לנחות על אילנות גבוהים – התאכזבות או שביעות רצון?

03/02/2016 בשעה 07:00 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על לנחות על אילנות גבוהים – התאכזבות או שביעות רצון?

לא פעם, רסיסי מחשבותיי המרחפים במרומים מתגבשים ונוחתים על אילנות גבוהים. הרהורים מקוטעים, אך מאומצים, ממושכים וממוקדים בניסיון לפענח דבר מה מסתיימים בניצחון פלאי. לא אכחיש, הלב פועם בעוז מהתרגשות, לא בגלל ההצלחה בלבד שמסבה אושר רב, אלא מפני שאני מדמה לעצמי כי מצאתי במוחי תגלית שאיש לא הגה כמותה. כעבור יום-יומיים של בדיקות מתנפצת האשליה על רקע המציאות. מישהו אחר הקדימני, לפעמים בעשרות שנים. הוא כבר בר מינן ואני ממשיך לחגוג את תבוסתי. מה עושים?

אך האם זו תבוסה בכלל? תחרות עם המתים היא אפשרית בהחלט. כבר שנים מנהל אני ויכוחים ערים במוחי עם תפישות של מדענים שהלכו לעולמם ולדעתי שגויות הינן. אולם, אאורקה מאוחרת, שהתעכבה אך משום שנולדתי במועד מסוים ולא לפני כן, אין בה שום תחרות. היא פרצה פתאום לתודעתי מבלי תלות בשום יריב אחר שניסה להשיגני.

האם יש להתאכזב? תלוי בגודל ההישג. אם בעקבות הרהור על אודות הליכת האלכסון של סרטנים אני קוטע רגליהם בצירופים שונים כדי לבחון מה הולך להשתנות, אז מדובר בהישג פשוט בפשוטים (לא השבתי לטבע עד שצימחו מחדש רגליהם). אם בעקבות נפילת תפוח על ראשי אני הוגה תורה מפוארת בפיסיקה על עקרון הכבידה, אצטרך להתאכזב מאד כי הדבר הפשוט לכאורה הוא הישג ענק שבענקים.

ומה על שביעות רצון? כולנו נתלים באילנות גבוהים כי זו הדרך המוסכמת והמקובלת להתנהל בחיים המודרניים. לעיתים רחוקות, יש כאלה שמבקשים לתלוש את עליהם, יש הרוצים לגדוע כמה ענפים, ויש המשוכנעים כי חייבים לעקור אותם ממקומם. ואילו אני צונח על צמרותיהם, מצליח בכוח חשיבתי להגיע להישג שווה כשלהם מבחינה אבסולוטית. ודאי שאני מרוצה מאד בימים הראשונים, אבל אחרי כן מתגנבים פקפוקים לליבי. אם אני הפשוט שבאדם מצליח להשתוות למוחות הכבירים הללו, כנראה שגם הם וגם אנוכי שגינו. אם כה קלה התשובה אז אולי מוטב לחפש תשובה אחרת.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.