כיצד ואיך נוצח השמאל הישראלי בבחירות לכנסת?

26/03/2015 ב- 13:46 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, ענייני דיומא | סגור לתגובות על כיצד ואיך נוצח השמאל הישראלי בבחירות לכנסת?

התהליך אשר בו בני אדם שלא בחרו מרצונם להגיע לעולם – שהם חיים בו אך משום קביעה של זולתם – ועד שמחליטים הם בכוחות עצמם, במופגן, לבחור את עתידם שלהם, הוא הדבר המרתק ביותר בבחירות חופשיות במדינה דמוקרטית. מתי ובאיזו דרך מוחדרת בנו ההכרה להישאר בחיים הללו, שאנו מזדמנים בהם, ואיך מתפתחת אצלנו ההחלטה להשפיע עליהם באופן יזום, שממנה יושפעו גם אחרים? אם נבין זאת, נוכל לדעת בביטחון גמור את זהותו של המנצח בבחירות על פי השתייכותו של הפרט הבוחר למי שהוא, ואז תהיינה מיותרות הבחירות ולא נזדקק להן יותר.


אור לבוקר ה-18 במרץ לא נפל דבר בישראל. תנועתו של ראש הממשלה ניצחה מחדש בבחירות שנערכו יום לפני כן. למפלגות 'העבודה', 'התנועה', 'קדימה' ו'מרץ' היו בכנסת הקודמת 29 מושבים. גוש המצביעים הזה מיוצג על ידי 29 מושבים גם בכנסת הנוכחית. לפיכך, בבואי לבאר מדוע שוב הפסיד השמאל, מוטל עליי להציג הסברים שיהיו תקפים גם לתוצאות הבחירות הקודמות מלפני שנתיים, מפני שהפתעה כלל לא התרחשה בפעם הזו.

את השאלה הכוללת על הפסדו של השמאל מקדימה שאלה נלווית: מדוע דווקא עתה להסביר? וכי למה אי אפשר היה לעשות כן בפעם הקודמת? סבורני שרק מערכת הבחירות האחרונה הנפיקה את התשובה למעננו. לפניה היינו מסתכנים בניחושים בלתי ודאיים.

לא רק שלא ידענו הפתעה בתוצאות הבחירות, אלא גם תוצאות הסקרים שהקדימו אותן היו נכונות בדייקנות בלתי נלאית, יום אחר יום, עד לעייפה. אומנם כלי תקשורת אחדים ניסו לשכנענו באמצעות קמפיין הפחדה ודרך ניסיון לשטיפת מוח כלל-ארצית כי על סדר היום פרושה הסוגיה הכלכלית-חברתית, אבל היה זה מצג שווא שביקש להמאיס את חוויית החיים על מצביעי הימין בתקווה שיישארו בבתים ולא יגיעו לקלפי. ברחוב לא התנהל שיח ציבורי אמיתי על יוקר המחיה ומשבר הדיור. הכול הסתפקו רק בקיטורים מן השפה ולחוץ. פעם אחר פעם השיבו רוב הנשאלים בסקרים כי הם מעדיפים שבנימין נתניהו ימשיך לקדנציה נוספת. ואכן, הבחירות הוכרעו בשל הנושא המדיני-ביטחוני שעמד על הפרק.

מדוע הפסיד השמאל וניצח הימין?

רשימת 'העבודה' לכנסת היתה נטולת תא"ל ודרגה מעליו. אפילו לשאול מופז, שר הביטחון לשעבר, לא נמצא מקום של שריון בה. הדבר מעלה תמיהה מכיוון שבראשה הוצב הרצוג שהוא רכרוכי. זו אינה רק חזותו וחתך דיבורו. זהו הטיפוס ממש. הוא כזה. נער מקהלה. מיותר לומר כי בראשות גבי אשכנזי יכלה מפלגת 'העבודה' לנצח בבחירות לכנסת. אבל נתניהו, בעזרת אהוד ברק, עשה לו פוטש, מפני שחשש כי ביום מן הימים יגבר עליו. מלחכי פנכה שיתפו פעולה עם השניים כדי להטיל רפש ברמטכ"ל, שנוקה לבסוף מכל החשדות שניסו להדביק לו.

ברשימות של מפלגות השמאל לכנסת לא נמצא אף מקום לחובש כיפה. על כך יש להוסיף את ההתפרעויות המוחצנות של סתיו שפיר בוועדת הכספים, שגרמו לאזרחים רבים להירתע מאד מעוינותו של מחנה השמאל ליהודים חובשי כיפה. אלה לא הצליחו לקשר את צווחותיה של הח"כית הצעירה לסיכויי הצלחתה בפריימריס של מפלגת 'העבודה'.

ברשימת 'העבודה' לכנסת נכללו כמה נציגים של התפישה כי מוטב לה לישראל מבלעדי החיילים מאשר עימם. אפילו אם הנבחרים עצמם חפים משנאה תהומית כלפי לובשי המדים, מצביעים למענם רבים אשר בליבם רוחשת האיבה העמוקה הזו.

לשמאל הישראלי משויכים פרופסורים פוסט-ציוניים שנאבקים למען זכויות הפלשתינים, והשיח עימם מצוי בגבול הלגיטימיות, אבל יש מביניהם המערערים כליל על זהותנו כעם או כמשתייכים למולדת. פרופ' שלמה זנד טוען שהעם היהודי הומצא. פרופ' ישראל פינקלשטיין גורס שממלכת דוד המפוארת היתה מצומצמת לעיירת-ספר קטנה. והציבור שומע הכול. השמאל הפוסט-ציוני, במאבקו הלגיטימי נגד הכיבוש, נתלה בכזבים כדי למצוא צידוקים נוספים למשנתו הפוליטית, ובגינם נפער עוד יותר הקרע עם רוב ציבור הבוחרים.

הרצת סתיו שפירים לפוליטיקה הארצית המיתה את המחאה הציבורית שפרצה בקיץ 2011. אם זו היתה ממשיכה להתקיים, היו גדלים הסיכויים להחליף את שלטון הימין. מאותה איוולת סבלו גם "הפנתרים השחורים" משנבחר צ'רלי ביטון לכנסת. אם המחאה החברתית רצתה בהשגת המהפך, חייבת היתה לפעול באופן חוץ-פרלמנטרי.

הדרך של השמאל לשוב לשלטון אינה עוברת בנתיבות. העיר הזו כבר אבודה לדורות. מפלגת 'העבודה' היתה חייבת להשיב לעצמה את המצביעים הערביים שאבדו לה. וכך לא עשתה. משום מה, ויתרה עליהם.

השמאל הישראלי מורכב משתי קבוצות הדיכוטומיות זו לזו, ששוכנות תחת קורת גג אחת רק מפני שטרם נקבעו גבולות המדינה: הסוציאליסטים שתומכים בהעלאת מסים, והעשירים שמבקשים עוד יותר להפחיתם. הסוציאליסטים שרוצים לאחד את כל אזרחי העולם ולחיות בשותפות חברתית. והעשירים בני השבט הלבן שמבקשים להיפרד מהפלשתינים הזרים להם, ותומכים בשלום רק בגלל החשש שסנקציות בינלאומיות יקטינו את הונם, ולא משום סיבה אחרת. אבל אפילו היה השמאל מונולית של סוציאליזם, קשים היו סיכוייו לזכות בבחירות. הרבה תוהים מדוע ממשיכים המסורתיים מעוטי היכולת לבחור במפלגת ימין הדוגלת בקפיטליזם, מפני שלכאורה מזיקה להם משנתה. התוהים הללו שוכחים כי השמאל הסוציאליסטי מבקש לאחד את האזרחים – ערבים ויהודים – תחת אסכולה מדינית-כלכלית אחת, מבלי הבדל בין שני הלאומים. המעמד הסוציו-אקונומי נחוץ לחילונים יותר מאשר לשומרי המסורת. לדידם, הם יהודים קודם לכול. זהו הדבר החשוב ביותר להם. לפיכך, הסוציאליזם נתפש כאויבם, ובמיוחד לאור ההתבדלות של עם לבדד ישכון. זאת ועוד, בחברות הטרוגניות כמו ישראל וארה"ב מפרנס הקפיטליזם את מאבק המעמדות, בתומכו בניצחון החזקים על החלשים. המשנה הזו אינה נוחה לערביי ישראל שהם מיעוט, אבל כן ליהודים שהם הרוב במדינה. ברור לכול שיעדיפו אותה על פני אחרת.

נתניהו הוא מדינאי שרואה למרחקים. אירופה מתאסלמת. ארה"ב מתהספנת. בין כה וכה תאבד ישראל את אהדתן בעתיד הרחוק בשל השינויים הדמוגרפיים המתחוללים בהן. רה"מ מנסה להקדים את המאוחר דרך מבטו מזרחה. אי אפשר להקל ראש בבריתות האסטרטגיות שמבקש נתניהו לרקום עם הודו וסין, שתהיינה כנראה שתי המעצמות החשובות בעולם בדור הבא. גם החלטתו לנקוט עמדה ניטראלית ביחס למשבר בחצי האי קרים ראויה לשבח. ראשית, חצי האי קרים שייך לאמא רוסיה כפי שירושלים היא בירת ישראל. שנית, אפילו לא היה שייך לה, הכעסתה של רוסיה תביא למכירת כלי נשק מסוכנים מתוצרתה לאויבותינו. שלישית, מה לנו ולאינטרס האוקראיני? הצבא האדום הוא ששחרר את היהודים ממחנות ההשמדה, בזמן שהאוקראינים שיתפו פעולה עם הנאצים.

האיום הנשקף מאיראן הינו אמיתי. זו אינה אמרת כנף של נתניהו, אלא הערכת המצב של מערכת הביטחון. אייתולות החמושים בפצצות אטום אינם חייבים להשמיד את ישראל מיד. כל ארגוני הטרור שפועלים תחת חסותם ייהנו ממטריה גרעינית, וחיינו בארץ הזו יהפכו להיות גיהינום. ואילו אם איראן תשגר לעבר שטחנו טיל עם ראש נפץ של פלוטוניום אין לצה"ל שום יכולת לעצור אותו בדרך אלינו. מערכת החץ אינה מסוגלת ליירט לעת עתה דבר מלבד מולקולות המפוזרות באוויר הדליל.

יש עניים בישראל, אבל לא מאות אלפים כמדווח בכלי התקשורת. ההתבוננות בנתונים הרשמיים מעוורת אותם. רבים מתושבי הפריפריה מעלימים את הכנסותיהם מרשות המסים ובכיסיהם עודפי כסף לבזבז לא פחות משיש לתל-אביבים. אי אפשר לשכנע אזרחים שמבלים באתרי נופש בחו"ל שמצבם הכלכלי כה גרוע והם אינם נהנים מחייהם.

ההלחם העל-מפלגתי בין החרדים האשכנזיים לבין המתנחלים הציוניים, שנבדלים לגמרי אלה מאלה בהשקפותיהם המדיניות, נועד רק כדי להתגונן מפני המודרניזציה של החילונים. אין עסקינן ביחס לאורחות החיים בלבד אלא בהישרדות של ממש. הכנסת השינויים בנצרות דרך יצירת הפרוטסטנטיות הביאה אצל מאמיניה להתפתחות מואצת של המדע האנטי-אריסטוטלי, שממצאיו מתנגשים עם הדת הנוצרית, ואימוצם בקרב האוכלוסייה מגביר את שיעורם של החילונים בה. מבחינה פוליטית, החיבור הזה בין הזרמים שווה יותר מסך חלקיו, מפני שמאבק בין שתי הקבוצות הללו היה מביא לפגיעה כלשהי באחת מהן או בשתיהן.

רבנים מזרחיים טוענים כי 'התקווה' הוא המנון אשכנזי. יתכן שהם צודקים. השמאל האשכנזי מדבר על תקווה, שנדחית פעם אחר פעם על ידי הדתי הפסימי. בהיבט מסוים, המצביעים נחלקו בין המאמינים ב"כן, אנו יכולים" ו"שינוי" לבין התפישה הדתית של "עולם כמנהגו נוהג", "אין חדש תחת השמש" ו"כל הנחלים זורמים אל הים". החילוני המודרני נלחם בקיבעון, תאב לקדמה. ואילו האיש המסורתי מקדש את "מה שהיה הוא שיהיה". על כן, ההמנון הישראלי אינו מסוגל לייצג את כל האזרחים היהודיים. כאשר זו התפישה אצל רבים, דומה כי אין להם צורך בשינוי שלטוני. בעיניהם, השינוי רע משלטון רע.

אומנם ג'ין אואל קמחי השיבה לחיים את שבט דב המערות רק לאחר היוודע תוצאות הבחירות, אבל כוונתם של בני עדרה היתה גלויה עוד מלפני כן. הרבה מן האשכנזים שבשמאל אינם מסוגלים לשאת את נוכחותם של מזרחים ימניים. דבר זה מלבה שנאה הדדית, וכשהיא משגשגת קלושים סיכוייו של השמאל לזכות באהדת רוב המזרחים.

לסיסמה "השותפות בנטל" יש אפקט בומרנג שטס לכל הכיוונים. מי שהגה אותה לא דימה בליבו כי יום אחד תכוון גם כלפי התושבים האמידים של צפון תל-אביב, שעדיין אינם חשים על בשרם כי כמה קילומטרים דרומה מבתיהם חיים רבבות מסתננים אפריקניים. את הזרים המחפשים מקלט בתוך משכנות העוני של ישראל, בין התושבים האומללים, ניתן היה לפזר גם ביישובים מבוססים מבחינה כלכלית כפיתרון זמני עד ההחלטה הסופית: המרת דתן של האפריקניות לפי רצונן באמצעות פיתוי של הענקת זכויות אזרח מלאות, או להוציא את רובם של הזרים מחוץ לגבולות הארץ באופן מיידי. במקום זאת, פסק בית המשפט העליון להותיר את המצב כמות שהוא. ערכאה שיפוטית זו נתפשת בעיני המזרחים כמייצגת של שכבת העילית בלבד שהיא אשכנזית ושמאלנית, יחד עם מערכת המשפט כולה, ושדואגת רק לאינטרסים של עצמה. להזכיר, מלבד מני מזוז, כל היועצים המשפטיים לממשלה מקום המדינה היו אשכנזים. כל מבקרי המדינה לדורותיהם הם רק אשכנזים, וכך גם כל נשיאי בית המשפט העליון. למעשה, מוסדות המדינה עדיין נשלטים על ידי אשכנזים שמאלנים. שום ממשלה ימנית לא הצליחה לעקור אותם משם. ממשלה באה והולכת, והשלטון הפקידותי אינו מתחלף. לפקידים יש קביעות, ואלה שמחליפים אותם במועד פרישתם הם קרובי משפחתם. דומה כי זהו משחק מכור מראש. מחצית מן העם לא רק מרגישה מקופחת, אלא היא מקופחת באמת בנדבכים מהותיים ביותר בייצוג השלטוני.

האידיאה שניצחה בבחירות הללו שייכת לאביגדור ליברמן. העלאת אחוז החסימה הולידה רשימה משותפת של מפלגות ערביות קטנות, ואיחוד ערבי זה נראה מאיים בעיני היהודים בגלל גודלו. הציבור היהודי אינו מורגל למפלגת ערבים "ענקית". אפקט הפחד מפניה התממש. לנתניהו היה המזל להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. והוא גם היה הראשון לזהות את הפחד הזה לצרכיו. נתניהו מכיר היטב את הנפש היהודית ההומייה, שכמו הנפש הגרמנית, סבורה שהיא משתייכת לעם הנבחר. על כן, הפיץ שמועה על "מתקפת ארבה" של הערבים בדרך לקלפיות. יודע נתניהו כי מי שנתפש כאיום על היהודים המשתייכים לימין אינו ג'מאל זחאלקה אלא איימן עודה. הוא נראה כמונו, ואי אפשר להבדיל עוד את הערבי מאיתנו. מן הסיבה הזו התבססה הגזענות בגרמניה. רצון היהודים להידמות לגרמנים היה הגורם לאימוץ תורת הגזע אצל הנאצים. אם אי אפשר להבדיל את היהודים (המתנצרים) דרך דתם, יובדלו דרך "גזעם". הכתבות הטלוויזיוניות בערוץ 10, הנוטה לשמאל, על האירופים בני דת האסלאם שנראים ומתנהגים כמערביים ולמעשה הינם טרוריסטים, שירתו את הימין בבחירות הללו, למרבה האירוניה. זאת ועוד, ערוצי הטלוויזיה המשיכו לפמפם סקרים לתוך הוורידים מן הצורך המשווע שלהם לרייטינג, ואיימן עודה כבר הכריז באולפנים שיהיה ראש האופוזיציה. דבריו המדומיינים הבהילו יהודים. ועליהם יש להוסיף את האמירה האומללה של יצחק הרצוג שרק המפלגה המנצחת זכאית להרכיב את הממשלה הבאה. מפלגת 'הליכוד' שפיגרה בסקרים צמחה להיות הגדולה ביותר ביום הבחירות בעקבות החשיבות הזו, שאינה מעוגנת בדבר.

מה היתה תגובת מצביעי השמאל לתוצאות הבחירות?

להחליף חצי מן העם! – ראשית, זוהי קריאה אנטי-דמוקרטית בעליל. שנית, היא מעידה על התנשאות של הציבור המנוצח על פני המנצחים.
לעבור לאירופה ואמריקה! – ראשית, מייאש לגלות כי בארץ הזו אומרים אנשים שיהגרו למדינה אחרת במערב. אף אחד אינו רוצה לגור באפריקה. איש אינו חפץ לעזור גם לאחרים במקום לדאוג רק לעצמו. שנית, גם בחוץ לארץ החיים אינם דבש. אם היה טוב באיזשהו מקום בעולם, בני האדם לא היו נכספים אל גן עדן בכל הדורות.
להחרים את השכבות החלשות! – כיצד נדון את ניצולי השואה שהצביעו לימין? לתת להם תרומות או לא לתת? וחולי הסרטן שיקישו בדלת? בייאושם מן הרפואה הם פונים לרבנים לבקש ישועה, נעשים מנשקי מזוזות שכמותם. עם זאת, יש להוסיף: מי שקורא להחרים את המסעדות של הערבים, שלא יתפלא שאחר כך רוצים להחרימו. ואנשי הימין קרא להחרימן בקיץ האחרון.

לאן יוביל שלטון הימין את ישראל?

מטרת הוגי הציונות היתה להקים בית לאומי ליהודים בארץ-ישראל. משום כך, הסכנה הגדולה ביותר שנשקפת לה היא הפיכת ישראל למדינה דו-לאומית עם שוויון זכויות לשני הלאומים החיים בה. שלוש דרכים תמנענה מן המדינה עתיד זה: האחת, היפרדות בהסכמה או שלא בהסכמה מן השטחים שמיושבים בהם הפלשתינים בצפיפות. מתוצאות הבחירות עולה כי רוב היהודים אינם מעוניינים לוותר על שטחי מולדת היסטוריים. השנייה, הנהגת משטר אפרטהייד בכל הגדה המערבית, או לחילופין, כדי להימנע מאפרטהייד, הענקת זכות הבחירה והזכות להיבחר לכנסת לכל הפלשתינים הגרים בגושי ההתיישבות שהמדינה אינה חפצה להיפרד מהם. ומנגד, שלילת זכות הבחירה והזכות להיבחר לכנסת מתושבי ההתנחלויות המבודדות. השלישית, טרנספר של מרבית הפלשתינים אל מעבר לנהר הירדן.

מהן ההשלכות הבינלאומיות על ישראל בשל היבחרות הימין?

הצלחתו של המפעל הציוני נקבעת, בין השאר, במידת עצמאותה של המדינה. כיום, רק לממשל אובמה ישנה השפעה מוגבלת על פעילות הממשלה, וגם הוא נוהג בניגוד לרצון העם האמריקני, שברובו תומך בימין הישראלי. עדיין לא נהיר לאיש האם מעוניין הבית הלבן לשבור את הכלים בשל אהדתו הניכרת לפלשתינים. אובמה מוגבל מכמה בחינות. ראשית, בשנה הבאה תיערכנה בחירות בארצות הברית, ואף אחד מן המועמדים הדמוקרטיים חפצי-החיים הפוליטיים אינו מעוניין בהתנגשות חזיתית בין נשיאם לבין מדינת היהודים. שנית, ישראל עשויה להחליט ברוגז על בנייה בשטח E1 ואז תתחלק פלשתין העתידית לשלוש יחידות נבדלות שאין ביניהן גבול משותף: עזה, יהודה ושומרון. את זאת ארה"ב אינה רוצה. שלישית, אם ארה"ב תטיל אמברגו על יצוא כלי נשק מתקדמים לצה"ל, עשוי נתניהו לאיים במכירת ציוד ביטחוני משוכלל לסין בשווי של עשרות מיליארדי דולרים. רביעית, ישראל עשויה לבטל את עסקת הרכישה של מטוסי F-35 באופן חד-צדדי, ומשמעות הדבר היא ביטול חוזי קנייה של חילות אוויר אחרים, שהתנו אותם בהצטיידות הישראלית. יש לומר כי חיל האוויר הישראלי אינו זקוק למטוסים חמקניים בכלל מפני שהם אינם חמקנים באמת. הסינים מפתחים טכנולוגיה שתזהה אותם בשמי ארצם. חמישית, אם תחליט ארצות הברית להימנע מהצבעה על כינון מדינה פלשתינית במועצת הביטחון של האו"ם, צפויה בהסתברות כלשהי הידרדרות לאינתיפאדה שלישית בגדה המערבית. את זאת ארה"ב אינה רוצה. שישית, נתניהו עשוי להאיץ את ההכנות הממשיות לתקיפה צבאית באיראן כדי להרתיע את ארה"ב מלהתערב בסוגיה הפלשתינית.

מה אין לשנות לקראת הבחירות הבאות?

העלאת נוספת של אחוז החסימה, שמטרתה היא למנוע דרישות מופלגות ממפלגות זעירות בקואליציה, תביא בהכרח לאחידות הדעות במקום הרבגוניות השוררת בהן כיום. לשוליים הדעתניים לא יהיה ייצוג מפני שמי שיאחז בעמדות קיצוניות ולא יוותר עליהן, לא יוכל לקושש די והותר קולות של מצביעים כדי לשרתם בכנסת. במקום ריבוי של מפלגות השונות זו מזו ושמייצגות נאמנה את רובדי החברה הישראלית, ניאלץ להצביע לאחת משלוש-ארבע "מפלגות סיאמיות" שכל החברים בהן מחוברים זה לזה בטבעת הסגורה לאחרים. תרחיש שכזה גם מנוגד לאופי היהדות שהיא רבת-פנים, וזהו מקור אונה. היא נותרת רלוונטית לחיי היהודים דור אחר דור רק מפני שהיא מאמצת פנים שונים לפי צו השעה, מתאימה עצמה לעיתה, ומעניקה משמעות חדשה להוויה מן העבר שהתממשה בדורות הקודמים כאשר היתה לה משמעות אחרת. ריבוי הפנים הוא האמצעי שמאפשר את הישרדותה ארוכת השנים של היהדות. אחידות השורות תמנע מפנים חדשים להיווצר או להתקיים. אם הם לא יימצאו לכשיידרשו, יוחלש חוסנה של היהדות מפני שלא תוכל להמציא עצמה מחדש ולשנות את פניה לפי סימני הזמן, הואיל וכל ההשקפות כבר התלכדו לזהות אחת.

מה יש לשנות לקראת הבחירות הבאות?

הכנסת איננה פעילה במערכת של בחירות, מפני שכל הרוצים לשרת בה עסוקים בשכנוע הבוחר. בעת הזו משמשת התקשורת כאופוזיציה היחידה לממשלה, ומשום כך מטריד היה סירובו העיקש של ראש הממשלה להתראיין בפני עיתונאים אופוזיציוניים. על כן, יש למצוא דרך שתחייב פוליטיקאי שלא לחמוק משאלות חקרניות. כך למשל, לא נשאל נתניהו מדוע הוא זורע אימה בציבור בדברו על הסכנה המוחשית מפני דאעש ואל-קעידה, בשעה שחלק לא מבוטל מתקציב הביטחון של ישראל מופנה לסיוע מודיעיני עבור המורדים הסוניים בסוריה, שעימם נמנים שני הארגונים הללו.

הערה: אלה עיקרי הדברים שכתבתי ברשת החברתית לאחר שנודעו תוצאות האמת של הבחירות לכנסת.

ברשותכם, אסיים בנימה האישית: כשנתניהו נבחר לראשות הממשלה בשנת 1996, חיברתי שיר בשם 'הרפתקה' מנקודת מבט המסתכלת לאחור. מתוך תערוכה שהתקיימה. מדינת ישראל היתה הרפתקה של העם היהודי, ובאחד הימים הגיעה לסופה אותה הרפתקה. הפסדנו באיזושהי מלחמה. סתם מלחמה. עוצמת הייאוש שחוויתי אז עדיין נבעה מן הצער על אובדנו של רבין. ואילו עתה הייאוש הוא תולדה של הפיכחון. וייאוש זה גרוע הרבה יותר.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.