשים המיוחסים לו יש לברר באמצעים שעומדים לרשות החוק. אף על פי כן, מבלי שישימו לב, כמעט כל אלה עשו בעצמם משפט לבוכריס וקבעו כי הוא זכאי לתפישתם.

כ-21 אחוזים טוענים כי אופק בוכריס הוא אדם ערכי, כלומר איש של ערכים טובים. מאין להם לדעת? מרחשי ליבם. על פי אמות מידתם אין קשר בין הערכיות הזו לבין העובדה שטרם יצא נגד המשתלחים במתלוננת; שטרם קרא להסיר את העצומה באינטרנט שטוענת מראש לחפותו; שלא הביע סלידה מהפגנת תומכיו המשולהבים בנהריה כשצעדו עם דגלי ישראל, הצדיעו לדיוקנו וקראו קריאות רמות בגנות החיילת; שלא סירב לקבל את פני סגן השר ירון מזוז אשר בא עד אליו הביתה כדי להביע תמיכתו בו, על אף שאין הם מכירים.

כ-38 אחוזים הם דתיים ימניים או שומרי מסורת ימניים שמשוכנעים בהזיותיהם כי עסקינן בקונספירציה פוליטית של השמאל החילוני. אופק בוכריס הוא הרי חובש כיפה סרוגה, ולטענתם חוששים השמאלנים מן היום שבו יגיע עד כס הרמטכ"ל. החיילת המתלוננת על בוכריס היא אפוא כלי שרת בידיהם של כוחות השמאל הכבירים. תמורת שלמונים העלילה על בוכריס כי אנס אותה. הבה נניח שהם צודקים ומחנה השמאל הוא אשם, אלא שאופק בוכריס הוא תת-אלוף. טרם קיבל דרגת אלוף. אולי עשוי לקבלה, וגם אז אין לדעת כיצד יתפקד כשיקבל לידיו סמכויות נרחבות יותר כראוי לקצין בדרגה זו. רבים וטובים ממנו לא עמדו במשימה הסבוכה ונכשלו. ואפילו יעמוד בה בהצלחה, יש אלופים נוספים במטה הכללי, ומתוכם אולי יהיו טובים ממנו, ורק אחד מהם יזכה לדרגת רב-אלוף. הסיכוי של בוכריס מיום שלפני פרוץ הפרשה להתמנות לראש המטה הכללי בצה"ל היה שבריר של אחוז. יוצא אפוא שמוכרחים אנו לתהות מדוע מדברים אנשי אמונה רבים על קונספירציה נגד בוכריס? אולי מי מהם סבור כי יום הדין קרב ורמטכ"ל משורותיהם יהיה קשוב יותר לדבר אלוהים. ואולי ישנה סיבה נוספת, ומדובר בציבור שבחלקו חי בפרנויה כיוון שהחיים המודרניים שועטים קדימה. הם בין הנפגעים העיקריים מן הקדמה האנושית כתוצאת לוואי. אך יש מהם הבטוחים כי היא מכוונת נגדם, שזוהי מטרה היחידה. ערכים ליברליים, כגון זכויות שוות לאשה, שהינם חלק בלתי נפרד מן הקדמה התרבותית, מאוסים בעיני רבים בקרבם. ברם, הם כבר לא יעצרו שוב את השמש בשמיים ולא יסובבו אותה סביב כדור הארץ. מה שהיה לא יהיה עוד. העולם מתקדם, תרתי משמע.

כ-39 אחוזים הן מזרחיות – על פי חזותן ושמות משפחתן – שמביעות אהדה כלפי בוכריס במישרין או בעקיפין דרך דברי שטנה כלפי החיילת, ובמילותיהן ניתן למצוא דפוס של האדרת הגבר באשר הוא וביזוי האשה באשר היא. קרי, אין מדובר בקולגיאליות עדתית שעשויה להיות לגיטימית, אלא בהתנהגות כנועה שאבד עליה הכלח בעולם המודרני. יש מזרחיות שתומכות בבוכריס באופן אחר שאינו משתייך לפלח הזה אלא לפלחים שהוזכרו לעיל. מאותן אלה שציינו את מקום מגוריהן למדתי כי רובן חיות בפריפריה. גם ניתן לזהות שכמעט כולן משתייכות לימין הפוליטי. אף אופק בוכריס נולד בפריפריה והוא מזרחי. המתלוננת נגדו היא בת לעדות אשכנז. קונפליקט עדתי הוא מובנה מראש בפרשה הזאת כיוון שהמזרחיות הללו מתייצבות כעדר ביזונים המסוכך במעגל סביב בוכריס כמו היה עגל רך בשנים. יש לציין כי מעטות הן המזרחיות, בהשוואה ללא-מזרחיות, שהביעו דעה הפוכה מכל השאר ובחרו לתמוך בחיילת.

העובדה שמזרחיות מתל-אביב אינן תומכות בבוכריס בדרך האדרתו, אלא בדרכים אחרות, אומרת דרשני. המודרנה פסחה בעיקר על המזרחיות מהפריפריה. אורח חייהן נותר שבטי ואינו נבדל במהותו מן המקובל בחמולות ערביות, שם אין לאשה כמעט זכויות בזמן שהגבר נהנה מזכויות-יתר מפליגות. בקרית מלאכי, למשל, עדיין מגוננות תושבות מעדות המזרח על משה קצב בהסבירן שלולא פתחה המאשימה את רגליה לא היה קורה כלום ביניהם. אלה הן נשים שהחמולה מדכאת בכוח, וכמה מהן, לא ידוע מספרן, הותקפו מינית בילדותן על ידי בני משפחה ופיהן נאטם תחת מסכת של השתקה כבדה. בבגרותן חשות המזרחיות מהפריפריה צורך עז להלל כל גבר בתארן אותו כמלאך טהור ולהאשים כל אשה בפיתויו. מדוע זה כך? א. חלקן, למרבה הצער, אינן מסוגלות לבטא אלא דברים בסגנון כזה, ולא מפני שמכריחים אותן עתה, כי אם משום שהורגלו במרוצת שנותיהן להקריב עצמן ואינן מודעות לדרך חיים אחרת. וכמו כל בריה שמתאווה לדבר, אף הן מדברות לפעמים, אך רק דברים שכאלה יוצאים מפיהן. ב. חלקן הן נשים שמודעות היטב להקרבתן אך נוח להן להימצא בעמדת הקרבן, ואפילו להשתמש בסיטואציה הזו לטובתן. ג. חלקן חייבות מבחינה נפשית לתמוך תמיד בצד של הגברים אחרת תשתגענה. לכאורה, אם נהוג גם בקרב קהילות אחרות לפגוע בנשים אזי לא אירע דבר חריג בחייהן. הן כביכול חיות חיים נורמליים. אם תתמוכנה באשה מושפלת כלשהי, תצאנה הן נגד האפליה המקובעת בקהילתן. ממעשה שכזה הן מתרחקות ככל האפשר מחמת פחד. אין בהן התעוזה למרוד או אפילו להכריז קבל עם שהן קרבן העדה. הן מעדיפות לבחור במוצא הקל מבחינה רגשית ולתקוף את המתלוננת. ביניהן ישנן מי שחוו תקיפה מינית, והן מאשימות עצמן וכל מותקפת אחרת כי פיתו את הגבר. הוא הקרבן והן ניצלוהו. התפרצותן מרגיעה אותן קמעא. אך הזעף שלהן מתפזר על כל הקירות של פייסבוק, ואי אפשר לא לחוש את מצוקתן.

הערה: באוספי את מכלול התגובות התעלמתי בלי יוצא מן הכלל מאנשים שהיו להם עמדות ביזאריות – בין אם הוצגו ברצינות, כהתרסה או בבדיחות הדעת. אחת מהן, לשם דוגמא, היא כזו: "גם אני תומכת באופק בוכריס!!!! ואם המתלוננת הזו היתה הבת שלי – הייתי מחבקת אותה ומסבירה לה שהיא לא צריכה להתלונן אלא להתגאות! אולי היא עברה חוויה לא נעימה אבל היא סייעה בכך לגיבור ישראל לשמור על כולנו!!! האונס הוא מחיר קטן שהיא היתה צריכה לשלם לעומת המחיר הגדול שהוא הקריב למען שלום ישראל וביטחונה! עם ישראל חי!"

ראו גם:

מה חזו האסטרולוגים ביחס לבוכריס?

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.