זו המכונה מ' החליטה לנתק עימי את הקשר וחזרה בה

22/02/2015 בשעה 23:28 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על זו המכונה מ' החליטה לנתק עימי את הקשר וחזרה בה

יש פעמים בחיים שאין מנוס מלקיים שיחה נוקבת עם האנשים היקרים לנו, וזו המכונה מ' היא כזו עבורי. אלא שלא הצלחתי לומר הרבה מילים בשיחתנו. בעיקר היא דיברה.

אני יושבת איתך בשישי בלילה. וראית כמה התגעגעתי אליך. ובאתי כדי שיהיה לי כיף, ואתה מדבר איתי על משהו שהיה בינינו כשהייתי בת 19, כשלא רציתי להישאר איתך בחוץ כי היה קר, ובגלל שסירבתי להיות איתך בקור, אתה מספר לי שהתעלמת מקיומי למחרת. אתה באמת חושב שמה שקרה שם השפיע עליי אחר כך? מי בכלל זכר אותך אחרי שבוע?! הכרנו באותו היום. שכנעת אותי להיות איתך, וכשכבר הסכמתי, התפלאתי לראות שבמקום להכניס אותי לאחד החדרים, הובלת אותי החוצה אל תוך הכפור. ביקשתי לחזור, ובזה נגמר הסיפור מבחינתי. וביום שישי בלילה אתה מבלבל לי את המוח על מה שקרה ומבקש ממני סליחה, ואין לי על מה לסלוח, כי כאמור לא היה לדבר הזה כל חשיבות בעיניי.

ואני אפילו כבר לא זוכרת שהתעלמת ממני למחרת. מה שאני זוכרת הוא את החדר שבו היו מאופסנים כלי הנשק. שהיה מוגן בסיסמה מסובכת. ואתה הכנסת אותי לשם ופחדתי להסתבך. זו היתה פריצה. הצעתי שנמצא חדר אחר ואתה התעקשת שזה חייב לקרות במקום מיוחד כי אני מיוחדת, ואמרת שנחפש מקום בחוץ. הלהבת אותי, אבל היה קר מאד. ומי בכלל חשב עליך ביום למחרת. וביום שישי אתה יושב איתי ומבקש שאסלח לך. אין על מה.

ואז יום אחד, אחרי כמה שנים, אתה מגיע לבית של חברתי ומחזר אחריה בחלקלקות. בדיוק באותה חלקלקות שנהגת איתי. אז הייתי חייבת להזכיר לך מי אני ומה היה שם באותו הלילה. והסברתי לה שאינני יודעת מי אתה כי לא הכרנו יותר מיום, אבל הזהרתי שפרצת לחדר כלי הנשק, בקלות בלתי נתפשת, וזה מטריד. כי אפילו לא ניסית להרשים אותי בכניסה לשם. כל מה שרצית הוא מקום מיוחד, ולא הסברת בכלל איך פתחת את הדלת. וזה היה חדר שהכרת רק באותו היום שבו הגענו להתארח שם.

חברה שלי כבר לא היתה מוכנה לשמוע ממך אחרי שדיברתי. אבל שמעת אותי מדברת לפני כן שאני מחפשת עבודה, ונתת לי את מספר הטלפון בעבודה שלך. וביקשת שאטלפן. אז טלפנתי אליך. ומה לא עשית בשבילי? עשית הכול. ממש הכול. לא הצלחתי להאמין שאפשר לאהוב אדם בכזו מהירות.

כשנפרדתי מבן זוגי ועזבתי את דירתו, אמרת לי לבוא אליך לסוף שבוע עד שאתארגן עם עצמי בשבוע אחרי כן. הענקת לי יותר תשומת לב מבן הזוג שעזבתי. הייתי בטוחה שמסוף השבוע הזה תצמח מערכת יחסים. ואז כשהתחלתי לגעת בך, טרחת להסביר לי כמה אני יפה ומושלמת, אבל אינך נמשך אליי כי אין בי שום פגם!

הכרת לי את חבר שלך. התחתנתי איתו. נשארת הידיד הכי טוב שלי. בגדתי בו כל הזמן וסיפרתי לך. וכשהתגרשנו מכיוון שנמאס לי ממנו, קראת לי מזויפת, צבועה ורב-פרצופית. הבלגתי. אני יודעת עד כמה הוא יקר לך. ואתה מתלונן היום שאני ידידה שקרית. ולמה? כי לטעמך אנחנו לא נפגשים מספיק. אני פנויה, אדוני. ונחש את מי הייתי רוצה בחיי? ואתה מסתדר מצוין עם הילדות שלי. ביום שישי לא הבנתי מה הקטע שלך להיזכר פתאום בלילה ההוא כשהיינו חיילים. עכשיו הכול נקלט לי. אתה עדיין לא התגברת כשאמרתי אז, כי בקור שהיה אני לא עושה את זה, וגם לא בחדר כלי נשק. רק במיטה רגילה. אני נורמלית.

כבר לא יכולתי שלא לפרוץ בצחוק. צחקתי כה הרבה עד שהרגשתי כיצד התפרים שבגופי נפרמים. וזו הסיבה לבדה שאני מספר על החוויה המרנינה הזו, מפני שמרוב אשר הקפתי עצמי באנשים מתוסבכים ביותר, אני שוכח לפעמים כי פה ושם נותרו שיירים מן העבר, והם נורמלים להפליא.

הצחוק שלי לא נשא חן בעיניה, ופתאום קמה ממושבה. הצהירה שעליה לשכוח אותי לגמרי. ואז הלכה כלעומת שבאה. אפילו להתגונן לא נתנה לי.

וכך אירע גם בבית חברתה ביום ההוא. הבהרתי במפורש שנכנסנו ברשות לאותה נשקייה מאולתרת, והיא מוסיפה שלל פרטים מדמיונה. ואז גערה בי: אוי, תשתוק! ניסיתי לדבר, ושוב השתיקה אותי. אולם, אי אפשר להשתיק את האמת: התבקשתי לאפסן את הרובה שלי, אך זו היתה שעת לילה, ולא היה שם איש. אז נאמר לי לעשות זאת בכוחות עצמי באמצעות קוד הפתיחה שקיבלתי. ובגלל שאף אחד לא היה צפוי להגיע לשם עד הבוקר, הובלתי את המכונה מ' בעקבותיי. היא סירבה להיכנס. כנראה, התחרטה. וכשיצאנו החוצה, החליטה מיד לשוב בחזרה. הוכיתי באכזבה קשה.

מאוכזב שבתי הערב הביתה.

כעבור שעה כתבה לי: אני יודעת שעוד פעם לא נתתי לך לדבר. אני לא רוצה לאבד אותך. שמור על עצמך שם.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.