לפני התהום: אולי ניאלץ לשקול תליית מחבלים יהודים

04/01/2016 ב- 06:33 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על לפני התהום: אולי ניאלץ לשקול תליית מחבלים יהודים

כמו כל אדם נורמלי, כמו כל אזרח שפוי, גם אני נבהלתי מצפייה ב"חתונת הדקירות" – ברית נישואין בין חתן וכלה מחוגי הימין הלאומני, כשהחוגגים, יהודים רעולי פנים, מבצעים לינץ' בתמונת תינוק ערבי ששרפוהו למוות חבריהם, וההמון סביבם צוהל ומריע בידיים אוחזות סכינים ארוכות. זהו סרטון אמיתי או חלום בלהות? מישהו משולהב מן הקהל הניף בקבוק תבערה, ותמונת התינוק, שדקרוה פעמים רבות, חיש עלתה בלהבות כדי שלא יישאר ממנו אף זכר. העיניים נעצמות לרגע קט, ונפקחות מחדש. הרצון המיידי והבלתי נמנע להתכחש אליהם לא עלה יפה. אלה הם בני עמי. הנשימה נעתקת. אלה הם בני עמי.

מן הליל ההוא חלפו כמה שבועות, ומשהתקרר הדם והחימה נשפכה, ניתנת הרשות לדבר בשיקול דעת על מה שצריך לעשות.

אחרי כישלון מצמרר במניעת התופעה, ברי כבר לכול כי מזרעי נוער הגבעות צמח נוער הזוועות. ברצונו להחריב את מדינת ישראל דרך רצח ערבים כדי לקומם עליה את כל המוסלמים, ואז כשתחדל להתקיים, כך מאמין הנוער הזה, ייכנס המשיח בשערי הארץ ויקים מחדש את מלכות דוד. המנון 'התקווה' אינו מדבר אליהם עוד. יש במילותיו יהודים החיים כעם חופשי במדינת היהודים הדמוקרטית. לפיכך, אין מדובר ברצח בלבד. עדים אנו גם למעשה שראשיתו ותוצאתו בבגידה בעם ובמולדת. ובוגדים בעמם ובמולדתם יש להמית, כך פוסקים רבני הנוער – לפי דין תורה. ולפי משפט האומות – בזמן מלחמה. מבלי שנרצה להאמין, הוכרזה עלינו מלחמה.

אין די בעינויי חקירה בגין פיקוח נפש כדי לסייע בהרשעתם. אין די במאסר ממושך בבתי הסוהר. הם אינם רק רוצחים. הם גם בוגדים. ובגידתם עלולה להיות מסוכנת ביותר אם נתעורר מאוחר. עלולה להגיע שעת בין ערביים בה נקיץ ונגלה שמעטים הפכו להיות רבים, והרבים הפכו להיות רבים מאד. וככל שירבו כך תתעצם הסכנה לעם היהודי. אסור שנשכח – אומנם היהדות שרדה, אבל היהודים עצמם נספו בכל הדורות. מה חשוב יותר, האם היהדות כרעיון או החיים עצמם? מי שבא להורגנו יש להשכים ולהורגו, קבעה היהדות עצמה. כך שמשתי האפשרויות נולדת רק תשובה אחת.

אינני משפטן ולא בקיא בפרוצדורה הנחוצה לקיים משפטי בגידה שבסופם תלייה. למען הסרת הספק, אדגיש: בוגדים במדינה שרצחו ממניע בגידתם כדי שהבגידה תלבש צורה. אם לא נחצה את כברת הדרך הארוכה לגזר הדין הזה, נהיה עלולים למצוא עצמנו לא רק במלחמה שתוצת נגד הערבים אלא במלחמת אחים. כשיחליטו אזרחים חפצי חיים, יהודים, לסכל את המזימה להביא למותם בשדות הקרב, יתנקשו בחייהם צבאותיו של יונה אברושמי. מחול המוות שיסחף אחריו עוד ועוד פגרים, צפוי כמו האקדוחן שיורה בתום המחזמר – רוקדים הורה בחוצות תל-אביב, ואחרי זמן כלשהו רוקדים בירושלים עם רובים וחרבות. ערב כלולותיה של מדינה עשוי להיחתם בהלווייתה בשעה שנעשים קהים ואפאתיים מחמת עייפות. המערכה הראשונה אך נתחברה לא מכבר. חרף היגע המכביד והתלאות שעברנו, בידינו עוד נותר הכוח לקבוע מה ייכתב בפרקים הבאים. אסור שנעצום עיניים. אסור שנשקע ברפיון. עוד ניתן לקום ולכבות את הגפרור שיצית תבערה.

גרועה ממלחמת אזרחים תהיה מדינת משטרה חשאית, שניכפה על עצמנו, בעל כורחנו. כשהחיים יהפכו לסיוט בלתי אפשרי, על הבולדוזרים שימוטטו את בג"ץ נשב אנחנו. אולי נגיע לברירה: למות או לחיות בתנאים רעים – להקריב חיינו או להקריב חירותנו – ואז נחוקק חוקים נוקשים בעד רשויות חוק חזקות יותר, שנהיה כפופים להן, חפים מפשע ופושעים, בלי כל הבחנה. עידן ההבחנה, המצריכה מחסומים מוסריים לעמל קיומה, כבר יהא מאחורינו. כשחיינו יצטמצמו לפעולת נשימה יותרו כל הרסנים. יתקינו לעינינו סכי כמו לסוסים, ולא נוכל להביט עוד לצדדים. הדרך אחת שתיגלה לעין תהיה הדרך אל האבדון. חוליות חיסול, תחת דיונים מסורבלים בבית משפט, תצאנה לבצע דין מוות שיגזור קצין מודיעין יעיל. בהתחלה אלה יהיו אויבי המשטר ואיש לא יפצה פה. אחר כך, עבריינים פליליים שאין בהם סכנה ביטחונית ימצאו מותם בנסיבות עלומות, והאזרחים ישתקו. בהדרגה יהפכו כולם לאויבי המשטר. על עיתונאים ביקורתיים מדי יעלילו פשעים מדומים כדי להיפטר מהם. הם יעונו בחדרי חקירות כשהפיקוח המשפטי יוסר, ולא ייראו עוד. חיסולי חשבונות עסקיים יסתיימו בהלשנות שווא. קנאים ידווחו על שכניהם דברים בדויים. הנפגעים כולם אנשים ישרים, אך כבר לא יהיה מי שישמע את קולם.

כולנו נמות לבסוף ובכל זאת רוצים לחיות. "ובחרת בחיים", מצווה עלינו ספר דברים, פרק ל, פסוק יט. תאי סרטן הם תאי גופנו ובכל זאת אנו הורגים אותם כדי שהגוף ימשיך לחיות. חברה שרוצה לחיות צריכה להרוג את תאי הסרטן שמתפשטים בה, אחרת תמות. זה נתפש כמעשה בלתי הומאני. אשמת ממשיכיו של דרו'ין בדבר, כשקבעו כי הברירה הטבעית פועלת על הפרט בלבד. כיום, לא מעט חוקרי טבע סבורים אחרת. הם נותנים גם הזדמנות לברירה הקבוצתית. אם הברירה הטבעית פועלת על הקבוצה, תתפרש ההומאניות גם כמעשה שנועד להציל את החברה כולה. אכן, ניאלץ לשכתב כליל את תפישת עולמנו, אבל שכתוב הוא בלתי נמנע ככל שמתרבות ידיעותינו. האם כבר לא הודפס בספרי הלימוד שהאויב הממית אותנו יותר מכל האויבים החיצוניים הוא אויבנו הפנימי, בשר מבשרנו? במלאכת רישום הידע החדש, בשורה הראשונה או השנייה, ניאלץ מלית ברירה לתת תוקף משפטי לפסוקים יז-יח, פרק כה, ספר במדבר.

כהרגלי להציג את ההבדל ביניהם: מדעים טהורים מפרשים את העובדות – פירוש אחד, ו"מדעי" החברה מפרשים את הדעות – כל אחד לפי פירושו. אך דעה אישית של אדם מבחינת עצמו, כמוה כעובדה, ויש לה פירוש אחד – פירושו שלו. מדעתי ניתן רק ללמוד כי עונש אסור שיכלול תגמול בלבד על ביצוע העבירה, אלא חייב שיהיה בו מימד הרתעתי על מנת למנוע עבירות דומות בעתיד. במקרים חריגים מאד של פשיעה קיצונית, כאשר גם נהיר באופן המוחלט ביותר כי השיקום הוא בלתי מעשי, גזר דין אינו צריך להסתפק בהרחקה זמנית מן החברה, אלא חייב להרחיק את העבריין לצמיתות – להגלותו מן העולם הזה: פושע נאצי נגד האנושות – להגלותו הכי רחוק שניתן מחברת האנשים החיים; פושע מלחמות רדיקלי למען גן עדן אסלאמי – להגלותו לשם במרכבת אש; יהודי פנאטי שרוצח למען גן העדן המקראי – לשלח בו צפעונים שחורים.

ובכלל, הגיעה השעה לרוויזיה של חקיקה במשפטי רצח. יש לקבוע דרגות שונות של רצח, ובהתאמה לקבוע בחוק דרגות חומרה של עונשים. מלבד אפשרויות של חנינה או קיצור משך המאסר, יש להוסיף המרת עונש על פי קריטריונים של התנהגות טובה בבית הסוהר ורצון אקטיבי להשתקם. כמו כן, אם נמצא ספק בנוגע לאשמת הנשפט אצל מיעוט בהרכב השיפוט, יש לקצץ מעונשו של המורשע ברצח, על פי היחס בין המזכים לבין המאשימים. אם הצדק כולו אינו יכול להיעשות, תיתכן ודאי חלוקתו. בין האפשרויות של כיבוי אור מוחלט על חייו של אדם לבין הארתם, מצויה גם אופציה של עמעום: לא חושך מוחלט ולא אור בוהק.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.