אז מדוע תומכים מצביעי הימין במתווה הגז?

22/11/2015 בשעה 05:46 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על אז מדוע תומכים מצביעי הימין במתווה הגז?

להפגנות יש קסם מיוחד משלהן. ערעור הסדר הקיים הוא מקור ההתחדשות של האנושות. הצורך בשינוי הוא חזק מן ההזדקקות לקיבעון. המקובעים לכורסתם משתייכים לעבר. המפגינים ברחובות פוסעים אל העתיד. בכוח דמיונם משקיפים הללו אל מעבר לאופק ומתבוננים בחיים טובים יותר. לפעמים מסתננים אנרכיסטים להפגנות, ושבינם לבין המקובעים אין שום הבדל. המקובעים סולדים משינויים, ואילו האנרכיסטים מבקשים להפר את ערעור הסדר הקיים כך שתוצאות פעולותיהם תנחלנה קיבעון גם כן. וישנם האדישים המתבוננים מן הצד: בבית אל מול מרקע הטלוויזיה; בפאתי מדרכות גדושות אדם כשההמון צועד בסך. אחרונים חביבים הם אלה שמצויים בראש התהלוכה. כל העת מפנים ראשם אחורה, בודקים אם נותר קהל תומכים לרעיונותיהם.

נוכח הייתי פעם אחת בשטח החוצץ בין מפגינים למען השלום עם הפלשתינים לבין מפגינים התומכים במאבק נחוש יותר בהם. אלה וגם אלה ביקשו לשים קץ לשפיכות הדמים – בדרכים מנוגדות. מי מהם צודק ומי טועה? אומרים שהאמת מצויה באמצע. ואני הייתי באמצע, תקוע בין שני המחנות כאשר היריבים מכל צד השליכו זה על זה בקבוקי מים, ולא אזר כוחם לצלוח במשימתם. בקבוק אחר בקבוק נחת בקרבתי. מה שעשיתי היה לכופף שלט גדול של מפגינים לכדי אוהל ולהסתתר בצל קירותיו. בלילות הראשונים של מחאת האוהלים, בקיץ 2011, סיפרתי זאת לשומעיי והכול צחקו והיו בטוחים כי מדובר בבדותה.

הפגנה שמשתתפים בה המצדדים בלבד או רק המתנגדים להם מאבדת מעט מקסמה. בחיפוש אחר יריב רואים המפגינים מול העיניים רק שוטרים ומתעמתים עימם. לבקבוקים המושלכים יש כתובת חדשה. על מנת שלא יתעמתו המפגינים נגד מתווה הגז עם המשטרה נחוצים המצדדים בו, אבל אלה ספונים בדלת אמותיהם, כמו המקובעים לכורסתם, או כפי שנוהגים אותם אלה כאשר הקרב הוכרע. מאין הביטחון הרב שלהם כאשר המאבק עודנו בעיצומו? אלה המצדדים במתווה הגז הם ציבור המאמינים: שומרי מסורת, חובשי כיפה סרוגה וחרדים. יש אלוהים בשמיים ובעזרתו ינחלו החילונים-שמאלנים-תל אביבים עוד הפסד צורב. המלחמה על מתווה הגז אף היא מלחמה של עניים נגד עשירים, שמתבררת כמלחמה נגד עצמם.

מתווה הגז שמקדם ראש הממשלה בכל כוחו יפגע בראש ובראשונה באותם אלה שמתקשים לעמוד בתעריף השימוש בחשמל. על פי מתווה הגז לא תוזל רכישת הגז מן החברות שמפיקות אותו, כך שהמדינה תוכל לגבות תמלוגים גבוהים יותר מרווחיהן, אותם היא תעביר לאזרחיה בעקיפין. המתנגדים למתווה הגז מבקשים ליהנות מגילוי הגז בים התיכון במישרין, מבלי תיווך מוסדות המדינה. אם יוזל הגז, ובעקבותיו החשמל, ייהנו ממחירו המופחת כל תושבי הארץ, והעניים במיוחד מפני שתשלום על צריכת חשמל גובה חלק ניכר משכרם. ברם, אם יוזל הגז תיהנה המדינה מתמלוגים פחותים ולא יהיו לה רזרבות עתק להשתמש בהן כראות עיניה. אכן, לא תוכל היא להעביר תשלומים חריגים למימון ישיבות תורניות ולמימון הרחבת התנחלויות. לפיכך, ציבור המאמינים אינו חפץ שכל יושבי הארץ ייהנו מתמלוגי הגז. הציבור הימני, העני ברובו, גם אינו רוצה ברווחת משפחתו. כל מה שמעניין אותו הוא דת, דת ודת. זהו לחם חוקו. ממנה הוא ניזון. ושייחנקו החילונים-שמאלנים-תל אביבים מצלחותיהם המתפקעות מרוב שפע של אוכל.

ואני שוב מצוי באמצע. כחילוני-שמאלני-תל אביבי מבקש אני לצמצם ככל האפשר את העברת הכספים הייעודית לישיבות ולהתנחלויות מפני שהיא אי-שוויונית. אם קופת האוצר מלאה בכל טוב, שימלאו את כיסי כל האזרחים ולא רק לפי השתייכותם הפוליטית. כן לישיבות בירושלים וכן למוסדות החינוך במגזר הערבי, מבלי איפה ואיפה. או שלא יוענק דבר. אולם, מתקשה אני לתמוך בהפחתת מחיר הגז, שתעודד את צריכתו. אומנם הוא מזהם פחות מפחם, אבל בל תטעו ותחשבו ששריפתו אינה מזהמת מאד. בארץ שטופת שמש כישראל מחויבים אנו לוותר על שריפת הגז למען שימוש באנרגיה סולארית, שאינה מזהמת את הסביבה. אומנם עלותה יקרה כמו השימוש בגז, לכל הפחות, אבל זו תרד ברבות השנים כשיושגו שיפורים נוספים בטכנולוגיה להפקתה. בלעדי הזיהום ננשום אוויר נקי, ובריאותנו תהיה חיונית יותר.

זו תהא גם תרומתנו הצנועה למאבק בהתחממות האטמוספרה, אשר את נזקיה פוגשים אנו מדי יום ביומו ברחבי כדור הארץ. ודאי שלא די בהפחתת השימוש בדלקים המבוססים על פחמן. יש לטעת עוד ועוד עצים שימירו את דו-תחמוצת הפחמן לעצה. בינתיים, לא מתרחשים שני התהליכים: יערות העד הולכים ונכחדים והארצות המתועשות ממשיכות לזהם ביתר שאת. אבל מי ידע, אולי היושב במרומים יגאל ברוב חסדו את האקלים משינויים קיצוניים אם כולנו נחזור בתשובה. כפי שסיפר לאחרונה רב ידוע: חטאים, חטאים, חטאים. האסונות בגלל עוונותינו. אין לי דבר אישי נגד יצחק תשובה וברוני הגז, אולם אסור שמרווחיהם יממנו רבנים שכמותו.

ראו גם:

הלנצח נאכל חרב?
משחק מונופול חדש: דוד גילה נגד גוליית
להמית את הרעיון כשהוא תינוק

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.