גדי טאוב אינו מצליח ליישב בין ההיסטוריה לפילוסופיה שלמד

16/12/2015 ב- 17:25 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על גדי טאוב אינו מצליח ליישב בין ההיסטוריה לפילוסופיה שלמד

גדי טאוב, כמו אמריקנולוגים אחרים, מתקשה להבין את הלוך הרוחות באירופה. הוא לא חי שם, בעיירה נידחת בקצה העולם, סחופת קור אוקיאני כל חודשי השנה, ותושבים ששותקים רוב הזמן. וכשהם מדברים, שומעים מפיהם זמירות אחרות לגמרי מן ההסברים המדומיינים שטווה לו מומחה פלוני לעניינם. האירופאים מפחדים, ואין חדש תחת השמש הנדירה בארצותיהם. הם מפחדים כמעט תמיד, משינויים, מאי-שינויים, מן העובדה שהם מפחדים בכלל.

על פי התזה הרווחת בחוגי סוציולוגים, שאינם אלא נביאים פסבדו-מדעיים, וגדי טאוב פורס את משנתם בעיתון 'הארץ' באופן מופרז: המערב סובל קשות מרגשות אשמה על ימי הקולוניאליזם, על שנות האימפריאליזם, על שעבוד העולם השלישי, על היחס למיעוטים, על השתלטות הגזענות, על ניצול משאבי הטבע של האוכלוסייה המקומית. ועתה הגיעה השעה, אחרי שהכה על חטא, לעשיית חשבון נפש ולתיקון המעוות בדרך מעוותת עוד יותר – המערב מוכן לקבל בזרועות פתוחות את כל המדוכאים עלי אדמות, בלי שום ביקורת ובלי כל שאלות, מפני שהוא דיכא אותם, כיוון שייאושם נובע באשמתו, שהוא הדליק את הגפרור שהתלקח לטרור אשר מאיים עליו.

ברם, תזה זו אינה מחזיקה אפילו טיפה אחת בנהר הדעות האינסופי – לא באירופה של ימינו ולא בתולדותיה של היבשת. תוהים גדי טאוב ואחרים מדוע מסרב הממשל האמריקני לקרוא לילד בשמו; מאיזו סיבה הכריזה ממשלת בריטניה כי לא תדבר יותר על Islamic State אלא תאמר דאעש, שם הארגון בערבית; וכי למה לעזאזל לא מצליח נשיא הרפובליקה הצרפתית להגות צמד מילים המוכר לכל ילד – טרור אסלאמי. תשובת הסוציולוגים, כאמור: רגשות אשמה וכיו"ב. לכאורה, הלשון הנקייה היא תולדה שלהם. היינו, הס מלהזכיר את המילים, אנו אשמים! אגב, ברק אובמה הבהיר במו פיו כי על מנת להילחם באסלאם הקיצוני, אסור להדיר את מאמיני האסלאם כולו, כיוון שאמריקה נזקקת לכוחות האסלאם המתון. וכל אזכור בעייתי של המילה "אסלאם", אפילו במונח השגור 'טרור אסלאמי', לא ישרת מטרה זו. המתונים עלולים להיעלב ולא ירצו לשתף פעולה, מוצא אובמה סיבה אחרת לתקינות הפוליטית. כמובן, לדברי הנשיא אין רגליים בעיירות אירופיות טיפוסיות. לא בגללם אין מוזכר המונח. תושביהן מונעים מפחד כיום. אם יביעו את המילה "אסלאם" ליד מוסלמי, עוד יחשוב שהוקנט או נאמרה לגנאי ומחמת תסכולו מי ידע מה יעשה. אז מוטב לא להסתכן. ואחרים בכלל ממאנים בכל כוחם להרהר על הסכנה. כשהפחד מפני הבלתי ידוע משתלט על האיברים, מצליח האדם לשרוד דרך הכחשה עצמית של האיום המפחיד אותו.

בזמנים לא רחוקים כל כך, לפני שחזר האסלאם לאיים על אירופה בשלישית, הרוע לבש את צורתה של גרמניה. אבחר ברשותכם סוגיה אחת מאותה מלחמה ארורה. אדון באולטימטום הצרפתי כלפי המשטר הנאצי. ליתר דיוק, בלשון הנקייה שאפיינה אז את הצרפתים ומאפיינת אותם בימים אלו מחדש, כשמליוני מוסלמים ממורמרים חיים ביניהם.

ב-13 במרץ 1938 התאחדה אוסטריה, מולדתו של היטלר, עם גרמניה. ב-29 בספטמבר אותה השנה סופח חבל הסודטים הצ'כי לגרמניה. וה-9 בנובמבר בשנה ההיא נודע כליל הבדולח בגרמניה. אגב, שלא נשכח: כאשר משרבבים בשיחה את פסוקו של היינה על שריפת ספרים, נזכור כי כתבי הקודש העתיקים, החשובים מכל, שאין להם תחליף, שנשמרו על ידי יהודים במשך מאות שנים, נשרפו רק אז יחד עם בתי הכנסת שהכילו אותם. לא לפני כן. לא במאי 1933. די בשלושה אירועים מרכזיים אלה כדי לתפוש ששד אימתני החל בהשתוללות עזה על אדמת אירופה. ואחרי כל זאת, פלש הצבא הגרמני לפולין ב-1 בספטמבר 1939, אשר לה היתה ברית הגנה מחייבת עם בריטניה וצרפת. מותר להבין לליבם של הצרפתים. המשאבה שמזרימה את דמם רעדה מפחד. כל מחשבותיהם היו נתונות להכחשת מלחמה שכבר פרצה. כאילו לא ידברו עליה, לא תטרידם לעולם.

בלונדון הורה צ'מברליין מיד על גיוס כללי של הצבא. בריטניה היתה החלטית הרבה יותר מכפי שהיתה במשבר מינכן בשנה הקודמת. אף על פי כן נדרש לקבינט הבריטי כמעט יום שלם כדי לנסח אולטימטום להיטלר. אבל גם כאשר נשלמה המלאכה, המסמך נותר מעורפל ולא התפרש כאולטימטום, מפני שלא הכיל כלל את מועד פקיעתו. לאחר ישיבה של הממשלה הצרפתית הורה דאלאדיה (המנהיג הצרפתי דאז) גם כן על גיוס מלא של הצבא. המילה עצמה, מלחמה, לא נשמעה במהלך הישיבה. תחת זאת נעשה שימוש בכל מיני מילים משונות שמהן לא ניתן להבין דבר. בלילה ההוא הגישו שגרירי בריטניה וצרפת בברלין את דרישתם להסגה מיידית של כוחות גרמניה מאדמת פולין.

בשל הימנעות מלכלול מועד פקיעה באולטימטום, התחולל משבר בפרלמנט הבריטי ב-2 בספטמבר. צ'מברליין הסביר את הצורך להמתין ליישור הקו מצד הצרפתים, וזועזע מקבלת הפנים שזכו לה דבריו. העיכוב בהכרזת המלחמה נתקל בקריאות מהדהדות מחברי הבית: לא הצרפתים ידברו בשמנו. דבר אתה בשם אנגליה! לצ'מברליין לא היתה ברירה אלא לזמן מיד את שגריר צרפת. הם צלצלו לפאריס כדי לשוחח עם דאלאדיה, שסירב בתחילה כי ידחקו בממשלת צרפת, אך לבסוף נעתר. שוב התכנסו הצרפתים, ושוב נמנעו מלהשתמש במילה מלחמה. בלשון נקייה, כאשר בני בריתם הפולנים נכתשים תחת הפגזות הגרמנים, דיברו על "התחייבויות בשל המצב הבינלאומי החדש", ועוד פעם "המצב הבינלאומי החדש", ושוב "המצב הבינלאומי החדש", וחלילה מלהזכיר את המילה מלחמה. איש לא הגה אותה אפילו פעם אחת.

הואיל וצ'מברליין היה משוכנע כי ממשלתו עתידה ליפול למחרת בבוקר אם לא יוגש אולטימטום צרפתי כהלכתו, על הכרזת מלחמה שתכלול בין השאר את המילה מלחמה, נאלץ דאלאדיה להשלים בסופו של דבר עם העובדה שצרפת לא תוכל להתמהמה עוד. ב-3 בספטמבר, בעיכוב של יומיים, הגישו צרפת ובריטניה אולטימטום להיטלר שתוקפו שעתיים. בצהרי אותו יום הוא פקע. אכן, למלחמה הגדולה ביותר בתולדותיהם התקשו הצרפתים מלקרוא מלחמה בתחילתה. הם פחדו מבואה, ורשומות דברי הימים מוכיחות את צדקתם.

אירופה מפחדת מהטרור האסלאמי. בכפר שאיש אינו יודע את שמו עד שאינו עובר בו במקרה וחולף על פני תשעת בתיו, החליטו התושבים להציב משמר לילה, שמא יגיח מחבל מוסלמי וישחט את גרונותיהם. אבל רוב תושבי אירופה אינם מדברים על הטרור. מרבית הזמן הוא מתקיים במדורים דחוקים בתודעתם, וכשאין ברירה ומתחוללת זוועה היכן שהוא ביבשת, מביעים בקול זעזוע מן התוקפנות, מבלי לשייך זהות לתוקפים, מבלי לומר דבר על סיבת הירצחם של הקרבנות. הם מעדיפים לא לדבר על זה. מבכרים לא לחשוב כי הם הבאים בתור. וטאוב מכנה התעלמות זו מן המציאות בשם: ייסורי מצפון של העבר הקולוניאלי.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.