כיצד הפכו בני אדום להיות נוצרים בתפישה היהודית?

05/03/2015 בשעה 20:21 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על כיצד הפכו בני אדום להיות נוצרים בתפישה היהודית?

הסיפור ידוע: רבקה התעברה מיצחק בן אברהם. כנראה סבלה בהריונה, מפני שאלוהים טרח להסביר לה בעברית: יש תאומים בבטנך. אך אינם תאומים זהים, אלא אבות לשני עמים שונים, והמבוגר יעבוד את הצעיר מביניהם. מבוגר וצעיר, הכיצד אפשר? תמהה ודאי רבקה השמנמנה. הרי הם תאומים! ושכחה כמובן כי הגיל נקבע רק אחרי הלידה. עשיו יצא ראשון מרחמה. יעקב נאבק עימו על הבכורה ואחז בעקבו, אך הפסיד לפי שעה. מכאן מסיקים אנו כי לעוברים אין יכולת להבין שפת אדם. אם העובר יעקב היה יודע מה דיבר אלוהים, ודאי היה מתקוטט עם אחיו כדי שיצא רק אחריו. לא לפניו כפי שרצה.

עשיו ירש את תכונות אביו והיה עובד מחוץ לבית כמותו. ואילו יעקב ירש את תכונות אמו והיה יושב באוהל כמותה. קשר נפשי חזק נרקם בין האם לבנה והיא זממה לגנוב מבנה הבכור את ברכת הבכורה ולהעבירה אל בנה הצעיר. ומדווח כי גם הצליחה. אכן, העם הנבחר, שהביאו לעולם שנים-עשר השבטים הנבחרים, שהולידם הבן שנבחר על ידי רבקה, היה ראשיתו במעשה תרמית. מי יבין נפשו של האל?

יעקב קיבל את השם ישראל. עשיו ודאי לא יכול להיות מזוהה עם בני ישראל. הוא גייס פלוגת לוחמים ויצא לרדוף אחר יעקב שגנב ממנו את הבכורה. בניגוד לישראלים הוא לא היה פראייר. אלא שלא הצליח להשיג את אחיו הצעיר. הבן הנבחר נמלט לנכר ושם ילד את אחד-עשר אבות השבטים. בנימין נולד אחר כך. זה המקום לתת הדעת כי יעקב הוליד את המשפחה הנבחרת בגלות, כה רחוק מן הארץ המובטחת, ממש כשם שהמשפחה הנבחרת הוציאה מתוכה את העם הנבחר בגלות מצרים. מוזר, הלא כך?

משחלפו עשרים שנה ציווה ה' על יעקב לשוב אל מולדתו ואל ארץ אבותיו ממקום גלותו בארם. הנה קוימה לראשונה ההבטחה האלוהית שארץ-ישראל היא של יעקב וצאצאיו. היא שייכת לעם ישראל. חלפו להם אלפי שנים מאז ובני ישראל עודם אדוני הארץ. כמו יעקב אביהם חיו בגלות ושבו ממנה אל מולדתם ההיסטורית פעם אחר פעם. לאחר שיעקב שב ארצה עזב עשיו לאדום יחד עם משפחתו. מן היום ההוא מזוהים היו האדומים עם צאצאי עשיו, ככתוב בספר בראשית ל"ו. בשמואל ב' (פרק ח', יד) מסופר כי אדום נשתעבדה לממלכת דוד ובני עמה שימשו נתינים לה, וכך התממשה נבואת ה' לרבקה כי יעבוד עשיו את יעקב. אך בסוף תקופת הבית הראשון, בימי השתלטותה של בבל על ממלכת יהודה, ניצלו האדומים את שעת הכושר והשתלטו על חבלי הספר של יהודה בצפון הנגב, ומאז נחשבו לעם בוגדני הראוי לנקמה ולעונש קשים ביותר. השאלה הנשאלת היא כיצד מזהים היהודים בני זמננו את בני עשיו עם הנוצרים?

ישו נולד יהודי ונצלב יהודי. אם קם לתחייה עשה זאת כיהודי. לא היתה לו ברירה. שאול התרסי, לימים פאולוס, ייסד את הנצרות שנים רבות אחרי מאורע הצליבה. על מנת להעניק למאמינים החדשים הלא-יהודים מעמד של נבחרים צריך היה פאולוס להנחותם שבני הבשר ודם אינם בהכרח בני ההבטחה. באיגרת אל הרומיים (ט', ו-יג) סיפר: כשאלוהים הבטיח לרבקה כי מבטנה יצאו שני בנים והבכור יהיה דחוי ויעבוד את הצעיר ממנו, רצה הוא להראות שההבטחה האלוהית ולא הייחוס הביולוגי היא שקובעת את מעמדו של הנבחר.

בעקבות דברי פאולוס פיתחו ממשיכיו רעיון לפיו שני הלאומים שיצאו מבטן רבקה הינם הנוצרים והיהודים. הנוצרים זיהו עצמם כיעקב ואת היהודים כעשיו, ונימקו זאת בכך שישו ומאמיניו נרדפו על ידי אחיהם היהודים כפי שיעקב נרדף על ידי עשיו אחיו. הם איבדו את בכורתם; ובכך שחורבן בית המקדש משמעו הסרת הבחירה מהיהודים. אחיהם הצעירים נהיו לנבחרי האל. ומשחרב, ממומשת ההבטחה כי האח המבוגר ישועבד לצעיר.

יעקב ייצג אפוא גורל שהתאים למעמדם של הנוצרים לפני החורבן: נרדף על ידי אחיו עשיו בהווה בצד הבטחה לעתיד לבוא שהאח הרודף יאבד את מעמדו ויהפוך להיות עבד לו. גורל זה התאים גם למעמדם של היהודים לאחר החורבן. אז עמדה היהדות מול תסבוכת אמונית: כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין בחירת ישראל משמיים לבין שעבודו עלי אדמות, ולטעון שהיהודים הם עדיין בניו האהובים של האל גם אחרי חורבן בית מקדשו? והיה עליה להתייחס גם אל הניסיון של הנצרות לשלול ממנה את זהותה עם הבן הנבחר יעקב ואת מעמדה כיורשת הנצחית של ישראל.

בגין דברי הנוצרים על הסרת הבחירה מהעם היהודי וערעורם על הזהות היעקבית שלו, גזר רבי עקיבא גזרה שווה בין אדום לבין רומי. הוא פירש את הפסוק "דרך כוכב מיעקב", מספר במדבר כ"ד, כנבואה על שמעון בר כוסבא (השם בר כוכבא דבק בו בגין אותה נבואה, שהתבררה ככוזבת), מפני שבהמשך נאמר "היה אדום ירשה… והאביד שריד מעיר", והדברים נתפרשו על רומא העיר. ומשעה שאדום היתה שם נרדף לרומי, חדלה המריבה בין צאצאי יעקב לצאצאי עשיו להיות סכסוך טריטוריאלי בין עמים שכנים, והפכה לעימות בעל מימדים משיחיים בין יהודה לאימפריה הרומית. בבת אחת הוסטו כל נבואות הנקמה לעתיד לבוא מאדום לרומי מתוך ציפייה למפלתה. אשמתה של רומי בחורבן מתגלגלת עד קץ הדורות, עד שיבוא תיקון משיחי לסבל היהודי ויגיע אובדנה באחרית הימים. הכתוב בספר דניאל על המלכות הרביעית התפרש כגלות אדום היא רומי.

תשובת היהודים לתהיותיהם היתה אפוא שעדיין לא התממשה ההבטחה "ורב יעבוד צעיר", כיוון שהמציאות הקשה בה הם נענשים על חטאיהם היא זמנית, ולאחריה יבוא המשיח. ובגלל הזהות שיצרו בין אדום לרומי התקיימה בהשקפתם תלות בין גאולת יהודה לכיליון האימפריה הרומית לפיה לא תוכל לשוב ירושלים ולהיבנות קודם שתיחרב רומא ששעבדה אותה: קסרי וירושלים – אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן – אל תאמן; ישבו שתיהן – אל תאמן; חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי – תאמין. שנאמר "אמלאה החרבה" [יחזקאל כ"ו ב], אם מלאה זו חרבה זו, אם מלאה זו חרבה זו (תלמוד בבלי מגילה ו ע"א).

וכשרומי אימצה לחיקה את הנצרות, העבירו היהודים את זהותם של בני אדום מן הרומאים אל כלל הנוצרים. האדומים עצמם לא היה להם שום קשר לרומאים ולא לנוצרים. בזמנים שהיהודים העניקו להם זהות פיקטיבית אחר זהות פיקטיבית, הם כבר נעלמו מבימת ההיסטוריה. אלמלא כך, לא יכלו לעשות כן היהודים. נדרשה הסתלקותם של האדומים האתניים מן הזירה כדי שיהפכו לאויב מיתי המחליף זהויות לפי צרכי השעה בהתאמת נבואות עתיקות לצורר העכשווי.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.