גופתו של רבי מאיר מרוטנבורג

15/12/2015 בשעה 19:54 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על גופתו של רבי מאיר מרוטנבורג

כבר ימים רבים מציעים כל מיני שוטים לממשלת ישראל שתסחר בגופות מחבלים. חסידי הרעיון המשונה דורשים כי תימסרנה הגופות לקבורה תמורת שקט ביטחוני. מנגד, משרד הביטחון גורס כי כל השהיה בהשבת הגופות מלבה עוד יותר את יצרי הנקמה של הפלשתינים ומחישה את יציאתם לפגוע ביהודים. אל תוך הקלחת הזו הצטרפה השבוע משפחתו של החלל אורון שאול. אמו השכולה, ששותפותינו בצערה היא אמיתית וכנה, הצליחה לשחק לידיו של חמאס בחלמאות רבה. ומעשיה עוררו ביקורת ציבורית נוקבת. העובדה שבנה נהרג בעיצומו של קרב וגופתו נשרפה כליל, אינה מחסנת אותה מפניה.

מי שלא ראה מעודו גופה שרופה של בן אנוש יכול רק לתאר בדמיונו כיצד היא נראית. מאחר שהגוף החי מכיל כשבעים אחוזים של נוזלים, בהישרפו הוא מאבדם. הם מתאדים כליל, כך שגופו של בוגר מתכווץ לאורך של מחצית המטר והגולגולת נעשית זעירה יותר משל תינוק בן יומו. זהו מחזה מזעזע. ועוד יותר דוחה הוא מי שמחזיק בגופה מצומקת כזו, במצבה הנוראי, ומבקש לסחור בה. כך נוהג חמאס. בלחציו הבלתי רחומים על משפחה אומללה מבקש הארגון לשחרר כמה שיותר רוצחים נפשעים מכלאם. ובציבור הישראלי יש המגיבים לשפלותו ותובעים גם כן להחזיק בגופות של מחבלים עד שעצמותיהם של אורון שאול והדר גולדין יובאו לקבר ישראל. כה חבל שזו תשובתם. אסור שנסחר בגופות. אבוי לנו אם נהיה אכזרים כמו אויבינו.

חמאס וחזבאללה לא המציאו את שיטת הסחיטה הזו. היא קדומה מאד ונוצלנו בגללה רבות בתולדותינו. זכור במיוחד הוא מקרהו של רבי מאיר מרוטנבורג, אחד הגיבורים המהוללים בדברי ימי האומה. הודות ליהודים דגולים כמותו עם ישראל חי. ואילו עמים שנכנעו לסחטנים סופם שאיבדו את תכלית קיומם.

כשרודולף ה-1 היה לקיסר גרמניה בשנת 1273 נפתחה תקופה חדשה של הכבדה על היהודים, שנאנקו תחת עולה ללא מוצא. ברוב מצוקתם החלו לעזוב בהמוניהם את הממלכה. בין הבורחים היה רבי מאיר מרותנבורג, גדול רבני הדור ומנהיגם הרוחני של יהודי גרמניה. הוא הצליח להימלט אל מעבר להרי האלפים בשנת 1286, מתוך כוונה להתיישב בארץ-ישראל. בשעה שעבר דרך צפון איטליה הלשין עליו בפני השלטונות יהודי מומר שהכירו, ורבי מאיר הוחזר לגרמניה בניגוד לרצונו. על פי צו הקיסר נכלא בטירת אנזיסהיים שבאלזס והוטל עליו כופר נפש בסכום עצום למען יראו וייראו. רודולף התכוון לא רק להפוך את רבי מאיר למקור הכנסה, אלא כפרעה בשעתו, ביקש למנוע מנוסה כללית של יהודים מגרמניה. לעבדי האוצר נחשבו באותם ימים.

אולם קשיות עורפו של היהודי שקולה היתה נגד תאוות הבצע של הקיסר. רבי מאיר אסר על הקהילות היהודיות לגייס את הסכום המבוקש, ובילה שבע שנות חייו האחרונות כאסיר בכלא – לומד תורה עד יומו האחרון.

אך גם המוות לא גאל את גופו, אשר לדעת הקיסר לא הפסיד עתה כלל מערכו. מקץ ארבע-עשרה שנים לאחר מכן, משנבצר מן הנפטר לאסור פדיון גופתו, הצליח אלכסנדר בן סלומון מפרנקפורט לאסוף את הסכום הדרוש, וגופת רבי מאיר הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות בוורמס. הגמול היחיד שביקש אלכסנדר על מעשהו היה להיקבר ליד הרב הנערץ. עד ימינו סמוכים הקברים זה לזה.

Tombs_of_Meir_of_Rothenburg_and_Alexander_ben_Salomon

בשנת 1942 חיבר שאול טשרניחובסקי את השיר 'שני קברים', וסיים במילים: אם יש, עוד יש, בקרבנו כשניים, כמותם, לא פסו מעמנו שאר-רוח ולב תם.

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.