יהודופוביה, אנטי-לאומיות והפרת הסדר הקיים

08/04/2015 בשעה 14:56 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על יהודופוביה, אנטי-לאומיות והפרת הסדר הקיים

התחרות האמיתית ביחס לאופייה של ההיסטוריה מתנהלת בין קוראי כתביהן של הדמויות ההיסטוריות לבין קוראי הדברים שכתבו אודותיהן ההיסטוריונים. לפעמים ההיסטוריון עצמו נעשה דמות היסטורית בגין מומחיותו, אבל לרוב הוא נעלם בשכחה ואילו הדמות ההיסטורית נעלמת מן השכחה שרודפת אחריה, מנסה להשיגה אך אינה מצליחה. בהקשר הזה בלבד יש לתפוש את דבריו של אובמה שהבטיח כי לאיראנים תהיינה פצצות אטום. הנשיא האמריקני קובע למעשה כי הדטרמיניזם שולט בהיסטוריה, והן הדמויות ההיסטוריות והן ההיסטוריונים משועבדים אליו – "מה שטרם נכתב הוא שמשפיע יותר". הדטרמיניזם הוא דתו של החילוני, בבחינת מה שיהיה אינו מה שהיה: לכאורה, מעגל החיים אינו מורכב מקו רציף שיש לו סוף ויש לו התחלה שנפגשים באותה הנקודה. לכאורה, ההיסטוריה אינה תסריט ששב וחוזר על עצמו בשינויים קלים. לא ולא, טוען אובמה. לדבריו, יכולתו להשפיע על רצף האירועים העתידיים שואפת לכלום, ומשום כך אל נצפה ממנו שיעשה מאמץ להתערב בכיוונו, כיוון שלא ישיג דבר.

אלא שנחרצותו הדעתנית, או שמא אנטי-דעתנית, של אובמה מתנגשת ברכבת הגורל של העם היהודי שדוהרת כל הזמן קדימה, עד ההתנגשות באסון נורא, קמה מחדש ושועטת שוב אל עבר האסון הבא. העליות והמורדות לאורך המסילה ההיסטורית של היהודים אינן אלא גל עולה ויורד באותו מקום בים, ומהתייחסות אחרת נראות כמו חלקיק שנע על שולחן סנוקר נטול חיכוך. בסופו של דבר ישוב זה על כל עקבותיו ולא פעם אחת.

דעתי היא כי אם מתקיים דטרמיניזם בהיסטוריה, הריהו דטרמיניזם מחזורי שיוביל חלקים מהאנושות שוב לאותו המקום שכבר היתה בה. מן הסיבה הזו מתקשה אני לתמוך בהגירת המוסלמים לאירופה. וגם מן הסיבה הזו מתקשה אני לתמוך בהגירת ההיספאנים לארצות הברית. מתנגד אני להפרת הסדר הקיים היכן שעדיין נפוצים היהודים, מפני שזו מביאה בעקבותיה התפרצות עזה של יהודופוביה. כך אירע במרוקו בשנת 1033 בזמן מלחמות המגרב. כך אירע במסע המוות השחור במאה ה-14 כשיהודי אירופה הואשמו בהפצת המגפה. כך אירע במרוקו בשנת 1465 במהלך מרד נגד השלטון. כך אירע באוקראינה בשנת 1648 במהלך התקוממות הקוזאקים. כך אירע בגרמניה בשנת 1819 לאחר שתמו המלחמות הנפוליאוניות וקם שלטון חדש. כך אירע ב'אביב העמים' של גרמניה בשנים 1848-9. כך אירע בשנת 1881 לאחר שהצאר הרוסי נרצח. כך אירע במהפכת 1905 בניסיון הכושל להפיל את הצאר הרוסי. כך אירע בשנת 1912 במרוקו כשהפכה למדינת חסות של צרפת. כך תפסה המפלגה הנאצית את השלטון בגרמניה, ארבע שנים מיום שהחל השפל הגדול. כך גם אירע בשנת 1941 במהלך המלחמה האנגלו-עירקית. בכל פעם שמעורער הסדר באיזשהו מקום נטפלים תמיד ליהודים. הדטרמיניזם המחזורי הזה הורג בבני עמנו.

מן הסיבה הזו מתנגד אנוכי לעצם קיומו של האיחוד האירופי. מטרתו הסופית היא לבטל את הלאומיות על מנת ליצור עם-גג אחד, אפילו לא כוללני, כמו למשל "המדינות המאוחדות של אירופה". איחוד ולא מאוחד. אחידות לעומת אחדות. רב-התרבותיות שמאפיינת חלקים ממנו כיום לא נועד להישמר. כישלונו ידוע מראש, ואלה שדוגלים בו הם כוחות מרדניים, חנפניים ואינטרסנטיים. מטרת-העל של זקני אירופה היתה ונותרה למזג את כל הזהויות לתרבות משוטחת אחת באמצעות האחדה מוניטרית בשלב הראשון, ולשון דומיננטית בשלב הבא – משפת-האם של המהגר אל שפת-האם של היליד ואחר כך אל לינגואה פרנקה. אם תתגשם מטרתם, ישוב ויבלוט המיעוט היהודי שמתקיים בתוך התרבות המשוטחת הזו (בניגוד למיעוט המוסלמי שחי בצידה), מפני שעשוי הוא מחומר שאי אפשר להתיך עם חומרים אחרים – בין אם ירצה או לא ירצה ובין אם יחשוב אחרת – ושוב יתנכלו לו.

וגם את רגש הלאום אי אפשר למחות מלב האדם. הוא יתפרץ שנית במהלך ההיסטוריה ויפגין מחדש את צימאון הדם שלו. האנטישמיות הלאומנית והציונות נולדו שתיהן מן השאיפה ללאומיות. הגרמנים ראו ביהודים בני לאום מגזע אחר – ולא בני אותה דת בלבד כפי שניסו היהודים הרפורמים לשכנעם ונכשלו – ולכן סירבו הגרמנים הנוצריים מלהמשיך ולהתערבב עם המתנצרים מבין היהודים. להווייתם, דת ניתן אומנם להמיר במהלך החיים, אבל עם תכונות הגזע נולדים ומתים. ואילו הציונים טענו כי אם היהודים משתייכים ללאום אז גם להם ראויה מדינה משלהם, מדינת-לאום. האיחוד האירופי, או במילים פחות מכובסות, האיחוד להשבת הגלגל לאחור – לעידן שלפני הלאומיות – עלול להביא עלינו בעתיד אסונות מחודשים, הזהים לקודמיהם, כיוון שמתישהו תפרוץ השאיפה ללאומיות מתוך ביטולו. ושוב יניחו כי הקוסמופוליטיות של היהודי, בשל פיזורו בעמים, היא האויב הגמור של הלאומיות, וירצחו בנו מחדש. יש למנוע אפוא את הישנותו של הדטרמיניזם המחזורי הזה, כל עוד בני הלאום היהודי חיים בגולה בקרב הגויים.

ברם, לאור התחמשות אויבינו בנשק להשמדה המונית ישנו יתרון הישרדותי לעם היהודי שמפזר את ביציו בקנים רבים. אם כל היהודים יחיו בישראל, ואם תוטלנה עליה פצצות אטום, יושמדו כל היהודים. פיזורם של בני עמנו מסכל את תכלית השמדתם, אלא אם תהא חובקת עולם, וכזאת אי אפשר לצפות בשל טבעו האינטרסנטי של האדם. מנגד, מטרת-העל של העם היהודי אסור שתכלול הקמת קהילות בקרב הגויים, מפני שההיסטוריה אמרה את דברה: האנושות מתנגדת! מכאן, אין אלא להסיק את שנותר מכל מה שהושמט: אם חייבים אנו להתפזר לשם קיומנו העתידי, ומוטב שלא נעשה כן בקרב הגויים, כל שנותר לנו הוא להקים מדינות-לאום נוספות למען עם ישראל. מדינות כאלה לא נקים ביבשות המיושבות. כבר אין בהן מקום. גם הרעיון של חובבי מדע בדיוני שנקים לנו מושבה במאדים לא יתממש לפני שתבוא על כדור הארץ התפוצצות אוכלוסין. דעתי היא כי בכל מקרה תיאלץ האנושות – בצד פלישה לתחתית האדמה – לכבוש לה מקום בים: אם לייבשו, אם לבנות איים מעוגנים היטב או להקים עליו משטחים צפים. לפיכך, אם נגזר להתפשט אל עבר הים, עתיד היהודים צפוי על איי ענק צפים. לשם עלינו לכוון את מבטנו. מוטב מוקדם מאשר יהא מאוחר.

ראו גם: היכן נשכן את יהודי אמריקה?

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.