הכול מדברים על ניצול מיני ואף אחד אינו מדבר על ניצול רגשי

08/03/2016 בשעה 14:54 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על הכול מדברים על ניצול מיני ואף אחד אינו מדבר על ניצול רגשי

דומה כי סערה מהעתיד פוקדת את החברה הישראלית ומטאטאת מתחת לשטיחיה את כל פשעי הגברים שהוסתרו שם היטב. הארץ נעה מצד לצד, כמו ספינה מיטלטלת על הגלים, כששערורייה מינית רודפת בעקבות שערורייה מינית. זהו אפוא 'יום האשה הבינלאומי' מיוחד מאין כמותו. דומה כי נפרץ חור בסכר וכל הפרשיות מן העבר עומדות לשטוף אותנו. ובעיניי זה יהא מראה נפלא. מתמיד סלדתי מגברים שמבקשים להשיג בשיטה אחרת את מה שלא הצליחו בדרך נורמטיבית, כמו שינו את כללי המשחק. ומתמיד היו רחמיי מתגברים לשמע סיפוריהן הנוגים ללב של מכרותיי על החרפה שהמיטו עליהם בני מיני. פייסבוק שינה את כללי המשחק לטובתן. אין זאת אומרת שאיני מבכר את האופן הנושן שבו מתלוננים במשטרה על מעשה עוולה, אך לעיתים התהליך הינו מסורבל מדי ועשיית הצדק מוחמצת.

כרוב הגברים – אני משער – גם אני אינני טלית שכולה תכלת. מעולם לא הטרדתי מינית אף אחת. אף פעם לא ניצלתי מישהי בדרך מינית. התנהגות דוחה של גברים כלפי נשים היא בזויה בעיניי, והיו פעמים שאיימתי על מי מהם כי יחדל. כל עוד יוכלו נבלים להרגיש את נחת זרועי אצא להגנת חלשים. מדרך הטבע, יחסי מין מתוך רצון הדדי אינם צולחים תמיד או שמתהווה אי-הבנה לעיתים, באשמת כל אחד מהצדדים – פעם הוא אשם ופעם היא אשמה. וחרף זאת, חשוב ביותר שהגבר, הצד החזק, יברר כיצד הרגישה האשה. וכשהיא טוענת כי דבר-מה לדעתה לא היה תקין, אזי מוטב כי יביע צער וישתדל ככל יכולתו שכך לא יקרה שנית.

לדאבוני, בגיל צעיר לא היתה בי המודעות לברר את הדבר בשיטתיות, ולעיתים נודע לי על כך מיוזמתה. בגיל תשע-עשרה, כשגאוות הנעורים עודנה הולמת, אפילו התווכחתי עם רזונת אחת הנמוכה ממני ב-35 ס"מ שהיא מדמיינת וכי "הכול היה מושלם". בכלל לא נתתי אז את דעתי עד כמה היתה חלושה לעומתי. אותה אחת החטיפה לי מכה חזקה ככל שיכלה, ובעקבותיה שקענו שוב בעשיית אהבה. לעולם לא אשכח כיצד שיבחה לאחריה את הרכות שהפגנתי. הייתי בוש ונכלם כאשר תיארה מה שהתרחש בפעם הקודמת, כשנראיתי בעיניה משועמם ביותר, ובהחישי את הסיום כדי להיפטר ממנה לא שמתי לב בכלל שהכאבתי לה. להגנתי רציתי לומר שהיא כפתה עליי את יחסי המין בפעם ההיא למרות שלא היה לי חשק, אך תפשתי שצדקה. אכן, רציתי להיפטר ממנה בלילה ההוא ושתצא כבר ממיטתי. מי ימנה את מספר הפעמים שהשתעממתי ומי ידע כמה פעמים הכאבתי מבלי כוונה והן נותרו בדומייתן? מאידך, חובה להבחין בין תוקפנות מידתית בעת יחסי מין שגרתיים ושאין לה קשר לניצול מיני (חטא מוסרי, לכל היותר), ובין תקיפה מינית שהיא כרוכה בניצול מיני (עבירה מינית, לכל הפחות). אך עדיין השאלה היא: מה מרגישה האשה. מבחינתה, אולי ההרגשה בשני התרחישים היא דומה. כלל לא חשוב אם האשה צודקת או לא צודקת ביחס לתחושתה. חשוב בלבד מה היא חשה. את זאת אסור שנשכח.

מעולם לא ניצלתי בחורה מבחינה כספית. למרות שנוהגים לתאר דווקא את "הנשים הנצלניות" חש אני צורך להדגיש עובדה זו, הואיל וכמה מבנות זוגי היו עשירות ביותר. אחת מהן הטיחה בי את ההאשמה ששילמה עבור בילויינו היקרים, ונשתכח ממנה לרגע שכלל לא הייתי מסוגל לממן את חלקי עבורם, ואפילו ניסיתי לשכנעה שנוותר עליהם בגלל כך, אולם היא סירבה ודרשה שאבוא עימה בכל זאת. כשביקשתי להיפרד ממנה תבעה בשעה ההיא את התשלום בחזרה. אפילו לא כעסתי. צחקתי בקול. מעולם לא נטלתי כסף לעצמי ממנה ולא מאף אחת אחרת. אחרי יומיים התפייסנו כאשר התנצלה. לבסוף נפרדה ממני כשמיאנתי להצטרף לאחד מבילוייה היקרים שאותו הציעה לממן. ליבי נשבר בגללה כי באותם הימים הייתי מאוהב בה, אך לא נכנעתי לרגשותיי. השפלה חוזרת היתה כמעט בלתי נמנעת מצידה, ורציתי להימנע ממנה. המשכנו לבלות כידידים טובים עוד תקופה ארוכה, אבל את הלקח למדתי. מאותה עת ואילך שילמתי תשלום סמלי ביחס להוצאה, אך מבחינה אבסולוטית היה ככל שיכולתי לשלם. מאז נישאה היא והתגרשה. עודנו בקשר התכתבות רופף. אני מסביר לה כי סיבתו היחידה שמא אזדקק לה מבחינה פיננסית ביום מן הימים.

ניצול רגשי, שעלול להיות איום לפחות כמו ניצול מיני, הוא חטא שהתקשיתי להתנער ממנו במשך שנים ארוכות. בהתחלה בכלל לא ידעתי מה משמעו. רק כשנתקלתי פה ושם במכרותיי לאחר תקופה ארוכה, והן סיפרו לי על דמעותיהן שלא חדלו לזלוג בגללי, הבינותי מה עוללתי להן, והיו פעמים שהתקשיתי להירדם בלילות מרוב תדהמה על קשיות ליבי ומחשיפה לרגשותיהן הרוטטים. לכמה מהן, שהיו מאוהבות בי מאד, נעלמתי מבלי להותיר עקבות או קצה חוט היכן שהוא. דאגתן כלפיי ייסרה אותן קשות, לילה אחר לילה היו מתייפחות, ומרוב אטימותי, כלפי עצמי בעיקר, לא הבחנתי עד כמה הייתי אכזר בלי משים אליהן. אלא שלא ממש שיניתי את אורחותיי אחרי כן. מפרך למדי להשתנות בבת אחת. מה גם שהתנתקות פתאומית היא נוחה: מתחברים לבחורה כדי שתרעיף מליבה את כל החום והאהבה שאצרה בתוכה, וכשחשים גודש מהם שוכחים ממנה. כזה הייתי לפעמים משום סיבה. במרוצת השנים השתניתי בהדרגה עד כי נעשיתי מבוהל מעצמי תמידית שמא אינני רגיש דיו לצרכיה של האשה. על עברי אני מתחרט מאד ומביע צער על הכאב שהסבתי לכל אחת ואחת. ברם, הסבל הרגשי כבר נגרם בשעתו, ועתה מאוחר מדי לרפא מפח נפש של עלמה בוכיה.

למותר לציין שהיו פעמים אינספור שהייתי מקסים, נוח וקשוב בקשריי עם נשים, ורבות תעדנה שאין להן שמץ של מושג על מה ומה כתבתי לעיל. אולם, אל לו לאדם לדבר בשבח עצמו. רק בגנותו.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.