הפרה הקדושה של השכול הצבאי

10/02/2016 ב- 08:43 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על הפרה הקדושה של השכול הצבאי

בעקבות העימות המילולי בין רזי ברקאי לכמה מן המשפחות השכולות שנטועות בימין הפוליטי, הזדעקו רבים מן השמאלנים להגן על זכותו לומר את דבריו. הוא אח שכול, הסבירו. אנו לועגים לפלשתינים שמקדשים את מתיהם ולא תופשים כי אנו נוהגים כמותם בדיוק. כשנותנים לבן משפחה שכולה זכות-יתר להביע טענותיו ומעניקים משקל-יתר לאמירותיו, אזי מקדשת החברה את המת. אנו מלגלגים על הפלשתינים שמקיימים פולחן מוות בלתי רציונאלי, ואנו בעצמנו מקיימים פולחן מוות בלתי רציונאלי, כאילו שיש משהו קדוש בחללי צה"ל. לאורך ההיסטוריה דווקא הלוחמים החיים מושיעי ארצם וגואלי עמם נחשבו כמעט קדושים; ראו בהם כבני אלים. עתה התהפכו היוצרות. בשם קדושת השכול מחליטים למי יש זכות לדבר ולמי החובה לשתוק. למי מותר לחלוק כבוד – משפחות שכולות, ומי אסור שיציג עמדותיו בסוגיות ביטחוניות – המשתמטים. והרי זהו הבל הבלים שנוגד לחלוטין כל היגיון שכלתני.

חייל א' וחייל ב' מסכימים להילחם עד מוות למען עמם. חייל א' נהרג בגיל שמונה-עשרה. חייל ב' ממשיך לשרת במילואים חודש מדי שנה. פעם בכמה שנים נקרא להגן על המולדת באיזו מלחמה. מנקודת ראותה של המדינה בלבד, מי תורם יותר – החי או המת? למדינה אין רגש. יש בה רק רציונאל. היא אינה עשויה בשר ודם. מבחינה מעשית, חייל מת אינו תורם מאומה למען המדינה. ודאי לא בשעת קרב. להיפך, המדינה צריכה שיישאר בחיים וינצח למענה את האויב. העובדה כי מי שרץ לידי חטף כדור בראש ולא אני מתתי, היא עניין של מזל. מבחינה מוסרית-לאומית, מעשינו זהים. שנינו היינו מוכנים להקריב חיינו למען האידיאל. לפיכך, המת אינו קדוש ממני. ומבחינה מעשית, אני תורם יותר למדינה רק בשל העובדה שנותרתי בחיים.

למשפחה שכולה אין שום זכות-יתר שיתייחסו ביתר-רצינות לדבריה רק מפני שלא נותר מזל לאחד מבניה להישאר בחיים, ולחיילים אחרים היה מזל כזה. מוות הוא עניין ממוזל לפעמים. אי אפשר שלמקצת אזרחים במדינה תהיינה זכויות-יתר באשר לחופש הביטוי על סמך מזל. למי שסיכן את חייו למען המולדת וגם למי שלא סיכן את חייו בכלל, יש אותן הזכויות שישמעו את מה שהם רוצים לומר. לרזי ברקאי יש זכות לחשוב מה שירצה מבלי שום קשר לשכול שפקד אותו. את הפרה הג'ינג'ית שקובעת כי יש להתייחס במתינות רבה ובכבוד מלכים לדברי משפחות שכולות יש לשחרר למרעה, ולא לתת לה לשוב משם עוד. אין לנו צורך בה. היא מיותרת. אינני מזלזל בדברים היוצאים מפי משפחות שכולות, אולם אין להם ואסור שתהיה להם שום משמעות מיוחדת בשיח הציבורי. במקרה בניהן נפלו חלל. במקרה זה לא היה אחד מכם.

עם זאת, יש שוני ניגודי בין מחבלים פלשתיניים לחיילים ישראליים. המחבלים מקדשים את המוות ובוחרים בו לשם תהילתם הדתית, להבדיל מהחיילים שאינם חפצים למות בכלל. אלא שיש גם להזכיר כי אבירי ימי הביניים, הללו שאנו מכנים בהערצה את התנהגותם "אבירית", היו מתאבדים לכל דבר, במובן של פעולת הקרבה. למות בקרב היה עבורם התהילה הכי גדולה שיכלו לזכות בה. פעולת הקרבה מן הז'אנר הפלשתיני היא עתיקת יומין.

ראו גם: דה-הומניזציה של האם הפלשתינית

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.