אולי לא מתו מספיק צרפתים

21/11/2015 ב- 12:47 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על אולי לא מתו מספיק צרפתים
תגים:

שוו בנפשכם יצור גבוה כאדם הניצב על קרקע קפואה. יחלוף זמן רב עד שגם ראשו יחוש בצינה. ההקצנה האישית אצל כל פרט ופרט מתפתחת בקצב איטי. אבל אם רוח קרה הבאה מן הסביבה תכה בפניהם, מיד תשקשקנה השיניים. התפשטות ההקצנה בקרב רכיבי החברה האנושית משולה לתנועת הרוח והיא זריזה להפליא. ואילו העולם המערבי עומד כיום בפתחה של סערה, כנגד רוח שאין לה סוף הנעה בכיוון אחד. אם יהא גמיש דיו – יתכופף וישרוד. אם יבקש לעמוד איתן – יתכן שיישבר ויתרסק ארצה. בינתיים אינו עושה מאומה. זה אינו היסוסו של הבלתי משוכנע, אלא של האינדוקטיביסט המשוכנע מאד בצדקתו: הדמעות מתייבשות ללא זכר; השמש המאירה שוקעת בערב וזורחת בבוקר למחרת; הבצורת הלוהטת מסתיימת לכאורה בפרוץ הגשם, ולא לאחר מוות ברעב.

ואולי שגו כל אלה שתיארו את הזעם כמהות חמה ויוקדת, בדברם על מי שדמו רתח, וזה שהיה חמום-מוח. דומה כי המצב הוא הפוך בקרב הסונים הרדיקליים. מחשבתם נדדה לימי הביניים וקפאה שם. הם אינם מסוגלים להעלות בדעתם אף סיטואציה אחרת מלבד קטל נפשות למכביר. והקיפאון המחשבתי הזה מוביל אחד אחר השני לבצע מעשי טבח בקור רוח יוצא דופן, כמי שדמם קפא וגופם לא חש עוד בזוועה. הם מבצעים מעשים בלתי אנושיים כמעט, אפילו לפי הקוד התרבותי שממנו צמחו.

על כן, לא את התרבות שעליה התחנכו יש למגר אלא את האנשים עצמם, שמדביקים זה את רעהו בחיידק ההקצנה. לא האסלאם הוא אשם, וגם לא הרקע החברתי שעל פניו מתבלטים הרוצחים. מדובר במגפה שתקפה חברה מסוימת, ובאותה המידה יכולה היתה לתקוף חברה אחרת. ועל מנת להדביר את המגפה יש להכחיד את הנגועים בה. זוהי מלחמה. ובמלחמה, כאשר מופעל כלי-נשק ביולוגי, מבודדים שכונה שלמה מפני סביבתה כדי שלא יידבקו אזרחים אחרים, ומניחים להם למות לבדם. אין שום אפשרות מעשית לטפל בהם. העת היא עת מלחמה וגורלם כבר נחרץ.

את הרוצחים העתידיים יש לשייך אל העבר באמצעות כלי לחימה צבאיים. האמצעים של חינוך מחדש בבתי ספר מפוארים ושל חידוש התשתיות במקומות מגוריהם העלובים לא יניבו שום סיכול של פיגוע. אם רוצים להושיע אותם ואת עצמנו, יש לשלחם אל גן העדן שלהם ושלל בתולותיו. אין ללכוד אותם חיים אף כשישנה אופציה אחרת, והם טרם נכנעו. יש לירות בהם שלא על מנת לפצוע אותם בלבד. ובכל פעם שמתקיימת אופציה לבצע סיכול ממוקד באזרח המשתייך לסונה המיליטנטית, אזי יש לממשה ולבצעו. מי שמרחם על מעטים כמוהו בימינו, ייאלץ להתאכזר אל המונים כמותו ושלא כמותו בימים הבאים. אולי לא מתו די והותר צרפתים כדי שהללו שנותרו בחיים יסיקו לקח זה מההיסטוריה. החלפת דיסקט מימי שלום לעתות מלחמה היא לעיתים המלאכה הקשה והסבוכה ביותר. ונשאלת השאלה מיהו האויב בכלל?

אין לדעת האם ניתן להכחיד בקלות את צבאות הסונים, אולם ודאי ישנה דרך אחת למתן את קצב התפשטות הרדיקליזם בקרבם, והיא להחיש את מעברם של לוחמי השיעה אל העולם הבא. זוהי דרך נוראה והיא היחידה. בין כה וכה ייקטלו אינספור שיעים במרוצת הדורות הבאים. גזר דין מותם כבר נכתב במהפכת ח'ומייני. אלמלא חתרה איראן תחת שליטתו להפיץ בכוח הזרוע את דגל השיעה במרחב הערבי, לא היו מתעוררים הסונים משנתם בת מאות השנים, ולא היו קמות ממקומן כנופיות רצחניות בשם הסונה. אילולא עודדו ג'ימי קרטר ושותפיו בשנת 1978 את סילוק השאה האיראני, אפשר שלא היינו חוזים במתקפה על פאריס בנובמבר 2015. ארגון 'המדינה האסלאמית' שביצע את הטבח הנפשע בבירת צרפת אינו אלא צבאו הסוני בשם חדש של סדאם חוסיין, שהתרומם כעוף חול בבלי מהריסותיו בסיוע הדוק של מדינה סונית שכנה, אימפריה לשעבר. זהו המענה הסוני לשליטת השיעה בעיראק מאז גורש "הקצב מבגדד" בשנת 2003 בידי ג'ורג' בוש הבן.

מגרעותיו של סאדם חוסיין היו ידועות לכול, אבל הוא היה האיש הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון, לעצור את השאיפות הדתיות והאימפריאליות של האיראנים. סילוקו באמצעות סיפור בדים פרץ פתח בלתי ניתן לאיטום בסכר. מבעד לפתח הזה נולדה 'המדינה האסלאמית'. ומי שמנצלת את הפתח הזה גם כן היא איראן ששולטת דה פקטו בבגדד כיום, כפי שהיא עושה בדמשק ובביירות. ושליטתה מתקיימת בחסות מעצמות המערב, שלא במפתיע. במקום שיחלישו את כוחם של השיעים, בחרו ברק אובמה ובני בריתו באירופה לצדד באיראן המונוליתית על פני ערב של שבטים סוניים המערערים זה על סמכותו של זה, בתקווה שדווקא האיראנים יצליחו להשליט חוק וסדר במזרח התיכון. אולם, תקווה היא משאת נפש שאינה מתממשת בדרך כלל. בשל הטעות הזו נפחו צרפתים כה רבים את נשמתם בשנתיים האחרונות. בשל השגיאה האמריקנית, השלישית במספר בתוך דור, משיבים הסונים מלחמה עזה, ומי יודע האם יפעילו נשק בלתי קונבנציונאלי ושלאחריו יספגו מהלומה גרעינית, באיחור-מה. ובינתיים נסים המונים ממראות המוות הרודפים אחריהם. מעיראק, מסוריה ומלבנון צובאים לעבר היבשת השכנה.

הערבים הם פולשים בנימי נפשם. הם לעולם לא ישכנו בחוף מבטחים כשמעבר אליו מתנשאים הרי העושר. עובדה היא שפליטים מארצות ערב שהגיעו לאירופה אך לפני חודש, מתדפקים על שערי דנמרק כיוון שרמת המחיה בממלכתה גבוהה לאין שיעור מאשר ב"מחנה הפליטים הגרמני". אבל הדנים כבר שינו את הדיסקט. מבעוד מועד הם החליפו את שלטון השמאל בשלטון ימני, כפי שעשו הנורבגים לפניהם, והם מונעים מערבים להיכנס אל שערי ארצם, או ששולחים אותם בחופזה היישר למאלמה, עיר חוף מוסלמית בצד השבדי של מיצר ארסונד. מבעוד מועד הבינו הדנים כי האויב הוא מי שנושא את בשורת המוות, בין אם הוא סוני ובין אם הוא שיעי.

מבעוד מועד היה חייב צה"ל להקים אזור חיץ בין דמשק לרמת הגולן, עוד לפני שהשתלטו עליו סונים מיליטנטיים, כדי שסורים יגעי-קרבות ישוכנו בו. כדבר הזה לא יכול להתקיים עתה, אבל ישראל מסוגלת לסייע למשתכנים במחנות הפליטים בירדן באמצעות משלוחי מזון ותרופות ואספקת מים. אחרת, זרם קבוע של מוסלמים מבקשי מקלט אשר ינוע בהמוניו לעבר אירופה יביא לעליית הימין הבלתי סובלני במדינות רבות ביבשת. ואת זאת יש לדעת, תומכי הימין הקיצוני אינם מבחינים בין מוסלמים לבין יהודים. לפי תפישת האנשים הללו, כולם זרים שיש לעקור מביתם ולגרש, או להשמיד. שוב יהודי אירופה ילמדו סבל. את הקץ הזה ניתן לדחות על ידי סיוע ישראלי לפליטים מסוריה ומעיראק.

במנותק מיהודי התפוצות, לישראל יש אינטרס ברור שתימשך לנצח מלחמת השיעים והסונים – בני בריתנו הפתאומיים – ושכוחה של איראן ילך וירד. ככל שהמצב יידרדר באזורנו, לעם בישראל רק ירווח, כי כששכנינו עסוקים בבעיות של עצמם, הם נכשלים בניסיונות להטריד את המדינה העברית. ואכן, הטיפול בפצועים הסורים שנאבקים בבשאר אל-אסד הוא בעל זיקה קלושה ביותר לשבועת היפוקרטס. התרומה, שמא התערבותה, של ישראל במלחמת האזרחים בסוריה, היא לשמש עורף לבעלי בריתה הארעיים כיום ואולי הנצחיים בעתיד.

הטיפול היסודי בפצועי המלחמה הוא החלטה אסטרטגית, אפילו לא טקטית. ישראל אינה משיגה רק שלווה זמנית בגבולה הצפון-מזרחי. היא מצפה בעיקר לקטוף פירות עתידיים כאשר ימוגרו השיעים והסונים ישלטו שוב אלף שנה. זו תהא מלחמה ארוכת-שנים ועקובה מדם רב אבל המיעוט השיעי ינוצח בה. ההנהגה הישראלית היתה הראשונה לאמוד את משכה. הצרפתים עדיין בטוחים או משערים כי מדובר במתקפת יתושים עונתית, "שאפשר לחיות עימה" עד שתיובשנה הביצות ברובע זה או אחר של פאריס ומארסיי. אלא שב'מדינה האסלאמית' הממשית בסוריה ובעיראק אין ביצות. מי שלא חי במדבר, לא יוכל להבין את קשי העורף שהסתגלו אליו. הם נחושים להפוך את אירופה ליבשת בלהות, כפי שהיתה במלחמת העולם ה-1 ובמלחמת העולם ה-2.

זוהי תחילתה המתעכבת של מלחמת עולם כמו קודמותיה, אשר בה יילחמו שוב אלה באלה גרמנים, אוסטרים, רוסים, צרפתים ובריטים – כפי שאירע בכל מאות השנים שלפני כן. איך היא תתפתח מן המשבר הנוכחי לא אדע, אבל בפעם השלישית הזו עסקינן לא רק באויבות היסטוריות מושבעות, אלא גם בחילות האוחזים בראשי קרב אטומיים. סה לה וי. המוות מסתתר תמיד מאחורי הפינה. למזלי הרב, המראות הללו ייחסכו ממני.

אין לאן לברוח. כולם מתים בסוף!

עדכון (14-15 ביולי 2016): בינואר 2015 כתבתי את הדברים הבאים "כמה ימים לפני יום הולדתו של ישו מנצרת, כשצרפת לבשה חג, החלו להתרחש במחוזותיה תאונות דרכים משונות. עוברי אורח נוצריים נדרסו כך פתאום, בהמוניהם. הרשויות הצרפתיות לא התרשמו מצירוף המקרים המוזר: כל הדורסים לא היו אילמים. כל הדורסים צעקו אללה אכבר. כל הדורסים היו מוסלמים. לאחד קראו שיכור שאיבד את השליטה על עצמו; את השני כינו אדם מעורער בנפשו; והשלישי, איש בריא בדרך כלל, ודאי התפלא שהדביקו לו התקף לב. במקום לקרוא בשמו לתינוק שנולד וגדל למפלצת, ביכרו הצרפתים להזיז את פניהם הצידה, כאילו לא קרה דבר. במקום שקריאת השכמה תהדהד במסדרונות השלטון, בחר הממשל הצרפתי לפקוק את אוזניו עמוק בתוך החול. פיגוע שאין שומעים עליו, האם הוא פיגוע? צחקו הפקידים הצרפתיים למקרא הכותרות בעיתונים על השיכור, המשוגע וזה שליבו בגד בו. אולם, מי שמטאטא את האמת מתחת לשטיח, חייב לדעת שהשטיח יהיה אדום מדם, שהאמת תצא החוצה כמו נמלים מכל החורים ואי אפשר יהא עוד לעצור בעדה".

כבר אחר שעת חצות ועל פי המחזות הנשקפים ממרקע הטלוויזיה נראה כי בוצע ביום הבסטיליה פיגוע הדריסה הקטלני ביותר מאז ומעולם. דומני כי עדיין לא מתו מספיק צרפתים בניס תחת גלגלי הטרור כדי שיישמע בפאריס צליל נפילת האסימון.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.