התעלמותם של הרבנים ממעשה הנרי ה-8

05/03/2016 בשעה 19:51 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על התעלמותם של הרבנים ממעשה הנרי ה-8

כשקראתי לראשונה על שיתוף הפעולה בין הרשתות החברתיות והחלטת הרבנות בעניינו של סרבן גט דימיתי עצמי בעל כורחי כנוסע במעלית ובתוכה גוש סירחון. התמלאתי בתחושה של רתיעה, אך מבלי יכולת לנוע שני צעדים אחורה בתא צר-מידות. מכך נוצרה בבת אחת הרגשת דחייה, אך אי אפשר לדחוף את הגוש הזה הלאה ממני בתא כה דחוק. כתוצאה מכך השתלטה עליי הכרת חוסר אונים. אותו חוסר האונים שמרגיש נוכרי בסביבה בה דוברים שפה זרה, ואין הוא מסוגל לתקשר עוד עם איש.

אני חש חסר אונים כשרבים מרשיעים את אפליקציית הניווט WAZE בניסיון לבצע לינץ' בשני חיילים תועים בקלנדיה ואינם מוכנים להקשיב שהפורעים הם הפושעים. אני מרגיש חסר ישע כשרבים מפלילים את פייסבוק בגל הטרור הנוכחי במקומותינו ואינם מעוניינים לשמוע כי האשמה נעוצה במניעיהם של הטרוריסטים. ואני מרגיש חסר אונים כשרבים מגנים סרבן גט ואינם רוצים להטות אוזן שהדופי מצוי בהלכה היהודית שאינה מתירה לאשה להתגרש ללא רשות בעלה.

ככל שיהא גדול עוונו של סרבן הגט אשר יהא, אין ברירה אלא להזדעזע מעוצמת שיתוף הפעולה של גולשים ברשתות החברתיות, שמצאו הזדמנות נאותה לתת דרור ליצר התיעוב המקנן בתוכם – תיעוב כלפי עצמם, תיעוב כלפי חייהם, תיעוב כלפי העולם – מבלי זיקה רלוונטית לחטא עצמו. הרבנות הכריזה שיש חגיגה, אז כולם באים אליה, אפילו שאינם יודעים למי חוגגים. העיקר הוא ההשתתפות. העיקר הוא שאפשר לשחרר מכלאם את היצרים האפלים בנפשו של אדם. וההדף הוא עצום. שערות האוזניים סומרות ממש למקרא הגידופים והנאצות שהוטחו בפלוני שאינו מוכר להם כלל. וככל שהקללה מטונפת יותר כך זכתה היא להדהוד רב יותר. זהו ציד מכשפות, וכמו אז כך היום, המכשפות אינן הניצודות אלא הציידים. כמו אז כך היום, אי אפשר לא להתפעל לרעה מאי היכולת של הבריה האנושית לדכא את האלימות שמשתוללת בתוכה, כמו היתה מכונה שאיבדה את השליטה על עצמה.

כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים, נקבע בזמנים קדומים. ורבנים שמלבינים פני סרבן גט בעידן הרשתות החברתיות הינם חוטאים גדולים יותר ממנו פי כמה וכמה, מפני שתפוצת דבר קלונו אותו פרסמו אינה מוגבלת לקהילה קטנה, שבאשר אליה נהגתה התקנה, אלא משתרעת על פני עולם ומלואו. הרבנים ודאי יודעים זאת בתוך ליבם, אך בטוחים כי יוכלו לכפר על עוונם בתענית צום כפי שמצווה התורה. הם מבכרים את פשעם כי קלה המלאכה לבייש אדם נורמטיבי מאשר ליצור חידוש בהלכה, אשר בה אין לגעת ואין לתקנה, אפילו אם אין לה שיטה משוכללת שתמגר סרבנות גט. אך האסון הוא לפנינו, כי בימינו קצרה הדרך מהלבנת פני אדם ברשת חברתית כדי שאחד מחבריה יושפע מן ההסתה נגד המושמץ ויפעל ליטול החוק לידיו. שהרי ידוע כי מבחינה הסתברותית גדלים הסיכויים למצוא אדם מעורער בנפשו ככל שהקהילייה גדולה יותר. את הדם ישפוך הוא באמת, לא כאילו. הידיים הם ידיו, אך הקול הוא קולם של הרבנים. את הסבריהם לא יצטרכו לתת בבית דין של מעלה, אלא לעצמם. מוטב אם כן שיחדלו מלשתף פעולה עם צמאי הדם ברשתות החברתיות, מפני ששום תועלת לא תצמח מכך ליהדות.

מה גם שביזוי שמו ברבים והבכתו בחוצות העיר לא הזיזו במאומה את דעתו של האיש. עודנו ממאן לגרש את אשתו מעליו. על כן, חייב לחול שינוי בהלכה היהודית כדי שתותאם למצב המודרני אשר לאשה יש אותן הזכויות האזרחיות שיש לגבר, ותחת להתעקש על מתן גט לאשה יש להתיר לה נישואים שניים. אכן, במקום לחייב ביטול נישואים קודמים, צריך להתייחס אליהם כבלתי קיימים במציאות, כאותיות מתות המעוגנות אך ורק על הנייר ההולך ומצהיב. הרשאת נישואים שניים אינה מתן לגיטימציה לשתי מערכות יחסים במקביל, אלא פיתרון סביר שיעקוף סירובו של בעל להתגרש מאשתו. גם ניתן למצוא לו נימוקים הלכתיים תומכים, כמו זכותה לפרות ולרבות, להיות אמא.

אין זאת אומרת שבית הדין הרבני חייב להכריח מיד כל בעל להתגרש מרעייתו כשהיא תובעת זאת ממנו בפניו. נישואין הם חוזה לכל דבר, וצד אחד אינו רשאי להפר עסקה עם הצד השני מבלי שתהיה לו סיבה מוצדקת. וכאשר יש לבני הזוג צאצאים משותפים מחויבים הרבנים להתערב על מנת לנסות ולהשכין ביניהם שלום בית לטובת ילדיהם. אך אם כלו כל הקיצין על הניסיונות להקשות עליהם את הגירושין, ובמיוחד כשאין לבעל ולאשה צאצאים משותפים, חייבת הרבנות להרשותם להמשיך בחייהם ללא ייסורים נוספים ושכל אחד ואחת ילכו לדרכם.

הרבנים חייבים ללמוד את לקח ההיסטוריה. הנרי ה-8 נטש את הנצרות הקתולית והקים את הכנסייה האנגליקנית שקיימת ומשגשגת עד עצם היום הזה, אך ורק מפני שהאפיפיור לא נהג בשום שכל. הוא התעקש לא לבטל את נישואיו הראשונים של המלך האנגלי, אך גם לא התיר לו להינשא לאשה אחרת. הרבנות תירה לעצמה ברגל אם לא תאפשר נישואים שניים לאשה, כאשר זכותה עומדת לה להתגרש מבעלה וזה מסרב. ברבות מקרים כאלה תגדל המודעות לעוולה ההלכתית, ויגבר הצורך לעגן בחקיקה פרלמנטרית זכות זו של האשה, וממנה עשויות להיווסד נתיבות לתמיכה כללית באלטרנטיבת הנישואין האזרחיים. כאשר כך יקרה, יתייתר עוד יותר מעמד הרבנים בקרב הציבור החילוני, שפוגש בהם לרוב רק בטקס החופה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.