האם זהו ניצחון החיים?

15/04/2015 בשעה 17:20 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על האם זהו ניצחון החיים?

במרוצת השנה החולפת העמיקה התעניינותי בעבדות האפריקנים באמריקה, ובמיוחד בפרק הסיום שלה, מן השעבוד ועד החירות, וכיצד פעלו לאחריה. אני קורא ללא הפסק את סיפורם של גברים ונשים אשר בימי חייהם התבטלה העבדות והם עצמם נולדו לתוכה. מושכות את תשומת ליבי בייחוד ציפיותיהם בשנים שלא יכלו לדעת כי אי שם, מעבר לאופק, ממתינה להם דרך-חיים חדשה. האם העזו לקוות לה? האם בכלל תיארו לעצמם שזכאים הם לשוויון זכויות? אלה היו אנשים שהופלו לרעה מלידתם, שלא ידעו מציאות אחרת, שהבחינו דרך עיניהם כי בין יחסי עבדים ואדונים מתקיימים גם יחסי שחורים ולבנים. האם בשל ההבדל המובהק בצבע העור נטו לקבל את שגרת חייהם כגזירה מן הטבע?

התעסקותי המוגברת בתקופה האפלה של אמריקה מהווה המשכיות לרצוני העז לרדת לעומק המחשבה של היהודים במחנות הריכוז עד בוא השחרור. בניגוד לאפריקנים, אלה היו אנשים חופשיים לפני שהושמו שם. מה הם חשבו לעצמם במהלך אותן השנים? האם שיוו בנפשם שיבואו ימים טובים? האם ייחלו לבואם כדי להינצל? האם התקווה הזו בערה בעצמותיהם והיתה המפתח להישרדותם, או שמתישהו נעשתה ההישארות בחיים לעניין של מזל? האם המציאות במחנות היתה כה קשה מנשוא עד שהיצורים האנושיים שהוחזקו בהם נעו ממקום למקום כמו רוחות רפאים, נטולות עבר ועתיד, ללא זיכרונות וללא ציפיות, חיים מרגע לרגע, מפת לחם אחת לפת לחם שניה, שבטן מלאה היתה חלומם היחיד בשנים ההן?

בספר 'ג'וני שב משדה הקרב' מתואר גיבור בעל-כורחו. פצוע מלחמה, אדם שנותרה לו רק תודעה. אין לו גפיים. הוא חירש, אילם ועיוור. דרך הנעת ראשו ביקש לתקשר עם מטפליו, אבל אלה ממאנים. הוא לבדו. אפילו להתאבד בכוחות עצמו אינו מסוגל. אולם ניטעה בליבו אמונה ניצחת שגורלו עתיד להשתפר. מיום ליום התחזקה עוד יותר, מגרשת את הרפיון, כמו שכנועו העצמי של מהמר שמשקיע את כל כספיו במשחקי הגרלה, ואינו מסוגל לדעת אם אי פעם יגיע תורו לזכות. במה האמינו יושבי המחנות? התפללו לאלוהים? פיללו שהוא קיים? האם במקום שהמוות שרר בכול, יכלו החיים לקוות לניצחון?

בתחילת החודש ביצע ארגון 'א-שבאב' פיגוע מזוויע בקרב תלמידי אוניברסיטה קנייתית. 148 גופות של נוצרים נאספו ברחבת הבניין. ממבט-על נשקפת תוצאה מזעזעת.

Garissa_University_College_attack

בדור האחרון החליף הטרור האסלאמי את המשטר הנאצי כאויב האנושות. בדומה לאידיאולוגיה הנאצית, גם דוקטרינת הטרור האסלאמי מצווה על מלחמה טוטאלית.

hole_in_blackboard

אבל החיים אינם נעצרים – גם במזרח התיכון. ההצגה הגדולה ביותר בתבל נמשכת חרף המוות, שלוליות הדם, ההדף, קולות הנפץ ומראות ההרס. מקצותיו של לוח שנפער בו פתח ממשיכה המורה ללמד את תלמידותיה. החיים חייבים לנצח, למרות הכול.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.