החורף של רוסיה היה האסון שלה

18/12/2015 ב- 10:27 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על החורף של רוסיה היה האסון שלה

מופע האימים של ולדימיר פוטין במהלך יום אתמול, שהועבר בשידור חי טלוויזיוני במשך שעות, אינו יכול שלא להבהיל. אני מכבד תקיפות כשהיא מתפרצת מצדו של החלש, כפי שמאפיינת את התושב הרוסי המוקף אוקראינים מכל עבר בארצם שלהם. תמיכתי נתונה לאמרה כי חצי האם קרים, שאוכלוסייתו נותרה רוסית, שייך לאמא רוסיה. נמסר זה לאוקראינה כשי כשהיתה חלק מברה"מ, על ידי נשיאה האוקראיני, וכשהתפרקה האימפריה הסובייטית זכתה מן ההפקר. גם אינני מסוגל שלא להודות שבע פעמים ביום לצבא האדום ששחרר את היהודים ממחנות הריכוז הנאציים, ששומריהם אוקראינים היו. אבל לכל עלילה צריך שיהיה סוף.

והנשיא פוטין ממשיך לאיים על אוקראינה ועל מחצית מן העולם, ומבטיח לסיים את החקירות הנמשכות עד אין קץ של רצח מתנגדיו במקרים הידועים, והיעלמותם מבלי להותיר זכר במקרים הלא ידועים. וכולם מוחאים לו כף, ואם אזרח יעז לפצות פה יעשה כן כדי להביע מילות שבח. וקבלות הפנים הגרנדיוזיות, ומצעדי השריוניות ברחובות, וכל הפירוטכניקה המיותרת הזו, עבור מה היא נועדה?

רוסיה היא מולדת האם של התרבות היפה. יצירותיה המשובחות הן מתת חיינו, ותישארנה כאלה אחרי שנשיב נשמתנו לבורא. אבל שוררת בה הערצה לכוחניות השלטון שנובעת מפחדיהם של הנתינים. כמו ילדון שאביו הבריון הוא מקור גאוותו כדי לפצות בעיניו על חולשתו. פוטין האיש אינו הבעיה. החברה הרוסית שהצמיחה מנהיג שכזה היא מקורה. ואין לה יכולת להתרפא בעצמה. נפוליאון בונפרטה, שנשא את מגילת זכויות האזרח עם כידוני חייליו לכל עבר, נעצר במוסקבה. כשניסה לכבוש אותה שרפוה כליל יושביה כדי שתשמש אדמה חרוכה לצבא הזר המחפש לו מסתור. ואז הכה החורף בכל עוצמתו. בשורת המהפכה הצרפתית נסוגה בחזרה.

המהפכה הרוסית שפרצה בתחילת 1917 כדי להעניק את השוויון לפועלים הסתיימה באותה שנה כשנטלו מהם את החירות. ועתה, הם נהנים מחירות מוגבלת ומאי-שוויון מוחלט. ובמקום להתקומם נגד העוולה, הם מתקוממים נגד מבקריהם. אחד המרואיינים אף האשים את יהודי אמריקה – שכזכור, נדדו אליה מרוסיה – כמי שאינם מכירים את תרבותה המפוארת.

בשבוע שעבר התחולל עוד אירוע פלאי בטלוויזיה הרוסית. מין תעלול של פטריוטיות. במשך ארבעה ימים רצופים שודרה לצופים הקראת הרומן 'מלחמה ושלום'. מי דמיין שיקרה כדבר הזה? ובכל זאת, קרה. לב טולסטוי שאף לכתוב על מרד הדקבריסטים, שסיפרתי אודותיו לאחרונה. הוא רצה לכתוב את עלילותיהם של קציני צבא אמיצים ששבו הביתה מן המלחמה נגד צרפת ורצו שרוסיה תהיה ארץ מתקדמת כמותה. בסופו של דבר, כתב על המלחמה עצמה. לא רבים מכם קראו את יצירת המופת הזו, שכל עיקרה להציג מה מסוגל האזרח הפשוט ביותר או החייל בעל הדרגה הנמוכה ביותר, לחולל בדברי ימי עולם. בידיו הכוח לשנות, לבדו. כה מוזר שהרוסים בני ימינו, מעריציו המושבעים של הסופר הדגול, אינם מצליחים להפנים מסר כה פשוט, רמז עבה שאי אפשר לא להבחין בו, ששב על עצמו כה הרבה פעמים, כמעט דף אחר דף, בספר עבה במיוחד. אם יש בורא לעולם, אכן נפלאות הן דרכיו.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.