מדוע האמריקנים יורים אחד בשני כמו משוגעים?

23/02/2016 ב- 09:47 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מדוע האמריקנים יורים אחד בשני כמו משוגעים?

בסוף השבוע שעבר שוב חזתה אמריקה בפרק נוסף בסדרה הבלתי נגמרת של בני אדם חמושים ברובה ויורים לכל עבר בקרבנות אקראיים. בשעה 17:45, בחניון של קומפלקס דירות, נורתה אשה לעיני שלושת ילדיה ונפצעה קשה. בשעה 22:08 בסוכנות רכב נורו למוות שני גברים שהתעניינו בקניית מכונית. בשעה 22:24, במגרש החניה של מסעדה, נרצחו ביריות ארבע נשים ונפצעה קשה נערה אחת. כשעתיים אחרי כן נעצר היורה על ידי המשטרה. טרם הוברר האם בחר בשלושת היעדים הללו בגלל סיבה כלשהי, ובמידה שכל הנפגעים היו עוברי אורח בדרכו מדוע חדל לירות על נוספים כשנותרה ברשותו עוד תחמושת. מתהיות אלה ניתן להקיש מה היה מניעו. הוא יצא לפרוק על חפים מפשע את הזעם האצור בתוכו עד שכילה אותו ונרגע.

יש הסבורים כי דרך הפגנת הזדהות עם אחרים במאבקם האישי, ניתן להוריד אל קו נמוך יותר את מפלס מסעות ההרג של אזרחים המתמרדים נגד עוולות החברה. בארצות הברית אין עימותים חברתיים או מאבקי עובדים, ואם מסלקים עובד מסניף הדואר הממשלתי שבו עבד יותר מעשרים שנה אין שום סיכוי לפעולה של סולידריות כמו הפגנה או שביתה. על כן, באופן מזדמן, מי שנגרם לו עוול עולה לגג הבניין של מקום העבודה שלו עם רובה ציד וצולף בבני עמו האדישים שחולפים במקרה במקום. על פי דעתם של אלה, ניתן להגביה את הסף שבו הופך פתאום אדם ממורמר לרוצח המונים באמצעות בניית קהילה שמתקיימת בה שותפות לגורל כל בניה. מי שהזולת ייחלץ לעזרתו לא ילך לצוד אותם עם כלי נשק אוטומטיים.

כמובן, לחימה אזרחית עיקשת נגד אי-צדק חברתי מוכרחה להשתמר כל הזמן, ולא רק להפציע מפעם לפעם כדי למנוע מעשי טבח מצד אזרחים מרי-נפש כלפי שכניהם, אלא על מנת להמעיט מלכתחילה את יסוד הייאוש שחודר ומשתלט בליבם. לחימה אזרחית כזאת אינה מתממשת באמריקה השסועה מחמת קפיטליזם שיצא משליטה. במדינה אחרת יורים אזרחים ללא אבחנה כדי להשיג שינוי בתודעתם של אחרים. באמריקה נוקטים הם באלימות חסרת טעם הואיל ואיש מן היורים אינו מאמין כי אפשר לייחל לסדר חברתי חדש בארץ רחבת הידיים הזו. היא תזדעזע במשך יומיים ותשוב לנהוג כמנהגה הסורר. לפיכך, דנים אנו בירי מתוכנן לצורך פורקן זעם בלבד; לא באי-שפיות זמנית ולא באידיאה מהפכנית שאולי ימצאו בה הצדקה למעשי הירי הללו.

אז איך מתכוונת אמריקה להילחם באירועי הירי המבהילים, אם לא דרך שינוי חברתי? באמצעות חקיקה! בחודש שעבר, בסיום נאומו של ברק אובמה על אודות הסוגיה נשרה דמעה מעינו, והקהל במסיבת העיתונאים קם על רגליו וגמל לו במחיאות כפיים סוערות. הנשיא מציע להגביל את החוק המתיר החזקת כלי נשק בידי גורמים פרטיים. כיום היא מותרת על פי התיקון השני לחוקה האמריקנית. לכאורה, אם יהיו פחות רובים, יקטן גם מספר היורים. על פניו, יש היגיון בדבריו.

אך יש גם היגיון בטענות המתנגדים להגבלה על החזקת רובים. לדבריהם, נזקקים הם לכלי נשק כדי להגן על עצמם מפני זעמם של אזרחים משתוללים. ואכן, מחזות שקורים תדיר בישראל כשכוחות ביטחון כבר מצויים בשטח ומנטרלים מיד את המפגעים אינם נראים באמריקה. שם מוזעקים הללו רק אחרי שהתרחש הקטל. אובמה מקדים אפוא את המאוחר. יש להכפיל את מצבת השוטרים ברחבי ארצות הברית על מנת שאזרחים שומרי חוק יחושו בטוחים. רק כשידע האזרח האמריקני כי כוחות הביטחון יסכלו כל רצח המוני לפני התרחשותו יסכים הוא להגבלה על החזקת כלי נשק. אך תמיד קיימת האופציה האחרת: סולידריות הדדית בחברה אנושית.