לדעת דבר גדול אחד ויחיד

30/11/2015 בשעה 07:19 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על לדעת דבר גדול אחד ויחיד

במשלי איזופוס מופיע הסיפור הבא: החתול והשועל יצאו לטיול יחדיו ביער. בדרכם התדיינו מי מהם חיה מוצלחת יותר. אמר השועל: אני מוצלח יותר ממךָ. אני יודע מאה תכסיסים שונים. כמה אתה יודע? השיב לו החתול: אני מכיר רק תחבולה אחת, אבל היא טובה יותר מכל עשרות התכסיסים שלךָ. עוד הם מדברים, וכלבי ציד אימתניים התקרבו אליהם. החתול השתמש בתחבולה היחידה שהכיר. טיפס מיד על העץ הקרוב והציל את חייו. השועל התחבט לרגע איזה תכסיס מכל המאה יתאים לשעת צרה זו, ועד שבחר בו, הגיעו אליו הכלבים ותפסו אותו.

בעת שהציבור הנורמטיבי בישראל, מימין ומשמאל (המרכז הוא מקום תיאורטי. אין לו ממשות פיסית במחשבת האדם), מכיר כמה דרכים שבסופן יסתיים הסכסוך הישראלי-ערבי בארץ – אם באמצעות שתי מדינות לשני עמים על ידי ברית הדדית או היפרדות חד-צדדית, ואם באמצעות מדינה אחת, שיסופחו אליה השטחים המוחזקים ושני העמים יחיו בה בשלום וברווחה – הרי שחברי כנופיות "תג מחיר" מכירים רק דרך אחת, דרך גדולה באמת. במקום אחת הדרכים הרבות שמחזיק בהן הציבור הישראלי, אך צרות מלהכיל את כולו, מכיוון שהשונה בקרב פלגיו רב מהמשותף, הדרך שסולל למעננו "תג מחיר" היא רחבה במידה רבה מאד. לרובנו יימצא בה מקום מרווח בעתיד.

חברי "תג מחיר" מאמינים בכל מאודם כי רק מלחמה גדולה בין יושבי הארץ תשים קץ לסכסוך הדמים. יילחמו ביניהם היהודים והמוסלמים עד ההכרעה הסופנית. מכיוון שמועטים הם, ורוב העם בישראל אינו שותף להשקפתם, אין ביכולתם לצאת למערכה הזו לבדם. אז בעורמה רבה, חתולית ממש, החליטו לרתום אותנו במסלול עוקף. הם יתנכלו לפלשתינים ויתגרו בהם פעם אחר פעם עד שיכלו כל הקיצין אצלם, והם יתקוממו נגדנו בכליהם הרצחניים – לא נגד פושעי "תג מחיר" לבדם אלא נגד כל היהודים. ומה אנו נעשה? נילחם בחזרה, כמובן. מלית ברירה נפעל בדיוק כפי שציוו אותנו אנשי "תג מחיר". אנו נהרוג פלשתינים. הם יהרגו אותנו; עד שהם ייכנעו או שאנו ניכנע. לראייתם, במלחמה שכזו תתפורר החברה הדמוקרטית. תקום ח'ליפות אסלאמית או שתיכון מלכות בית דוד מחדש.

היום ייחרץ דינם של רוצחי הנער מוחמד אבו חְ'דֵיר. העובדה כי ראש חבורתם לוקה בנפשו אינה מקלה עליי. אני חש בושה גדולה שאין לה סוף על היותי שייך אליהם בצורה כלשהי, דרך קשר הדמים בין היהודים. ואף אם יתברר כי הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא לא נועדה לרצוח אותה בכוונה תחילה, לא אחוש הקלה. בשני המקרים נשרפו חפים מפשע בעודם חיים. אי אפשר לא להיזכר בימים שאינם רחוקים כל כך, כאשר נוצרים אספו את אבותינו בבית הקהילה באיומי חרב והעלו אותו באש על יושביו. קול הזעקות האיומות, ריח הגופות החרוכות, כל אלה מדירים שינה מעיניי כשאני מהרהר על הקרבנות. אני רואה את הזוועה כאילו מתרחשת היא לנגדן ולא מצליח להירדם מחמת העצב.

אולם, אינני חושש באשר לעתיד. אם בוחנים את הארכיטיפ של החתול ביחס לארכיטיפ של השועל, ברי שאוכלוסייתו של האחרון תשרוד במלחמת המינים. הבסיס לעקרון החשוב באבולוציה, לברירה הטבעית, הוא מגוון רב של תכונות. מי שמחזיק בגנים שלו תכסיסים שונים במקום אחד בלבד, הוא זה שיגבר. הסביבה משתנה. היום יש יער. מחר הוא איננו. לאן יטפסו החתולים? אם לשועלים יש תכסיסים כה רבים, רב הסיכוי שאחד מהם יציל את נפשותיהם, פעם בסביבה כזו ופעם בסביבה אחרת. זהו טבע העולם מאז בריאתו: המקובע נכחד והיצירתי ממשיך להתפתח בשושלת המינים. מי שרוצה להחיות את העבר – יישאר בעבר, ומי שפניו אל העתיד – יגיע לשם.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.