כיצד באה לידי ביטוי האלימות הבלתי נשלטת שלי?

25/01/2016 ב- 08:34 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על כיצד באה לידי ביטוי האלימות הבלתי נשלטת שלי?

'דנטה החושב', כך קרא אוגוסט רודן לפסלו המפורסם ביותר: יושב לו דנטה אליגיירי מול שערי הגיהינום מן 'הקומדיה האלוהית' שלו. בחלוף הזמן הפך הפסל למיצג האולטימטיבי של האדם החושב. בעידן פייסבוק, הספר האלקטרוני שמכיל תצלומי פנים מכל רחבי תבל, ניתן להבחין על נקלה עד כמה היעדר חשיבה מקורית הוא בעל מעמד אוניברסלי. הגלובליזציה חושפת אותו בבהירות לנגד עינינו. כל ברנש שמבקש להיראות מלומד ובר-דעת מצטלם כאשר כף ידו תומכת בסנטרו "מרוב כובד המחשבות".

בפוזת הישיבה שבה הוצב 'דנטה החושב' אין לו ברירה ואף טבעי הדבר שישעין כובד ראשו על דבר-מה. אחרת יאבד שיווי משקלו. הוא נעזר בידו. אך אם היה קיים פייסבוק בימיו של דנטה, ולמעשה עד ראשית הצילום, ודאי היינו מוצאים אותו אוחז חרב גדולה בתמונת הדיוקן שלו. אולי היה לוכד אותו פה ושם צלם פפראצי בתנוחת משענת היד הזו. אבל איש לא היה מהין שיציירוהו כך.

לי אין תמונה כזו בשום מגירה. לעולם לא תתפסו אותי בתנוחה כזאת במציאות. הרוגע הזה אינו קיים בי. אני מנהל את מחשבותיי באופן אלים. גם מי שמביט בי בחיים האמיתיים רואה על פני אישוניי עבר עשיר של "אל תתעסקו איתי". ואכן, גברים נרתעים מפניי. גופי גבוה ורחב-כתפי פלדה לעומתם. אני חסון אפילו מבלי להתפקע מרוב שרירים, ומשדר לסביבה אותות בלתי שקריים של אי-רחמנות במקרה שפלוני יבצע משגה ביחס אליי. מכאן ניתן להבין אפוא שנדיר מאד למצוא אותי מעורב בקטטה. לא נקרות בדרכי הזדמנויות כאלה. את אלימותי, שמצויה בכל בריה טסטוסטרונית אם אינה מדוכאת, אני מביע בדרכי חשיבתי בלבד. הרי חייבת להתפרץ איכשהו. ואני רוצה לתת לה דרור.

מה אני רואה בפסל 'האדם החושב'? אני מזהה אדם הססן, מתחבט קשות, מפקפק בצדקתו, אינו יודע מהי הדרך ללכת בה, תועה במחשבותיו. אני הוא ההיפך הגמור ממנו. אפילו האמן הטוב ביותר לא יצליח להציג פסל המדמה אותי. דמיינו לעצמכם שיש לי במחשבות עוד שתי זרועות חזקות והן מסלקות בכוח לצדדים את הספקות, דוחקות אותן בלי גינונין מעבר לגדרות. כך הן מפנות נתיב למחשבה המובילה עד שהיא מגיעה לקו הסיום.

אין להשיג מכך שאינני אדם מהורהר לפעמים. גם אני הוא כזה. כשאני יוצא למסעות ההרהורים הארוכים שלי ננעצות עיניי בקביעות בדבר קרוב אליהן, אך מי שמתבונן לתוכן אינו מסוגל שלא לתהות עד כמה מרוחק אני ברגעים אלה ממנו. "איפה אתה עכשיו", "חזור בבקשה מהיכן שאתה נמצא" הן תגובות מכריי, בדרך כלל.

אז מדוע מחבב אני מאד את פסלו רודן בכל זאת? מכיוון שהדמות המגוידת של 'האדם החושב' משתקפת גם מן הראי שממולי. מפני שאצלו האדם השקוע במחשבות נראה איתן ביותר מבחינה פיסית, בניגוד גמור לטיפוס החלוש והרופס שמצטייר בזמננו כמין ברייה מתוחכמת. אותו חנון ממושקף כלשהו שנהיה לגיבור מגוחך של התקופה. בכל הכנות, מוטב להיות בחיים הללו גם בנוי לתלפיות בצד בעל מוח לתפארת. כדבר הזה תפש אף אוגוסט רודן.

———————————

ועוד משהו. אם כבר דנים אנו ביצירות של פסלים דגולים, אזכיר עבודה אחת שלי מלפני שנים רבות בסיום החוג לאמנות: ספר שהתעייף מרוב שקראו בו מונח בעגלת צעצוע כשבובה מתכוונת להסיע אותו קדימה – אל הקורא הבא. לא ניחנתי בעצלות מחשבית. הרעיון היה יפה בעיניי. לא הבזיק לבדו בפרץ של גאונות, אלא שחה בזרם וניצח אחרים. גם השופטת בתחרות הכיתתית נלהבה אף היא ואמרה: עצלנות שטרם נראתה כמותה מעולם. עד כדי כך היא מיוחדת! ודאי התכוונה לספר. בטלן שכמותו.

"האדם החושב". על מי הוא עושה רושם?

Le_Penseur

 

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.