האם "תנו לצה"ל לנצח" היא אמירה ריקה מתוכן?

03/12/2015 בשעה 10:33 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על האם "תנו לצה"ל לנצח" היא אמירה ריקה מתוכן?

בשוך הקרבות בעזה, כשהושגה הפסקת אש, הזדחל החוצה ילד פלשתיני מעיי החורבות, ניער את האבק מבגדיו המרוטים, ואז הרים ידו בסימן V לאות הניצחון. מסביב נתגלה הרס מוחלט. חורבן גמור. השמש הכתה בעוצמה. וכל הזאטוטים שיצאו מן המחילות הריעו לו. כך הסתיימה לה עוד מלחמה.

בהתעלם מהתכתשות הדמים הקצרצרה בוואדי אל-קורה בשנת 629, הפעם האחרונה בהיסטוריה שיהודים נוצחו בקרב על ידי מוסלמים אירעה בשנת 628 בח'ייבר שבחצי האי ערב . ובשנה שקדמה לה, בקרב השוחה, היתה תבוסה של ממש במונחים מקומיים. היתה כניעה ללא תנאי של יהודי ית'ריב. מדוע אפוא לא תבע מוחמד מיהודי ח'ייבר אף הם להיכנע ללא תנאי? תעוזתם לבקש ממנו דרישות כשתבוא כניעתם נבעה מאי רצונם להילחם עוד. אכן, לא בגלל שאיימו כי יילחמו עד טיפת דמם האחרונה ומוחמד נרתע, אלא בגלל הסיבה ההפוכה. לכאורה זהו פרדוקס. הציפייה היא שהחזק לא יטריח עצמו לנהל משא ומתן עם אלה שאין להם חשק להילחם. אבל הציפייה הזו אינה עומדת במבחן המציאות. מזו הסיבה גם בחוקי המלחמה של ימי הביניים באירופה נהגו הנצורים לקבוע את תנאי הכניעה. אם המשיכו להתבצר לא חשו הכובשים כל נקיפות מצפון על שהביאו עליהם את סופם המר.

מפורסמת יותר מכניעת יהודי ית'ריב (לימים, העיר אל-מדינה) היא הכניעה ללא תנאי של מדינות הציר במלחמת העולם השנייה, גרמניה ויפן. שתיהן סירבו להיכנע עד שבא הקץ עליהן, ומשום כך היה צורך מוחלט להכניען. אם היו בוחרות להיכנע לפני שנחלו תבוסה מלאה ומוחצת, יכלו להציע תנאים לשם כניעה לבעלות הברית, ואלה היו מנהלות עימן משא ומתן ודנות בכל דרישה ודרישה, אם לקבלה או לדחותה.

אי אפשר להכניע ללא תנאי את הפלשתינים כל עוד נכנעים הם פעם אחר פעם, בליווי תנאים. הרבה לפני שמגיע הקץ עליהם מבקשים הללו הפסקת אש, ובלית ברירה צה"ל נענה. "מלחמת הפסקות האש" שנודעת בשמה המבצעי 'צוק איתן' הוכיחה עד כמה מסוגל האויב החלש לסחוט את ישראל החזקה כדי לשפר עמדותיו לקראת הפסקת אש אמיתית אשר לה ייחל. פעם אחר פעם פנה אל עמי ערב להפעיל לחץ בינלאומי על ירושלים שתפסיק את התקיפות מפני שאין בכוחה של עזה לעמוד בהן עוד. ולכל הפסקת אש מוסכמת בין שני הצדדים התייחסו הפלשתינים רק כהפוגה שלאחריה, או בזמנה ממש, תקפו את כוחותינו ומיד תבעו הפסקת אש. כעבור רגע טלפנו מנהיגי אירופה ללשכת רה"מ והודיעו לו שעזה חדלה להילחם, ולפיכך אין לישראל לגיטימציה להמשיך ולהילחם בה. רק בסופה של המלחמה, כשהשיגה כמה מתנאיה, הרימה עזה ידיים – עם V באצבעותיה.

על מנת שצה"ל יוכל לנצח הוא צריך להיתקל באויב שנכון להתאבד. כך למשל, הוא לעולם לא יוכל להכניע ללא תנאי את חזבאללה כל עוד הארגון לא יצליח לפגוע בנו נואשות, שעלול להיות מעשה התאבדות מבחינתו. לחצי הפנים יגברו על הלחצים החיצוניים, והתגובה הישראלית תהיה הרסנית פי כמה וממנה אי אפשר יהיה להשתקם. מן הסיבה הזו נשמר חסן נסראללה לפעול עד היום לפי הכללים שקבעה לו ישראל. הוא שיעי, אבל איננו מתאבד. הוא נואם נאומים על "שחרור חוות שבעא בכוח", אבל מייחל רק לגינויים בכל פה נגד ישראל הכובשת. רק בדיבורים הוא מסתפק עד כה. מלחמת לבנון השנייה נכפתה עליו, כזכור.

זוהי חוכמתם של הערבים במגרש המדיני, לאחר שנטשו את שדות הקרב. הם אינם מוכנים להילחם עד יום הדין, מפני שיהא יום אסונם. אז הם מקיזים את דמנו טיפין טיפין, ואחר כל פעם שכזו מדברים על תהליך מדיני שיביא לשלום. הזיגזג הזה מביא להם הישגים. אפילו צה"ל נשבה אחר דברי השקר המקסימים הללו. אם אינו יכול לנצח, אז מדוע שיילחם, ואז טוענים מפקדיו שהפיתרון לסכסוך הוא מדיני, כפי שמספרים הערבים. אבל לאויב אין שום כוונה להגיע לסוף הסכסוך. כל עוד ישראל חזקה הוא מותח את הזמן, עד שניחלש, ואז ינסה להכריענו בדרך של מלחמה. לדידם של הערבים, ארץ ישראל הקדושה שייכת להם. הם לא יוותרו עליה בשום מחיר, יש לדעת ולשנן.

הדרישה לתת לצה"ל לנצח היא אמירה שאין בה כלום. הוא רוצה, אבל איננו יכול. מאידך, נכונה היא הדרישה האחרת. חייב הצבא לנטוש את מחוזות הדיפלומטיה והזירה המדינית, ולהתמקד רק במקומות שבהם הוא אמור לפעול. אסור לו לשחק לידי האויב במגרש המשחקים ששם יש לו יתרון. ישראל לעולם לא תוכל לגבור על ארצות ערב בשיטה שהן מכתיבות לה: דיבורים של מתונים ומעשים של קיצונים. היא תהא מסוגלת רק בעזרת חרב המגן שלה. לכשיבוא שלום, הוא יקרה רק כשהערבים לא יהיו אותם הערבים. לא לפני כן. במקום לקוות לטוב שאולי לעולם לא יגיע, מוטב שנכיר בהוויית קיומנו: נועדנו להילחם על מקומנו בין אומות העולם. וגם אם תיגדע ידנו האחת, תטעין ידנו השנייה את קנה התותח. האלטרנטיבה היא השמדתנו, פיסית או רוחנית. אין לנו ארץ אחרת.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.